חירט וילדרס והמאבק למען אירופה
האם הגנה על ערכי המערב מהווה "הסתה לשנאה"?
מאת: בת-יאור | 17 בפברואר 2009
בריטניה הייתה עדה זה עתה לחזיון בו פרלמנטר נבחר ממדינת איחוד אירופאי אחרת, חירט וילדרס מהולנד, מסורב כניסה למדינה בשל היותו "איום לביטחון הציבור." וילדרס, לאחר שעוכב זמן קצר בהיתרו, נשלח חזרה להולנד – שם מצפות לו צרות משפטיות נוספות.
שלושה שבועות קודם לכן, בית המשפט ההולנדי לערעורים הורה לתביעה לפתוח בהליכים פליליים נגד וילדרס בשל "ליבוי שנאה ואפלייה" ו"העלבת מאמינים מוסלמים" זאת בשל הצהרותיו הפומביות וסרטו "פיתנה" משנת 2008. ההוראה להמשיך בתביעה הפלילית הינה התוצאה של לחץ שהופעל על מדינות המערב ועל מועצת זכויות האדם של האו"ם על ידי ארגון הועידה האיסלמית (OIC). מטרת הארגון היא להעניש ולדכא כל גילוי של איסלמופוביה ברחבי העולם ובמיוחד באירופה, והוא שהוביל ליצירת התנאים שהפכו את איסור הכניסה של וילדרס לבריטניה לאפשרי.
אירגון הועידה האיסלמית הינו אחד מן האירגונים הבין-ממשלתיים הגדולים ביותר בעולם. הוא כולל 56 מדינות מוסלמיות ובנוסף להן הרשות הפלשתינית. כשהוא פרוש על פני ארבע יבשות, הוא טוען לייצג את האומה (הקהילה המוסלמית האוניברסאלית). משימתו של האירגון האיסלמי היא לאחד את כל המוסלמים בעולם על ידי עיגונם לקוראן ולסונה – הגרעין המסורתי של התרבות והערכים האיסלמיים המסורתיים. ה-OIC מכוון לחיזוק הסולידריות ושיתוף הפעולה בין כל חבריו, על מנת להגן על האינטרסים של המוסלמים בכל מקום ולגבש את האומה לגוף מאוחד.
ארגון הועידה האיסלמית הינו ארגון ייחודי – כזה שאין דומה לו בעולם. הוא מאגד את כוחן הדתי, כלכלי, צבאי ופוליטי של 56 מדינות. למולו, האיחוד האירופאי מייצג מחצית מכמות המדינות הזאת והוא גוף חילוני בלבד, והוותיקן – המדבר בשם 1.1 ביליון קתולים בעולם – משולל מכל כוח פוליטי. מוסלמים רבים במערב מתנגדים לפטרונות ארגון הועידה האיסלמית ומתנגדים למאמציו להחליף את החוק המערבי בשריעה. אולם משאבי ארגון הועידה האיסלמית מעוררי פחד.
לארגון יש מספר סוכנויות ממוסדות המשתפות פעולה בדרגים הגבוהים ביותר באמצעות מארגנים בינלאומיים על מנת לממש את מטרותיהם הפוליטיות ברחבי העולם. הגוף הפעיל המרכזי הינו האירגון האיסלמי לחינוך, מדע ותרבות (ISESCO ), המבקש להטיל על המערב את הראייה האיסלמית של ההיסטוריה והתרבות; המשקיף על האיסלמופוביה, אשר לוחץ על הממשלות המערביות והגופים הבינלאומיים לאמץ חוקים המענישים "איסלמופוביה" וחילול קודש; ובית הדין האיסלמי הבינלאומי לצדק אשר זה עתה נוצר. כפי שמוצהר בהכרזת קהיר מ-1990 בנושא זכויות האדם באיסלם, ה-OIC קשור בקפדנות לעקרונות הקוראן, לסונה ולשריעה. בתמצית, ה-OIC מבקש להפוך להתגלמות החליפות.
ה-OIC חוזר בקביעות על מחויבותו להגן על זכויות האדם וזכויותיהם הפוליטיות, היסטוריות והדתיות של המוסלמים בארצות לא-מוסלמיות – כמו בדרום הפיליפינים, דרום תאילנד, ובמערב תרקיה ביוון – כמו גם של מוסלמים בבלקנים, בקווקז, בהודו ובסין. ה-OIC תומך בחמאס ובפלסטינאים במאבקם להרס ישראל, כמו גם במאבק האיסלמי ל"הגדרה עצמית לגיטימית" ב"חבלי קשמיר וגמו הכבושים על הודו." הוא גינה את "התוקפנות הארמנית המתמשכת נגד אזרביג'אן," והוא ביטא את הסולידריות המלאה שלו עם "מטרתם הצודקת של בני-העם המוסלמים טורקיים בקפריסין" ועם הנשיא הסודני עומר חסאן אל-באשיר, אשר עשוי להיות מואשם בעידוד הטבח בדארפור. מושבו של ה-OIC בג'דה, אולם הארגון רואה בכך מיקום זמני: הנהלתו אמורה להיות מועברת לאל-קודס (ירושלים המאוסלמת) לאחר שהעיר "תשוחרר" משליטה ישראלית.
במאמציו להגן על "התדמית האמיתית" של האיסלם ולהילחם במשמיציו, הארגון ביקש מהאו"ם וממדינות המערב להעניש "איסלמופוביה" וחילול קודש. בין הביטויים של איסלמופוביה, על פי ראייתו של ה-OIC, ההתנגדות האירופאית להגירה בלתי-חוקית, צעדים נגד הטרור, ביקורת נגד רב-תרבותיות, ובעצם כל מאמץ להגם על ערכי המערב וזהותו הלאומית. לרשות ה-OIC עומדים משאבי מימון נכבדים שמקורם בהכנסות הנפט, המושקעות בנדיבות בתקשורת המערבית ובאקדמיה בכמות עצומה של "דיאלוגים". הארגון משפיע על המדיניות המערבית, החוק ואפילו על ספרי הלימוד באמצעות לחץ המתווך באמצעות מהגרים מוסלמים ובאמצעות מפלגות השמאל של המדינות המערביות. וכך חזינו בהסתת שנאה ורצח בסגנון "ליל הבדולח" נגד יהודים אירופאים וישראל המתנהלת כשהיא פטורה מעונש בערי אירופה – בהן כיבוד זכויות אדם אמור להיות אחד מן הערכים הנעלים.
חירט וילדרס הינו הקורבן האחרון של מכניזם גלובלי עצום זה. פשעו הוא במאבקו לשמירת שורשי הציביליזציה האירופאית נטועים בערכי ירושלים, אתנה, רומא וההשכלה – ולא במכה, בגדד, אנדלוסיה ואל-קודס. מאבקו למען עצמאות אירופה מן החליפות ולמען חירויותיה המצויות בסכנה. הוא קיבל סדרה של איומים במוות אף בטרם פורסם סרטו פיתנה.
מוסלמים רבים במערב תומכים בו, אולם כלי נשקו העיקריים של חירט וילדרס הינם האומץ והנכונות להתנגד אפילו לממשלתו שלו, הנכנעת לאיטה ללחצי ה-OIC. אויביו של וילדרס טוענים כי הוא אישיות בלתי נחשבת המצהיר הצהרות "פרובוקטיביות" בחיפוש אחר פרסום. בפועל, אם המניע שלו היה אינטרס אישי, הוא היה יכול להצליח הרבה יותר בבקשת טובות ההנאה של ה-OIC – כפי שאירופאים כה רבים עושים, במודעות ובחוסר-מודעות – במקום לסכן את חירותו ואף את חייו.
בת-יאור הינו שמה הספרותי של ג'יזל ליטמן, חוקרת עצמאית ופורצת דרך שעוסקת בספריה בהיסטוריה והתרבות של היהודים והנוצרים בהקשר לאידיאולוגיית הג'יהאד וחוק השריעה. בין ספריה האחרונים: Islam and Dhimmitude: Where Civilizations Collide and Eurabia: The Euro-Arab Axis, both from Fairleigh Dickinson University Press.
הספר "אירוערביה" תורגם לעברית ומופץ על ידי הוצאת שוקן. קטע מהרצאתה של בת-יאור בישראל לכבוד פרסומו בעברית והופעתה בראיון עם יעקב אחימאיר במגזין "רואים עולם" של הטלויזיה הישראלית זמינים לקוראינו בערוץ אנכי ביוטיוב (לרכישת ההרצאה במלואה כאן).
המאמר פורסם לראשונה בNRO
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.