הקריירה של איסלמיסט קרימינלי

מאת: ג'ק ווקלנד | 11 בנובמבר 2009 מקור: TIA Daily  

הסיפור המכוער של מיג'ור חסאן הולך ומתבהר. מהלך הסיפור – הקריירה האיסלמו-קרימינלית שלו – התפתחה כך;

חסאן, בנם של מהגרים פלשתינאים, חש ראוי לקבל תואר ברפואה ותעסוקה לכל החיים מן הממשלה. כך שהוא הצטרף לצבא. כאשר התרחשו אירועי ה-11 בספטמבר, הוא גילה לפתע כי הוא נמצא בצד הלא נכון של העימות. האמונה האיסלמית שלו היתה אופיינית לפלסטינאים: הוא היה בצד של הטרוריסטים האיסלמיים כאשר הם נלחמו ביהודים הציוניים בישראל הנתמכת על ידי ארה"ב, וכעת הוא יהיה לצידם של הטרוריסטים המוסלמים כאשר הם תוקפים את אמריקה.

חסאן החליט לבצע את הפשע הראשון שלו: מרמה. הוא עמד להמשיך במסלול להשגת התואר הרפואי שלו במסגרת צבא ארה"ב למרות שהיה זה צבא הכופרים, משום שהצבא עומד להעניק לו את ההשכלה בחינם. לאחר שישיג את התואר הוא כבר ימצא את הדרך כיצד לעזוב את הצבא עם החשבון. אחרי הכל, האיסלם מעניק למאמין את הזכות לשקר ולגנוב מן הלא-מאמינים.

לאחר השלמת לימודיו, חסאן החליט לבצע את הפשע השני שלו: להעניק במרמה שירותים פסיכיאטריים בבית חולים צבאי מוכר, וולטר ריד. (אנו עדיין לא יודעים עד כמה רעה היתה מקצועיותו הפסיכיאטרית במהלך פעילותו, אך אנו יכולים לדמיין דיאגנוזות פזיזות ואפשר שגם כמה דיאגנוזות מוטעות בכוונה מצד אדם ששבועת היפוקריטוס שלו לא הגיעה עד כדי ביטוי כלפי חיילי צבא הכופרים.)

בעת שירותו בבית החולים חסאן גילה כי הוא אינו מסוגל להימנע מלסייע למאמצי המלחמה נגד "אנשיו", כלומר, הטרוריסטים האיסלמיים. חסאן חי בשקר על מנת לזכות בהשכלה רפואית בחינם, אך הוא עשה זאת על חשבון סתירה של ערכיו העמוקים ביותר. חסאן העמיק את הסתירות בעצמו, ואז שיקע עצמו בהן, וכך בעת שהותו בוולטר ריד, הוא גמר בנפשו להחלץ.

זה היה הזמן בו הוא שכר את שירותיו של עורך דין על מנת לבדוק כיצד להחלץ מחוזה הגיוס שלו עם שחרור בכבוד כדי שיוכל להשלים את הגניבה של התואר הרפואי – גניבה שהיתה מוצדקת משום שהוא גנב אותה מצבא הכופרים. ומה הטענה שלו? הטענה הייתה שהוא הוטרד על ידי חיילים אחרים בשל היותו מוסלמי.

אך בעת הזאת חסאן כבר החל להצהיר על עמדותיו. על מנת לתרץ את שירותו המתמשך בצבא הכופרים – שירות שכפה עליו לסייע ללוחמים לחזור ליחידותיהם, חזרה אל הקרב, חזרה להרג אחיו, הטרוריסטים המוסלמים – חסאן חש הכרח לצאת מן הארון. לא היו לו חברים. (הוא היה כזה סוציופאת ורמאי, כציד יכולים היו להיות לו?) כך שהמוצא היחיד לרגשותיו האמיתיים היה לפרוק עליהם את זעמו באופן פתוח, ישר בפני האוייב, חבריו החיילים בצבא הכופרים.

כשמאום לא קרה, כשלא הועלו נגדו האשמות, הדבר עודד את חסאן. הוא החל לפרוק את זעמו לעיתים תכופות יותר, באופן מפורש יותר, ויותר ויותר הוא החל להשמיע הצהרות אנטי אמריקאיות ופרו איסלמיות בהקשרים חברתיים בלתי הולמים לחלוטין. עבור חסאן, ככל שהצהרות בוגדנותו הפכו יותר פתוחות השתפרו הסיכויים כי הוא יהפוך למושא "הטרדה" אנטי-מוסלמית ועמם סיכויי טיעונו המשפטי לשחרור מן הצבא עם הקרדיט הרפואי שלו.

הסלמתה של התנהגות גרועה זאת – בגלוי ובפני קבוצות של חיילים – העניקה לבסוף לחבריו לעבודה המזועזעים את האומץ והביטחון לדווח על הצהרותיו הבגדניות לממונים עליו.

והתוצאה של דיווחים אלו?

חסאן קודם באופן מיידי (למרות דו"חות הביצועים האיומים שלו), ועם הדרגה החדשה שלו הוא הוצב מחדש בקלות בפורט הוד. בדרך הקלאסית של בירוקרטים ממשלתיים בכל העולם, הממונים עליו בחרו במסלול בו ההתנגדות היא המועטה ביותר. הקידום הלא ראוי התבסס על התנהגות רעה וחוסר יכולת. הוא הוציא את "הבעיה של לוטננט חסאן" אל מחוץ למחלקה ומחוץ לבית החולים.

וכעת, מיג'ור חסאן הפך לבעיה של פורט הוד.

בפורט הוד, חסאן זוהה ודווח מיידית. חבריו הקצינים לא התרגלו במשך שנים לתנהגותו המתדרדרת. הצהרותיו זוהו מיידית כבגידה. הם היו מדהימות.

ומה היה הפתרון בפורט הוד?

להוציא אותו מן היחידה. להוציא אותו מן הבסיס. להוציא אותו מן הארץ. להפיק פקודת הצבה ולהוציא אותו לאפגניסטן. שוב, השיטה הממשלתית הבירוקרטית העולמית: התנהגות רעה נענתה בהעברת חסאן לזירת הקרב בה יהיו לו יותר הזדמנויות להתקדם.

בחזרה לפרספקטיבה של מג'ור חסאן על העולם. ההצבה בפורט הוד לא קירבה את חסאן למטרתו לצאת במרמה מן הצבא עם שחרור בכבוד ועם רשיון הרפואה. לחרדתו של מג'ור חסאן, הוא קיבל פקודת הצבה באופן מיידי על מנת להליחם למען הכופרים נגד בני עמו – הטרוריסטים האיסלמים.

חסאן שיקע עצמו באופן מכוון בתוך מצב אשר סתר את הנאמנויות העמוקות ביותר שלו – מצב שהגביל את הערך היחידי שעליו ביסס את הערכתו העצמית – בכדי לרמות את הכופרים עבור השכלה והכשרה רפואית. מאמציו הנוכלים להיחלץ מן החוזה הצבאי לפני שהוא יסייע לכופרים להרוג מוסלמים באופן ישיר, כשלו ונפלו קורבן לתגובה של הבירוקרטיה הממשלתית. כעת תוכניתו היתה מרוסקת, הרוסה כתוצאה מפקודות ההצבה לאפגניסטן.

כך הוא עשה את הדבר היחיד שאיסלמו-פאשיסט בצבא ארה"ב יכול לעשות. הוא מצא את המקום שבו אדם אחד יכול לגרום באופן מיידי לנזק הגדול ביותר למאמצי המלחמה: "מרכז המוכנות" של פורט הוד. הוא הלך בעקבותיו של סמל חסאן אכבר מיחידה 101 אשר השליך רימונים לאוהל הפיקוד הגדודי של יחידתו יומיים לפני הפלישה לעירק, תוך שהוא הורד את קצין הקישור לחיל האוויר ופוצע קשות את עוזריו וכך הוציא גדוד שלם אל מחוץ למעגל הלחימה במשך מספר שבועות שלקחו על מנת לארגן צוות קרבי אחר שהספיק להתאמן יחד. מייג'ור נידאל מאליק חסאן תקף חיילים שעמדו לפני הצבה לאפגניסטן באותו השבוע, כשהוא יורה בכמה שיותר מהם עם אקדחי ה-5.7 וה-28 מ"מ (קדח שהיה לעיתים קרובות יעיל יותר בפציעת אוייביו מאשר הריגתם).

באותה התקופה חסאן הוציא את כספו על חשפניות. האפס הקטן הזה היה חי חיי תרמית – פלשתינאי אוהד טרוריסטים בצבא ארה"ב באמצע מלחמה עולמית בטרור – והיה בדרכו החוצה מהם. הוא יכול היה לחשוב על עצמו כגיבור העתידי של האיסלם, חסאן יכול היה לעשות כל מה שרצה. ממש כמו החוטף מוחמד עטה מן ה-11 בספטמבר.

העיתונות המבוססת מבצעת עבודה ראויה להערכה של גילוי הנעלמים, ובירור ה"מיסתורין" לגבי מניעי ההתקפה של הטרוריסט הרוצח מפורט הוד. העובדות המוצגות לאור דיווחים אלו קורעות לגזרים את התקינות הפוליטית המתחזה למדיניות "אי-אפלייה", לכאורה, של אנשי השירות בצבא ארה"ב.

הוספת תגובה