אימת הדמוקרטיה מאת קרוליין גליק

החלטת האירופאים להימנע במקום להתנגד לתקנה נראה מפתיע למדי במבט ראשון. בהיות מדינות אירופה החברות באו"ם מן החברות התומכות ביותר באירגון, היה מצופה מהן להתנגד להחלטה הפועלת לערעור את אחד המסמכים היסודיים של האו"ם, ואכן, את אחד העיקרים היסודיים של התרבות המערבית.

אך שוב, בבחינה של עמדת האירופאים בשנים האחרונות נגד חופש הביטוי, אין הדבר מפתיע כלל וכלל. הכריעה הנוכחית של האירופאים בפני הביריונות האינטלקטואלית נמצאת גם בתגובה לשיחרורו של הסרט "פיתנה" של הפרלמנטר ההולנדי חירט וילדר.

האירופאים יצאו מגידרם במאמץ לתקוף את וילדרס על שהעז לעשוש שימוש בחירות הביטוי שלו. נשיאות האיחוד האירופי הפיצה הצהרה המגנה את הסרט בשל "הבערת שינאה". ראש הממשלה ההולנדי יאן פטר באלקן הוציא הצהרה הטוענת כי הסרט "אינו משרת אלא פגיעה". ובנוסף, המזכיר הכללי של האו"ם באן קי מון תקף את הסרט כ"אנטי איסלמי ופוגע".

הצהרות אלו עוקבות אחר מאמצי האיחוד האירופי להגביל את חופש הדיבור בעקבות הפרסום של קריקטורות מוחמד בשנת 2005 ע"י העיתון יולנדן פוסטן. זאת על רקע ההשתקה השיטתית של אינטלקטואלים אנטי-ג'יהאדיסטים ברחבי היבשת. אינטלקטואלים אלו כמו פטר רדקר [ Peter Redeker] בצרפת ופול קליטור [ Paul Cliteur] בהולנד, מאויימים לכדי שתיקה על ידי ג'יהאדיסטים אירופאים וממשלות אירופה או שאינן פועלות כלל להגנתם של אנשי המחשבה המאויימים או שהן מצדיקות את הסחטנים בהפגנת הזדהות עם זעמם.

חופש הביטוי הינו אבן היסוד האקסיומטית של החירות והקידמה האנושית. כאשר אנשים אינם מורשים לבטא את עצמם בחופשיות, לא ייתכנו כל דיון או חקירה. רק בזכות הדיון החופשי והחקירה התקדמה האנושות מימי הביניים לעידן הדיגיטלי. זאת הסיבה לכך שפעולתו הראשונה של כל עריץ הינה לתפוש שליטה על כיכר השוק של הרעיונות.

עם זאת, כיום, אומות אירופה ורוב העולם המערבי, או יושבות מן הצד בהתבטלות ואינן פועלות להגן על החירות, או שהן משתפות פעולה עם הארצות שאינן חופשיות ולעיתים עם מדינות העריצות והטרור האיסלמיות בהשתקת הדיון ובהחנקת המחלוקת. יש שתי סיבות למצב הזה;

במקרה הראשון, השמאל הפוליטי, ששולט בבירוקרטיה של האיחוד האירופי וברוב המרכזים האינטלקטואליים בעולם החופשי, הראה בפעולותיו כי אין לו מחוייבות אמיתית לערכי הדמוקרטיה. במקום לאמץ ערכים דמוקרטיים, השמאל מאמץ באופן הולך וגובר ביטויים ציניים של דמוקרטיה, במטרה לערער את הדיון החופשי בתחום הציבורי בשם ה"דמוקרטיה".

הנריק ברודר בכותבו, ב"דר שפיגל”, על המהומה השמאלנית שקמה נגד סרטו של וילדר ציין כי כמעט ללא יוצא מן הכלל, התקשורת האירופאית ביקרה את וילדרס כ"פופוליסט ימני". כפי שברודר מציין, קביעה זאת אבסורדית במפגיע היות שוילדרס הינו ליברל קיצוני.

בסרט "פיתנה" מראה המחוקק גלוי הלב כיצד פסוקים מן הקוראן משמשים לג'יהאדיסטים להצדקת מעשי רצח המוניים נתעבים ושנאה. הסרט מניח רובד של ציטוטי פסוקים מן הקוראן הקוראים לרצח של לא-מוסלמים בשילוב עם סצינות אמיתיות של טבח ג'יהאדיסטי. הוא גם מניח פסוקי קוראן המכפישים יהודים עם קטעי סרטים של מטיפים מוסלמים החוזרים על הפסוקים ועם ילדה בת שלוש האומרת כי למדה שיהודים הם קופים וחזירים משיעורי הקוראן שלה. הסרט "פיתנה" מסתיים באתגר למוסלמים למחוק את עיקרי השנאה והרצח ממערכת הדת שלהם.

סרטו של וילדרס מזמין באופן שניתן להתווכח עליו, אך לא בהכרח מצית להבות, את אירופה ואת העולם האיסלמי לדיון פתוח. סרטו מאתגר את הצופים, מוסלמים ולא מוסלמים – לחשוב ולדון האם האסלם עולה בקנה אחד עם רעיון חירות האדם ומה ניתן לעשות על מנת לעצור ג'יהאדיסטים מלעשות שימוש בקוראן על מנת להצדיק את מעשי הרצח השינאה והעריצות שלהם.

כפי שמציין ברודר, בקוראם לוילדרס "פופוליסט ימני", מבקשים בשמאל להשתיק גם אותו וגם את קריאתו לדיון פתוח. המסר הנמצא ביסוד התיוג הוא כי וילדרס נמצא מעבר למסגרת הדיון המנומס ולכן ראוי כי כל האנשים החושבים נכון יתעלמו ממסריו. אם אינך רוצה למצוא עצמך בבידוד אינטלקטואלי ומנודה חברתית כמו וילדרס, אז מוטב שלא תצפה בסרטו או תתייחס אליו ברצינות. שכן פעולות אלו הינם פעולה של "פופוליזם ימני" – וכולם יודעים מה המשמעות של זה.

כמו כל התנועות האנטי-דמוקרטיות, השמאל הפוליטי של ימינו מבקש להשתיק את הויכוח ולחתור תחת הדמוקרטיה על ידי דמוניזציה של כל מי שאינו מסכים עימו ואז, על ידי חקיקת חוקים ההופכים את חופש הביטוי לפלילי או עוקפים את זכותם של אנשים להחליט כיצד הם מבקשים לחיות. באיחוד האירופאי, אמנת ליסבון שנדחתה כחוקה על ידי מצביעים בצרפת והולנד ועמדה להיות מובסת באנגליה, מועלית כגירה בצווים בירוקרטים. בבריטניה, הפרלמנט עמל במשך שנים להעביר חוק שיהפוך לפלילית את הפעולה של העלבת האיסלם. גם אז, אחת הפעולות הראשונות שממשלת בראון נקטה לאחר כניסתה לתפקיד בקיץ שעבר היתה לאסור על חבריה מלדבר על "טרוריזם איסלמי".

בישראל, כמו באירופה, יוצא השמאל מגידרו למען עירעור הדמוקרטיה בשם הדמוקרטיה. בדוגמא שארעה לאחרונה, הפרופסור למשפטים השמאלני מרדכני קרמניצר הזהיר את הכנסת לא להעביר חוק המאפשר משאל עם על חלוקת ירושלים והוויתור על הגולן. כפי שקרמניצר רואה זאת, “אם משאל העם יוכרע על ידי רוב קטן, שיכלול מצביעים ערביים אזי המגזר שדעתו לא התקבלה עלול לנסות לדחות את הליגיטימיות של המשאל ועלול להילחם נגדו באופן אלים".

ה"מגזר המסויים" אליו התייחס קרמניצר, הינו כמובן היהודים המתנגדים לחלוקת ירושלים ולהחזרת הגולן ברוב גדול.

הטיעון של קרמניצר הינו גם מגוחך וגם משרת את עצמו. הוא מגוחך משום שהוא יודע כי ב2004, ערכו חברי הליכוד משאל על תוכנית הממשלה לנסיגה מעזה ומצפון השומרון. ראש הממשלה אריאל שרון התחייב לקבל את התוצאות של ההצבעה במפלגתו. אולם אז, כאשר 65 אחוז ממצביעי הליכוד דחו את תכניתו, הוא התעלם מהם. בעוד שהתגובה הציבורית היתה עצמתית, היא היתה בלתי-אלימה לחלוטין.

הגורם היחידי היחידי שהפעיל כוח באופן מתמשך בתהליך הנסיגה מעזה וצפון השומרון היתה הממשלה. היא הציבה עשרות אלפי שוטרים לצורך שבירת המפגינים, אסרה על מפגינים את הנסיעה להפגנות חוקיות, וכלאה מפגינים ללא משפט במשך חודשים. הפעולות האנטי-דמוקרטיות הגלויות והמפוקפקות מבחינה חוקית של הממשלה, זיכו אותה בהגנה נמרצת מצד קרמניצר וחבריו שעמדו מנגד כשחירויות האזרח של המפגינים נרמסו או שהם הגנו בהתלהבות על פעולות הממשלה כאשר כינו את המפגינים "אנטי-דמוקרטיים". אכן, בעדותו ביום רביעי, חזר קרמניצר כתוכי על הטיעון באמרו כי משאל העם "הינו מתכון לפגיעה בדמוקרטיה".

מלבד היותו טועה עובדתית ותיאורטית, טיעונו של קרמניצר – – כמו הטיעון של הבירוקרטיה של האיחוד האירופאי המסלק הצידה את אזרחי אירופה בהעבירו את הצהרת ליסבון – הינו משרת את עצמו באופן שקוף. כמו עמיתיו באיחוד האירופאי, הוא יודע היטב כי תמיכתו בהסגרת ירושלים והגולן הינה דעת המיעוט. כך שדאגתו האמיתית אינה לבריאותה של הדמוקרטיה הישראלית, אלא לכוחו של השמאל הפוליטי לקבוע מדיניות נגד האינטרסים והשאיפות של הציבור.

הסיבה השנייה להסכמה והקבלה של השמאל להשתקה של חופש הדיבור הינה משום שחבריו מודאגים מהאיום של עליונות איסלמית שתפעל נגדם פוליטית. אך שלא כמו מתנגדיהם, הם פחדנים מכדי לעשות דבר מה בקשר לכך. נקודה זאת הובהרה ערב שחרורו של סרטו של וילדרס.

בשבוע זה נסעה משלחת של מנהיגי דת נוצרים ומוסלמים לקהיר לדבר עם מנהיגי דת מוסלמיים. בראיון ברדיו הולנד, באס פלסייר [ Bas Plaisier], שעומד בראש הכנסייה הפרוטסטנטית ההולנדית אמר כי משימת המשלחת היתה "להגביל את ההשלכות האפשריות" של סרטו של וילדרס. ההשלכות להן הוא התייחס, כמובן, הינן האפשרות של התקפות ופרעות אלימות של מוסלמים נגד הולנדים ונגד נוצרים ברחבי העולם.

רדיו הולנד דיווח כי פלסייר "קיבל דיווחים מדאיגים מאזרחים הולנדים מכל רחבי העולם, ובהם גם דיווחים על פחד של נוצרים בסודאן, במזרח התיכון ובאינדונזיה".

ובכן, הסיבה האמיתית בשלה מגנה הכנסיה הפרוטסטנטית ההולנדית את הסרט אינה משום שהיא חושבת שוילדרס טועה, אלא משום שהיא מאמינה שוילדרס צודק לחלוטין. אלא שלא כמו וילדרס, שמסכן את חייו על מנת לבטא את דעותיו, הם פחדנים מדי מכדי להגן על עצמם, ולפיכך, הם נוסעים לקהיר לכרוע ברך בפני מנהיגים דתיים המפקחים בשיגרת יומם על הטפת שנאה ועליונות האיסלם במסגדי מצרים. הם ממשיכים לזחול על ברכיהם ולהמות כיונים בפני אלו שכפו את המיסוד של רדיפות הדת המצרית של המיעוט הקופטי הנוצרי שלה, וההשתקה של המבקרים הליברלים של משטר מובארכ והאחים המוסלמים.

וזאת היא המריחה. על ידי דיכוי הדיון – מתוך תיעוב למתנגדיהם הלא-שמאלנים ומפחד הג'יהאדיסטים והמשטרים התומכים בהם – – המערב בכללו מערער לא רק את ערכיו שלו ואת יסודות אמונתו. הוא גם מערער את הלא ג'יהאדיסטים בעולם האיסלמי, אשר, אם יחוזקו אי פעם, יפעלו לקידום איסלם בעל אופי שאינו מגיב למחלוקת באלימות אלא בדיון שכלי ובכבוד הדדי לדעות שונות.