בייקר, קרטר ומרעיהם חוזרים ל-1349
אח"מים המתיימרים לייצג את הנהגת העולם הנאור חוזרים לאמונות נפשעות של אספסוף מחשכת ימי הביניים.
מאת: יוסף דוריאל פורסם: 5 בדצמבר 2006
בשנת 1349 פרצה במערב אירופה "המגיפה השחורה", שהמיתה בייסורים קשים כשליש מכלל האוכלוסייה. הרופאים היו חסרי אונים, וגם הרופא האישי של האפיפיור יכול היה רק לייעץ לו – שיברח לכפר מבודד ויתפלל לטוב. המוני הנוצרים המפוחדים התאספו לתפילות ויצאו לתהלוכות בהן הכו את עצמם – לכפר על עוונותיהם ולבקש את סליחת האל, שיפסיק את העונש הנוראי. אחת התהלוכות פגשה בדרך סוחר יהודי וגררה אותו מהעגלה בה נסע – ל"חקירה", שבה נדרש להודות בפשע הרעלת הבארות של הנוצרים, לפי הוראות שקיבל מרבו.
בעינויי תופת הוצאה ממנו ההודאה באשמה, והשמועה פשטה לערים הסמוכות, שם יצא האספסוף לעשות שפטים ביהודים מרעילי הבארות, לשדוד, להתעלל ולרצוח. לא עזר שהאפיפיור עצמו העביר מסר שאין להאשים את היהודים במגיפה שגם הם עצמם סובלים ממנה, והשואה האירופית הראשונה נגד היהודים יצאה לדרך. מי שהצליח נמלט מזרחה, לממלכת פולין, שם מצאו יהודים מקלט בחסותו של המלך קאזימיר הגדול. כך נולדה והתפתחה יהדות פולין, שאחרי כ-600 שנה השיגה אותה השואה השנייה, ושוב – אחרי שנמצא מי שיפיץ בהצלחה את האמונה הנפשעת שכל הצרות של העולם באו רק בגלל היהודים.
הצרה הגדולה של המאה ה-21 התחילה מהתפרצות הטרור האיסלאמו-נאצי המאיים על שלום העולם. מנהיג העולם החופשי, נשיא ארה"ב – אחרי התקפת הטרור הרצחני על מגדלי התאומים – איתר נכון את "ציר הרשע", ממנו מתפשט הטרור, והכריז עליו מלחמה. אלא, שבמקום להתוות אסטרטגיה של ריסוק המשטרים תומכי הטרור והשלטה מהירה של כוחות ממושמעים בכל אוכלוסייה שתשוחרר מהדיקטטורה המרכזית, הצליחו הערביסטים של מחלקת המדינה להשתיל בתכניות המלחמה מטרה צדדית והזויה לחלוטין: להשתית על עיראק משטר דמוקראטי, מבלי לפגוע במה שהם קראו – "השלמות הטריטוריאלית" של המדינה. וזאת, כאשר "שלמות" כזו יכלה להתקיים רק תחת משטר ברזל של דיקטטורה על מחוזות שאוחדו באופן מלאכותי, כשבהם אוכלוסיות שונות ועוינות זו את זו. וכך, במקום לתת לכל מחוז שלטון עצמי, תחת פיקוח צבא הכיבוש, ולאפשר לכל קבוצה הומוגנית להוכיח את יכולתה לקיים חוק וסדר, תוך ניצול פטריוטיזם מקומי, יצרו בבגדד דייסה בלתי-אפשרית של קואליציה המתכסה במסכה דמוקרטית אך ללא יכולת שלטון. מדייסה כזו יכלה לצאת רק מלחמת אזרחים, וכך נכנסה ארה"ב לביצה המזכירה את וייטנאם.
"כבר ניסינו הכל , וזה לא עוזר" – מנטרה זו, החביבה על מחפשי התירוצים בישראל, אומצה גם בממסד האמריקאי, ללא ניסיון לניתוח אסטרטגי אמיתי, והביאה לאותה תוצאה. ואז, במקום ניתוח אסטרטגי מקצועי, חופשי ממנטרות הערביסטים והדמוקרטולוגים, הגיחה קבוצת האח"מים בראשות בייקר, קרטר ודובריהם, עם פתרון פלא לכל הבעיות, אותו קיבלו בתהליך גנטי מופלא – ישר מאבות אבותיהם ב-1349: בכל אשמים היהודים. ובשפה יותר מעודנת: לפתרון הבעיה בעיראק ושלום העולם בכלל יש, קודם-כל, לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני. כאילו שהכח המניע בעיראק את הסונים לרצוח שיעים ולהיפך, או – באינדונזיה – לרצוח תיירים זרים, או באלג'יריה – לרצוח זה את זה, או את השתלטות האיסלמו-פאשיזם האיראני על לבנון – כל זה נובע מדאגת המרצחים לפלסטינים המסכנים. ומכאן, ההמלצה המטורפת – לתת לשני חתולי הפרא של "ציר הרשע" – אירן וסוריה – לשמור על השמנת של עיראק. וכך, השנאה הפתולוגית ליהודים מסיטה את חשיבתם הרציונאלית למסלול הפורעים מחשכת ימי הביניים. רק במלים יותר יפות.
ומה עושה ישראל במצב זה, שאחרי הביזיון הבינלאומי של מלחמת לבנון 2? מנגנון ההשמדה העצמית עובד שעות נוספות. המשנה לראש הממשלה מגיע עד קנדה, ובלי סדרת עינויים אותם עבר הסוחר היהודי מ-1349, מתנדב להודות באשמה על הריגתם "בטעות" של פלסטינים בבית חנון. וזאת – במקום להאשים את יורי הטילים על הסתתרותם מאחורי אוכלוסייה אזרחית ומשיכת האש אליהם. זו הייתה גם ההזדמנות להודיע – שכדי לא לפגוע בעתיד במגינים אנושיים חיים של הטרוריסטים – ידאג צה"ל לסלק ממרחב שילוח הטילים את כל האוכלוסייה, שלא תוחזר לשם עד לטיהור מלא של השטח. ואותו מנגנון השמדה עצמית דואג שמערכת המשפט (עד לדרג השר) תיתן גיבוי מלא למכונת עלילות הדם של הפלסטינים, ותתרום את חלקה לזירוז תהליך הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם. אז מה הפלא שהחלטות אנטי-ישראליות מתקבלות כל כך בקלות ובסיטונות במוסדות האו"ם? ומה הפלא שקציני צה"ל היוצאים לחו"ל צריכים לפחד שייעצרו כפושעי מלחמה? באם דרושה לנו ועדת חקירה ממלכתית, אז קודם-כל – לפירוק מנגנון ההשמדה העצמית והעמדה לדין של מפעיליו.
הכותב התמחה במחקר ותכנון אסטרטגי
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.