החוק "להגנת הסופרים והספרות"

החוק "להגנת הסופרים והספרות"

מאת אהוד בן עזר | 23 בדצמבר 2010

החוק "להגנת הסופרים והספרות" הוא אחיזת עיניים פופוליסטית שרקחו פוליטיקאים שאינם מבינים דבר בנושא.

כאשר יצא לאור ספרנו האחרון הוא הוכנס מיד למשך תקופה מוגבלת למבצע של 3 ספרים ב-100 שקלים. כאשר ביקשנו על כך הסבר מהמו"ל, טען שמעטים יקנו את ספרנו החדש במחיר הקטלוגי של כ-80 שקל כאשר אפשר לקנות 3 ספרי קריאה אחרים ב-100 שקל וכאשר המחסנים שלו מתפוצצים מעודפי עותקים של כותרים קודמים ואפילו לא כל כך ישנים.

עובדה נוספת: חלק ניכר מן הספרים היוצאים לאור בישראל ממומן בחלקו ולעיתים כולו על ידי המחברים או המוסדות הציבוריים המוציאים אותם לאור. קיים בדרך-כלל קשר של שתיקה סביב המימון הנרחב הזה, כי אף סופר לא רוצה להודות שספרו איננו "מסחרי".

אין כל סיכוי ליישם חוק אבסורדי לפיו סופר יקבל 8% תמלוגים מהמחיר המומלץ על כל ספר חדש עד 6,000 העותקים הראשונים שיימכרו, ועל כל עותק מעבר לכך יקבל 10% תמלוגים, וכי המחיר הקטלוגי לצרכן לא ישתנה בשנה הראשונה להוצאתו.

ה"חוק" האבסורדי הזה, שלעולם גם לא יהיה אפשר ליישמו, מנוגד באופן חוקי לכל ההסכמים שחתמו וחותמים סופרים עם מו"לים, ודופק את מרבית הספרים החדשים בכך שהוא מונע מהחנויות ומרשתות מכירת הספרים כל אפשרות למבצעים של הוזלה, בייחוד כאשר האלטרנטיבה היא החזרת העותקים למחסנים אחרי חודשיים-שלושה ובהמשך שליחתם לגריסה למפעלי נייר חדרה.

התחרות בין המו"לים העבריים היא כה גדולה, והשוק מוצף בעודפי ייצור שלהם-עצמם כבר מהיום הראשון לצאת ספר חדש לאור, כאשר ממילא קהל הקוראים קונה בעיקר את הסופרים הפופולאריים ללא שום קשר לקריאות או לשיעמום של כל ספר חדש שלהם – עד שייווצר מצב שבו סופר שאינו חביב התקשורת והנשים (שהן מרבית הקונים של ספרי קריאה) – יידרש לשלם למו"ל מראש סכום גדול עוד יותר מהנדרש כיום (כדי להבטיח את המו"ל מהפסד) וזאת כדי שהמו"ל יוכל "לשלם" לו את 8% התמלוגים שהחוק החדש מתיימר לחייב בהם את שוק הספר הישראלי. שטויות. שטויות. שטויות. בשוק רווי כשוק הספר הישראלי, שום חוק לא יגרום למרבית הסופרים להתקיים ממכירת ספריהם, ושום חוק לא יגרום למאות אלפי העותקים הממלאים את מחסני המו"לים להימכר במחיר לצרכן המודפס על גב הספר.

יש פשוט בשוק יותר מדי ספרים חדשים וגם פחות חדשים, וכיום כל אדם שיש לו מחשב ושתי אצבעות מקלידות וכמה עשרות אלפי שקלים פנויים – יכול להוציא ספר שבמקרה הטוב יהיה מונח חודש-חודשיים על מדפי חנויות הספרים, ואז יוחזר למחסני המו"לים ומשם יגיע במוקדם או במאוחר לגריסה או למכירות חיסול מלאי של 10 ספרים ב-100 שקל!

סיכוי יש רק לסופר שלרגל צאת ספרו החדש יפשיט את אשתו ערומה וירביץ לה בכיכר דיזינגוף או באחד הקניונים ההומים (ולסופרת בלי בגדים, שתשתדל להיאנס בצורה דומה של חשיפה בידי אביה השתיין) וזאת תוך תיאום מראש עם התקשורת.

ואנחנו עדיין זוכרים מה שאמר לנו פעם הבעלים של הוצאת "מילוא", יוסי אלקוני: "שתי ערימות נייר יש לי במשרדי, האחת מודפסת והשנייה עדיין לא. ועל זו שטרם הודפסה אני מרוויח יותר."