תעלולי תאטרון הטרור
מאת קרולין גליק 28 באוגוסט ‏2006

מה אנו רואים כאשר אנו מתבוננים באירועים מהמזרח התיכון על מסכי הטלויזיה שלנו? האם אלו חדשות או תאטרון טרוריסטי?

הבה נבחן את האירוע החדשותי שהתרחש ביום ראשון בעזה. שחרור החטופים כתבי רשת פוקס סטיוון קנטני ואולף וייג שדיברו בפני המצלמות. עובדת שיחרורם והצהרותיהם דווחו על ידי יותר מ-1,000 אירגוני חדשות ברחבי העולם.

במסיבת עיתונאים, סנטיני ווייג, שנכפו על ידי שוביהם הפלשתינאים להתאסלם, שיבחו את הפלשתינאים. סנטיני אמר, "אני רק מקווה שדבר זה לא יפחיד אף עיתונאי מלשוב לעזה לסקר את הסיפור משום שהאנשים הפלשתינאים יפים מאד, טובי-לב ומתחשבים והעולם צריך לדעת יותר עליהם." וייג שיבח באופן דומה את הפלשתינאים.

בעוד שהערותיהם סוקרו באופן נרחב, איש לא נראה כמתייחס לעובדה כי הצהרתם הראשונה לאחר השחרור נעשתה במסגרת הפקה עיתונאית מנופחת בחסות העיתונות של הרשות הפלשתינאית בעזה , הינה בעלת משמעות. איש לא ציין כי הם היו מוקפים ב"כוחות ביטחון" פלשתינאים, ועמדו ליד מנהיג טרור החמאס וראש הממשלה של הרשות הפלשתינאית איסמעיל הנייה.

לא היה איזכור לעובדה כי השנים נחטפו בתחילה בדיוק על ידי "כוחות ביטחון" כאלו של הרשות, או שהנייה הינו אחד המנהיגים של אחד מארגוני הטרור הג'יהאדיסטים הקיצוניים ביותר בעולם, ארגון שרוב הפלשתינאים "היפים, טובי הלב והמתחשבים" הצביעו עבורו בינואר האחרון.

כלומר, שום איזכור לא נעשה לעובדה שעד ששני החטופים עזבו את עזה, הם נותרו לא-חופשיים. איש לא שאל האם ניתנה להם אפשרות שלא להעניק מסיבת עיתונאים בעזה. ובאופן בו דיברו, נותר ספק קטן בלבד כי מסיבת העיתונאים השנייה של שני החטופים, בישראל ובארה"ב כאשר איש לא יכפה עליהם להמיר דתם ליהדות או נצרות באיומי רצח, תמשוך הרבה פחות עניין תקשורתי. לאחר מסיבת העיתונאים, האנשים הללו הפכו להיות חדשות של אתמול.

בתיאום נוח, באותו יום בו הרשות הפלשתינאית שחררה את האנשים שכוחותיה שלה חטפו, דיווחה רויטרס כי צה"ל ירה טיל ברכב עיתונאים ופצע שני צלמים – אחד מרויטרס והשני מרשת טלוויזית העולם האיראנית – בעת שהיו בדרכם למקום קרב והתמקמו בין כוחות צה"ל והטרוריסטים הפלשתינאים. רויטרס הדורשים חקירה עצמאית של ההתקפה, מתארת את הצלם פאדל סנאה כגיבור קרבות שיעשה הכל על מנת להביא את האמת לעולם.

ועדיין לא ברור מדוע מישהו צריך להאמין לסנאה או לרויטרס. סנאה אמר לרויטרס כי הוא נהג למקום הקרב, "פתאום ראיתי אש ודלתות הג'יפ עפו ונפתחו". הוא טוען כי נפגע על ידי רסיס בידו וברגלו. אלו פציעות מזעריות למי שרכבו נפגע מטיל.

ברם, התמונות שבהם צולם רכבו לאחר התקפת הטילים לכאורה אינן נותנות כל סיבה לחשוב כי הרכב נפגע ממשהו. יש שריטה בגג. מכסה המנוע מעוות. אולם דבר לא נשרף. מכוניות שנפגעות על ידי טילים אינן נראות כאילו הם כרגע היו בתאונה מכוערת. מכוניות שנפגעות על ידי טילים נהרסות.

ועם זאת, שמשת הזכוכית הקדמית וחלונות הרכב אפילו לא שבורים. בתמונה שצולמה של סנאה בדרכו לבית החולים בעזה, הוא שוכב על האלונקה, עיניו סגורות, זרועו מושטת בתנוחת "פייטה" מלאה. לא נראה שהוא מדמם למרות שיש כמה כתמי דם על חולצתו, אולם גופייתו הינה לבנה לגמרי.
לא ראיתי את התמונות האלו בכיסוי התקשורתי של ההתקפה לכאורה של צה"ל על הצלם של רויטרס והצלם האירני. ראיתי אותם באתר הבלוג "פאוור-ליין". לא ראיתי שום שאלה העולה מן התקשורת הישראלית או הבינלאומית בנוגע למהימנות הסיפור של סנאה, מה שכמובן, מספק איזון נאה לסיפור החטיפה של קנטיני-וייג.

כפי שהדברים נראים במלחמה של הפלשתינאים נגד ישראל, כך גם אחד ההיבטים הבולטים של המערכה האחרונה של החזבאללה נגד ישראל היה שיתוף הפעולה הפעיל של ארגוני חדשות וארגונים לא-ממשלתיים במלחמת האינפורמציה נגד ישראל. כמו מדינות החסות הנוכלות שלהם, אירגונים תת-לאומיים חתרניים כמו החזבאללה, פתח והחמאס, רואים במבצעי אינפורמציה חלק אינטגרלי במלחמתם לחיסול ישראל והבסת המערב. ומבצעי האינפורמציה שלהם הרבה יותר מתקדמים מכל מה שהעולם ראה עד כה. כך הולך ומתחוור עם כל יום שעובר, הם הצליחו להשחית גם את ארגוני התקשורת העולמיים וגם את קהילת הארגונים הלא-ממשלתיים שלכאורה פועלים באופן נטרלי באזורי מלחמה.

אין זה מקרי שראיתי את תמונות כלי הרכב של רויטרס באתר "פאוור-ליין" ולא בכיסוי העיתונאי של ההתקפה המדומה. גם העיתונות העולמית וקהילת הארגונים הלא-ממשלתיים הבינלאומית מסרבים לבדוק את עצמם באופן שפל. בעת שממשלות דמוקרטיות וצבאותיהם הוכחו כחסרי יכולת להתמודד עם התופעה (בחלקה משום שהם מבקשים למצא חן בעיני התקשורת והקהילה הבינלאומית של הארגונים), הבלוגוספירה לקחה על עצמה את התפקיד של כלב השמירה של התקשורת.

הבלוגרים הפכו למרכיב קריטי בהגנת העולם החופשי במלחמה הנוכחית. במהלך מלחמת החזבאללה בלבנון, בלוגרים בחנו בקפידה את כיסוי המלחמה באופן שמעולם לא נעשה. עבודתם חשפה את הסודות המלוכלכים של המזרח התיכון אותם התקשורת הסתירה במשך שנים כה רבות: העיתונות העולמית וקהילת הארגונים הלא-ממשלתיים, המצהירים על היותם צופים ניטראליים, הינם למעשה משתפי פעולה עם ארגוני טרור.

הבלוגוספרה, ובאופן מיוחד "ליטל גרין פוטבולס", "פאווור-ליין", "זומביטיים", "מישל מלכין" ו"אי.יו. רפרנדום", חשפו ללא רחם את הביום השיטתי של אירועים חדשותיים, ביום התקפות נגד עובדי סיוע, וטיפול בתמונות על ידי החזבאללה ובעזרתם הפעילה של אירגונים בינלאומיים והתקשורת העולמית.

הועדה הבינלאומית של הצלב האדום, בהיות ארגון מוגן מכוח מנדט בינלאומי אשמה באופן מיוחד. הבלוגוספרה- ובמיוחד אתרי "אי. יו. רפרנדום" ו"זומביטיים" – הראו כיצד עובדי הצלב האדום בצור ובקנה ביימו מארג שלם של עלילת התקפה אווירית של ישראל נגד אמבולנסים של הצלב האדום בקנה ב-23 ביולי. בדיווח מפורט לפרטי פרטים, "כיצד התקשורת מכשירה תרמית אנטי-ישראלית ומשנה את מהלך המלחמה", הראה "זומביטיים" כיצד לקחו עובדי הצלב האדום אמבולנס ישן וחלוד והאשימו כי חיל האוויר הישראלי תקף אותו עם טיל שיצר חור במרכז הסמל של הצלב האדום על גג האמבולנס.

צפו בדיווח ה-BBC ובעדויות שנחשפו על "התקפת האמבולנס"

האשמות הצלב האדום דווחו כעובדה על ידי אירגוני חדשות "מהימנים" כאסוסיאטד פרס, טיים מאגאזין, הבי.בי.סי., ITV, הניו יורק טיימס, הגארדיאן, The Age, NSNBC, הלוס אנג'לס טיימס, והבוסטון גלוב. אמנסטי אינטרנשיונל ומשמרות זכויות האדם פרסמו דוחות על ההתקפה כעדות ל"פשעי מלחמה" ישראליים בלבנון.
"זומביטיים" הוכיח בבירור בבחינה פשוטה של התמונות של האמבולנס, כי החור בצלב לא נגרם על ידי טיל אל תוצאה מעבודה של יצרן האמבולנס. היה זה חור של פתח אוורור. סימני הפגיעה על הגג היו תוצאה של גיל ועזובה. לא הייתה אש באמבולנס. לא הייתה התקפה. הייתה זאת בדותה שלמה, שבושלה על ידי עובדי הצלב האדום הנהנים ממעמדם המוגן משום שארגונם התחייב לעמדה ניטראלית במלחמה זאת ובכל שאר המלחמות.

שבוע לאחר מכן, כאשר "אי. יו. רפרנדום" דיווח על חקירה מפורטת דומה על הפצצה שגונתה באופן רב של חיל האוויר על קאנה ב-30 ביולי, (שבעצם התרחשה במרחק של 1.6 ק"מ מצפון לקאנה בכפר קורייבה), עובדי סיוע של הצלב האדום השתתפו באופן אקטיבי בביום חיזיון תקשורתי מעוות כאשר הובילו גופות ילדים מתים שוב ושוב בפני מצלמות צוותי התקשורת במשך שעות.

במקום לדרוש כי וועידת הצלב האדום הבינלאומי תמסור דין וחשבון לגבי ההפרה הברורה של מחויבותה לניטראליות, ובמקום לתקוף את הצלב האדום הלבנוני עבור שיתוף הפעולה הפעיל שלו עם החיזבאללה, התקשורת הבינלאומית תקפה את הבלוגרים. הם סולקו הצידה כ"תומכי ישראל", וכ"קיצוניים ימניים". המטרה של התעלמות זאת היא לשכנע את האזרחים "החושבים נכון" כי אל להם להתייחס לאלופי האמת וההגינות האנושית הללו.

בכל יום שעובר, הממשלות, מנגנוני החוק הפורמליים והבלתי-פורמליים, והתקשורת של האומות החופשיות מדגימות כי הם פחות ופחות מסוגלות להתמודד עם מבצעי התודעה המנוהלים נגד חברותיהן על ידי כוחות חתרניים המבקשים את הריסתם.

בכל יום שעובר נראה ברור יותר כי האחריות להגנה של אומותינו מהתפרקות פנימית הועברה לידיהם של אינדיבידואלים, שלעיתים קרובות עובדים לבדם, המסרבים לקבל ההשפלה של חברתם וכך הם נלחמים עם כלי החדשנות של החירות להגנת דרך החיים שלנו. ערנותם של קומץ בלוגרים הביאה לנו את הידיעה על שחיתות התקשורת ורשת הארגונים הלא-ממשלתיים שעליהם התרגלנו לסמוך כי יאמרו לנו את האמת ה"אובייקטיבית".

זאת היא משימתם של אזרחי העולם החופשי, המעריכים את חירותם לזהות את השחיתות הזאת, להריע לבלוגרים ולהצטרף אליהם ולהתנגד להרשות למוסדות מושחתים אלו לערפל את מחויבותנו לחירות.

תוספות:

אישור לבדיקה של מכתב תלונה למועצת העיתונות מטעם מר נורת' מ"אי.יו. רפרנדום" – מדוע אין גורמים בישראל הפועלים באופן יסודי לחקירת המדיה המנטרלת את מאמצי המלחמה הישראליים? שאלה פתוחה עליה עונים בשלב זה רק אינדיבידואלים בודדים.

צפו דיווח FOX על החטיפה:

 


 

הוספת תגובה