החשיבות ההיסטורית של מרד הנפילים מאת רוברט טרז'ינסקי

כדוגמא, מאמר שפורסם לאחרונה בניו יורק טיימס על השפעת מרד הנפילים בקרב אנשי עסקים ומנהלי חברות הנמנות על 500 המובילות בעולם, (Fortune 500 ), מכיל את דעותיו המבולבלות של אחד מאנשי העסקים כי "רעיונותיה של ראנד אשר ב"מעלת האנוכיות" הינם ניסוח קשה של הרעיון הבודהיסטי כי עליך לדאוג לעצמך." קשה לראות כיצד בודהיזם – פילוסופיה של סגפנות מיסטיקנית – יכולה להידמות כשוות ערך לפילוסופיה של אינטרס עצמי רציונלי.

מטרת האמנות והפילוסופיה הינה להראות לנו אמיתות אודות טבע האדם, אודות טבע העולם ועל מקומנו בו. הפילוסופיה מתארת אמיתות אלו באופן מפורש, במונחים מילוליים; הספרות יוצרת דרמטיזציה של אמיתות אלו במונחים קונקרטיים, מגלה את תובנותיה באמצעות הפעולות וההצהרות של הדמויות אותם יצר הסופר. רומן פילוסופי, כ”מרד הנפילים”, אמור לבצע את שתי המטלות.
אולם לעיתים קרובות מידי גם הפילוסופים וגם האמנים שניסו להתמודד עם מטלות אלו פשוט חזרו והקרינו את דעותיהם הקדומות ותחושותיהם המוקדמות.

האירוע החשוב ביותר של שתי המאות האחרונות, עימו ראוי היה שאמנים ואינטלקטואלים יתמודדו, הינו עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית – – מהפכה חברתית ששינתה באופן קיצוני לטובה את חיי האדם. תיעוש ושווקים חופשיים יצרו עושר שבעבר לא ניתן היה להעלותו אף בדמיון, ממנו נהנים לא רק מנהיגי התעשייה אלא גם האדם הפשוט, המסוגל להרשות לעצמו מותרות – בתים גדולים, מכוניות, טיסות במטוסים, וכל דבר עד לכוס קפה בחנות הספרים הפינתית – בקנה מידה שלא היה נתפש במאות הקודמות. הקפיטליזם איפשר לאדם גם מידה כזאת של עצמאות ואפשרויות בלתי מוגבלות ששחררו לגמרי את האדם מהעריצות המחניקה של האריסטוקרטיה והמערכות הפיאודליות היו נחלת העבר.

איש לא יכול היה לתפוש את הישגי הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית בטרם התרחשו – ואירועים חדשים אלו דרשו הערכה מחדש רדיקלית של הרעיונות המקובלים. למרות זאת האינטלקטואלים כשלו מלבצע הערכה מחודשת כזאת.

לדוגמא, בשנת 1816, בשחר המהפכה התעשייתית, קבוצה של טובי המוחות הספרותיים הבריטיים – שכללה את לורד ביירון, פרסי שלי, ומרי וולסטונקראפט גודווין (שלימים הפכה למרי שלי) – התקבצו לבחון את גישתם הספרותית החדשה, אותה כינו "גותית" על שום ההשראה שהיא נטלה מהמיסטיקה של ימי הביניים. ברוח זאת, הם איתגרו איש את רעהו לכתוב את סיפור הרפאים הטוב ביותר, ומרי שלי כתבה את "פרנקנשטיין" – סיפור המתאר את מסע המחקר המדעי והטכנולוגי כטירוף מסוכן.

כפי שהקפיטליזם הזניק אותנו קדימה לקראת עתיד טכנולוגי, אשר בין שאר יתרונותיו, הכפיל את תוחלת החיים האנושית, האינטלקטואלים הביטו לאחור לעבר ימי הביניים וחזו כי כל גילוי המדע והטכנולוגיה ימיטו אסון. (הם עדיין עושים זאת, מלבד זאת שכעת הם מעלים באוב את מפלצת ההתחממות הגלובלית במקום יצורו של פרנקנשטיין.)

מספר עשורים מאוחר יותר, הציע אינטלקטואל גרמני בשם קרל מרקס את אחד התיאורים המשפיעים ביותר של השיטה הקפיטליסטית החדשה – והוא טעה בכל תיאוריו. את המהפכה התעשייתית המונעת על ידי התקדמות מדעית וטכנולוגית הנובעת מגאונותם של אנשים יוצאי דופן, הוא יתאר כתופעה אנונימית, תוצר קולקטיבי של כוח עבודה פיסי; שיטה כלכלית של חירות, הוא יתאר כשיטה של דיכוי; שיטה הבנויה על זכות לרכוש הוא יתאר כשיטה המבוססת על הפקעה – ואז יציע דיכוי של ממש כפתרון.

זאת היתה התבנית שבה האמנים והאינטלקטואלים יצקו את תובנותיהם לגבי התופעה המשמעותית ביותר של תקופתנו. בעוד העולם משתנה סביבם, הם סירבו לקלוט את המשמעות האמיתית של האירועים, הם בחרו להכחיש או לעוות את הכוחות ששיפרו במהירות את חיי האדם.

בהקשר זה, אנו יכולים לראות את המשמעות הרחבה יותר של ספרותה והישגה הפילוסופי של איין ראנד. היא היתה ההוגה הראשונה והאמנית שתפשה לגמרי את משמעות הקפיטליזם והמהפכה התעשיתית והעניקה להם ביטוי גם בספרות וגם בפילוסופיה.

ההיבט החזק ביותר של "מרד הנפילים" הוא בכך שאיין ראנד גילתה, מתח, גבורה ומשמעות פילוסופית עמוקה בהישגי היזמים והתעשיינים המעצבים מחדש את העולם.

"מרד הנפילים" נכתב בתקופה בה התפשט הסוציאליזם העולמי. בהשליכה ממגמות היום, איין ראנד חזתה עתיד בו רוב אומות העולם קורסות אל עוני ודיכוי סוציאליסטי של "מדינות עממיות", בעוד אמריקה עצמה כורעת תחת העומס של התקדמות בהשתלטות הממשלה על הכלכלה.

היא ראתה את הפוטנציאל הדרמתי בשאלה אחת: מה יקרה אם היזמים החדשניים ואנשי העסקים – – לאחר דורות של הגבלות חקיקה והשחרת פניהם – – יחלו להעלם? העלמותם של הגאונים היצרנים של העולם מספר את המיסתורין המרכזי בספר, גם באופן עובדתי וגם באופן אינטלקטואלי.

עובדתית, הסיפור עוקב אחר דאגני טאגרט, אישה בתפקיד שהיה אז בלתי רגיל של סגן נשיא מנהל של מסילת רכבת חוצת-יבשות, כאשר היא נאבקת להחזיק את המסילה בפעולה תחת העול של תקנות ממשלתיות מחניקות, ותוך שהיא מנסה לפתור סדרת שאלות מסתוריות: עובד רכבת צעיר ומבטיח מסרב לקידום ומקבל על עצמו עבודה פיסית במקום; יורש עתיר כשרונות של חברת נחושת רב-לאומית נוטש את עבודתו והופך לפלייבוי הולל; גאון שהמציא מנוע מהפכני בחידושיו נוטש את יצירתו בהריסות מפעל נטוש.

השאלה העובדתית היא: לאן נעלמו כל אותם האנשים? מדוע הם נטשו את עבודתם? האם יש משהו או מישהו הגורם להם להיעלם?

השאלה הפילוסופית העולה מן העלילה היא: מה הוא תפקידם של היזמים והממציאים בחברה? מה מניע אותם, מה הם התנאים להם הם זקוקים על מנת לפעול, ומה קורה לעולם כאשר הם נעלמים? המסתורין העלילתי משולב בשאלה הפילוסופית העמוקה ביותר של הרומן: מה הוא מעמדו המוסרי של איש העסקים והתעשיין?

הקפיטליזם שיחרר פרץ יוצא דופן של יצירתיות אנושית במדע ובטכנולוגיה – ועדיין תופעה זאת נותרה בלתי-מזוהה כבעלת משמעות מוסרית או אינטלקטואלית. איין ראנד היתה הראשונה לחגוג את ההישגים של ג'יימס ואט, אנדרו קארנגי ושל תומאס אדיסון ולהכיר באנרגיות היצרניות שלהם כדוגמא להרואיות מוסרית.

קיראו את הפסקה הבאה, שבה טייקון המתכת האנק רירדן נזכר בתהליך אותו עבר בהמצאת נתך מהפכני חדש.

הנושא הפילוסופי המרכזי של "מרד הנפילים" הוא הרס הדיכוטומיה האינטלקטואלית בין התבונה של גדולת האינטלקט כנגד החמדנות, לכאורה, והעולם הלא-אינטלקטואלי של איש העסקים והתעשייה. תשובתה של איין ראנד לגישה זאת הוצגה כבר בחלקו הראשון של הרומן באמצעות פרנסיסקו דאנקוניה. בתמונת "פלאשבק" מן העבר פרנסיסקו ודאגני טאגארט בהיותם בני-נוער מתוארים בעת שחיטטו בערמת גרוטאות מכאניות, למורת רוחו של ידיד המשפחה:

פעם, פרופסור מזדקן לספרות, חבר של גברת טאגארט, ראה אותם על גבי ערמה במגרש הגרוטאות, מפרקים את קרביה של מכונית. הוא עצר, הניע ראשו ואמר לפרנסיסקו, "ראוי לאדם צעיר במעמדך לבלות את זמנו בספריות, בספיגת תרבות העולם." "מה לדעתך אני עושה?" שאל פרנסיסקו.

מאוחר יותר, בחינתה של דאגני לגבי המנועים לקטרי המסילות מעניקה הסבר מעמיק יותר של ראייה זאת של מוצרי הקפיטליזם התעשייתי כעדות לכוח המחשבה האנושית.

לרגע, נדמה היה לה כי המנועים היו שקופים והיא ראתה את רשת מערכת עצביהם. היתה זאת רשת של קשרים, יותר מורכבת, יותר חשובה מכל הכבלים והמעגלים החשמליים שלהם: החיבורים ההגיוניים נעשו על ידי המוח האנושי שעיצב כל חלק מהם בפעם הראשונה.

על מידת ההצלחה של "מרד הנפילים" מעידה העובדה כי כיום הצהרה זאת אינה נראית כה קיצונית כפי שנתפסה לפני 50 שנה. עם התערערות האמונה במרקסיזם ועליית "עידן המידע", מקובל כעת לזהות את הידע כמנוע היצרנות – כי רעיונות, יותר מאשר עבודה פיסית או חומרי גלם, הם המקור הראשון לעושר. עם זאת איין ראנד הגתה רעיון זה בתקופת התיעוש הישנה, כאשר הכוח השרירים הפיסי של עובדי האיגודים עדיין הוצג כמקור כוחה של התעשייה האמריקאית.

ייתכן וקל יותר לזהות את תפקידה המרכזי של המחשבה כאשר בוחנים את ההתקדמות בטכנולוגיה הגבוהה. אך איין ראנד הבינה את תפקידה המחשבה בכל היבטי העסקים. מאוחר יותר ברומן, דאגני טאגארט בוחנת את שלטונו של מעין "צאר רכבות" הממונה לרגולטור כללי לתעשייה וסוקרת את האנדרלמוסיה של תקנותיו השרירותיות המחריבות את התכנון הרציונלי של אנשי עסקים פרטיים. העובדה ש"תכנון מרכזי" ממשלתי בנוי למעשה מהפרעה לתכנון רציונלי על ידי מליוני אנשים פרטיים הינה נקודה שכבר הועלתה על ידי תומכי השוק החופשי כמו לודוויג וון-מיזס. איין ראנד הבינה כי עקרונות כלכליים אלו אינן הפשטה אקדמאית יבשה, אלא דרמה המתחוללת בעולם האמיתי – כי חוקי הכלכלה הינם עניין של חיים ומוות, ניצחון או טרגדיה. הנה אחת האפיזודות מן הטרגדיה המתוארת בדפיו האחרונים של הספר:

לפני שישה שבועות, רכבת מספר 193 נשלחה עם מטען מתכת, לא לפלקטון, נברסקה, בה חברת הכלים המכניים של ספנסר, החברה הטובה ביותר לייצור כלים מכניים שעדיין התקיימה, עמדה מובטלת מייצור במשך שבועיים, ממתינה למשלוח – – אלא לסנד קריק, אילינוי, בה השתכשכה חברת המיכון המאוגדת בחובות כבר יותר משנה, מייצרת מוצרים בלתי אמינים בזמנים בלתי-צפויים. המתכת הוקצתה על ידי צו שהורה כי חברת הכלים של ספנסר הינה קונצרן עשיר, היכול לחכות, בעוד חברת המיכון המאוגדת היתה על סף פשיטת רגל ואסור לתת לה לקרוס, בהיותה מקור המחייה היחידי של קהילת סנד קריק, באילינוי. חברת הכלים המכניים של ספנסר נסגרה לפני חודש. חברת המיכון המאוגדת נסגרה שבועיים לאחר מכן.

תושבי סנד קריק באילינוי, עברו לטיפול שירות הסעד הלאומי, אך לא ניתן היה למצוא מזון עבורם בממגורות הלאומיות הריקות בדחיפות הזועקת של אותו הרגע – לכן זרעי התבואה של חקלאי נברסקה הולאמו על ידי הוועדה המאוחדת – ורכבת מספר 194 הובילה את הזרעים שלא נזרעו ואת עתידם של תושבי נברסקה על מנת שיצרך על ידי אנשי אילינוי. "בתקופתנו הנאורה," יוגין לאוסון אמר בשידור רדיו, "הגענו, לבסוף, להבין כי כל אחד מאיתנו ערב לאחיו".

פסקה זאת מרמזת גם על נושא פילוסופי שני המהווה את הרעיון המהפכני ביותר של הספר. במהלך רוב ההיסטוריה האנושית, אנשי המוסר הזהירו כי אנשים מונעים על ידי "תאוות בצע" בהיוותרם חופשיים לרדוף אחר האינטרס העצמי שלהם יגרמו לחברה לשקוע במלחמת הכל בכל, לשיטה של אלימות, ביזה, וניצול – בדיוק כפי שמרקס חזה לשיטה הקפיטליסטית. במקום זאת, הקפיטליזם יצר שיטה של חופש, שגשוג, עצמאות ושפע עצום של אנרגיה יצירתית – בעוד החברה שהוקדשה יותר מכולם למען הקרבת הפרט למען הקולקטיב, המשטר הקומוניסטי של המאה ה-20, אשם בפשעים הגדולים ביותר שנרשמו אי פעם.

הלקחים ההיסטוריים לא חמקו מאיין ראנד, שנמלטה מברית המועצות לאמריקה בשנות ה-20, והבחינה בטווח המלא ביותר בין שתי השיטות החברתיות הסותרות. את תשובתה לאלטרואיזם, הציעה איין ראנד במוסר של אינטרס-עצמי לפיו המטרה המוסרית המרכזית של האדם היא השגת אושרו האישי:

במשך מאות, התחולל קרב המוסר בין אלו שטענו כי חייך שייכים לאלוהים לאלו שטענו כי הם שייכים לשכנייך – בין אלו שהטיפו כי הטוב הוא הקרבה-עצמית למען חסרי היכולת שעל פני האדמה. ואיש לא בא ואמר כי חייך שייכים לך והטוב הוא לחיותם.

ועדיין מה שכה מהפכני ברעיון זה אינו רק שאיין ראנד הגנה על האינטרס-העצמי אלא גם הגדרתה המחודשת של המשמעות המוסרית של האנוכיות.

רוב האינטלקטואלים קיבלו את הקריקטורה האלטרואיסטית העתיקה של אינטרס-עצמי ככוחניות פושעת, כאילו הברירה היחידה שלפנינו הינה בין צורות של הקרבה: הקרבה עצמית למען אחרים או הקרבת אחרים למעננו. ואכן תיאור קריקטוריסטי זה מופרך ביסודיות על ידי ההיסטוריה של הקפיטליזם. הפילוסופיה האלטרואיסטית מציעה לנו בחירה בין שני מודלים מוסריים: אמא תרזה ואל קאפונה. ועם זאת היכן המקום לפי פילוסופיה זאת לביל גייטס, תומאס אדיסון, או כל אחד אחר מאלפי הדמויות האחרות המאכלסות את ההיסטוריה של הקפיטליזם, בונים את עושרם האישי באמצעות יצירה של רעיון או מוצר חדש?

בפעם הראשונה, זיהתה איין ראנד את המציאות והמשמעות של אנשים אלו ורשמה שיעור מוסרי מעמיק: כי אינטרס-עצמי אמיתי משמעותו, לא התככנות קצרת הטווח של הפרא, אלא המחשבה היצירתית והמאמצים היצרניים של היזם.

מתנגדי איין ראנד מבטלים לעיתים את ספריה כ"בלתי ראליים", אך האם כיום הזרם המרכזי של האינטלקטואלים הנראים לעיתים קרובות כאילו הם אובדים בערפל בלתי-מציאותי, בהחמיצם את השיעור המרכזי של שתי מאות מן ההיסטוריה.

העידן של התפשטות הסוציאליזם העולמי פינה את הדרך מאז לתקופה של קפיטליזם גלובלי, אשר מתחיל לשנות את חייהם של בליוני אנשים על פני הגלובוס, ממזרח אירופה להודו וסין. אך אין איש שיעזור להם להבין מה הוא הקפיטליזם, המשמעות האישית העמוקה לחייהם ולערכיהם, ומדוע הוא טוב.

אין איש, כלומר, אין איש מלבד איין ראנד. זאת היא הסיבה בשלה "מרד הנפילים" רלוונטי והכרחי אף יותר מאשר היה כאשר פורסם לראשונה לפני חמישה עשורים.