יש פתרון לטרור

מאת: יורם אטינגר, 5.1.06

הבעיה: הלך רוח של ה"טיטניק" ו"ספינת השוטים" מאפיין את הנהגת המדינה מאז הקמת הרשות הפלסטינית (רש"פ) ומתמרץ את הטרור הפלסטיני: חילוץ עשרות אלפי טרוריסטים פלסטינים מתהום הנשייה מעבר לים; העברתם לסף הדלת של קורבנותיהם המיועדים; חימוש הטרוריסטים בתקווה שיחסלו את הטרור הפלסטיני; סיוע פיננסי לטרוריסטים; לחץ על הקונגרס האמריקאי למיתון יחסו לרש"פ; השלמה עם מאזן אימה בין ישראל לבין הטרור הפלסטיני והלבנוני; והשלמה עם קיום הרש"פ כאילו הייתה פרטנר למו"מ לשלום, למרות שהיא מחנכת להשמדת ישראל, מסיתה את ערביי ישראל, מובילה את הטרור הפלסטיני ומפירה בשיטתיות וברצחנות את התחייבויותיה.

עזה ויו"ש הפכו לבסיס הטרור הגדול בעולם, ומאינתיפאדה של בקבוקי מולוטוב (עד הקמת הרש"פ) התדרדרנו לטרור טילים ומתאבדים המאיים על כל אזרח בישראל. רק סטייה דרמטית ממסלול אוסלו-חברון-וואי-"מפת הדרכים"-"התנתקות" עשויה למנוע התנגשות קטלנית בקרחון.

המחיר:

250 ישראלים נרצחו בידי הטרור הפלסטיני ב-15 השנים שקדמו להקמת הרש"פ. כ- 1,800 נרצחו ב-12 השנים מאז הקמת הרש"פ.

עד הקמת הרש"פ האמינו ראשי הממשלה בצדקת הדרך, ובכורח לשאת חרב כאמצעי הרתעה במזרח התיכון שבו אין עדין שלום בינערבי. הם בטחו ביכולתנו להדוף לחץ אמריקאי, להתגבר על השד הדמוגרפי ולהדביר את הטרור הפלסטיני. מאז הקמת הרש"פ חל כרסום חסר-תקדים באמונה בצדקת הדרך, ביכולתנו לשאת חרב לאורך זמן, ולעמוד בלחצי ארה"ב, הדמוגרפיה והטרור הפלסטיני. כל זאת עקב טרור חסר-תקדים ולמרות התעצמותנו הצבאית, הכלכלית והדמוגרפית (מ- 48% יהודים מערבית לירדן ב- 1948 ל-60% ב- 2005) ומלחמת ארה"ב בטרור האיסלמי.

שילוב אופציה פוליטית נמרצת עם אופציה צבאית בעצימות נמוכה הוא חלום רטוב של טרוריסט וסיוט של חברה דמוקרטית. 12 שנות הרש"פ מוכיחות שמלחמה בעצימות נמוכה מובילה לטרור בעצימות גבוהה, מעניקה לטרור הישגים טריטוריאליים ומדיניים מפליגים, מכרסמת בתדמיתנו האסטרטגית, ומתישה את ההנהגה בישראל.

רפיון ההנהגה מזרים אדרנלין לורידי הטרור הפלסטיני המונחה על ידי תקווה לקריסת המדינה היהודית. את התקווה הזאת יש לכבות על ידי אופציה צבאית קשוחה , כפי שעשו גרמניה, איטליה, תורכיה, פרו, מצרים, אלג'יריה, סרי לנקה וארה"ב להכרעת טרור ה"באדר מיינהוף", "הבריגדות האדומות" פ.ק.ק, "הנתיב הזוהר", "האחים המוסלמים", "הנמרים", הטליבן והבעת'.

פתרון:

החיסולים הממוקדים החזירו מנהיגי חמאס לבוראם, אך החמאס הולך ומתחזק. הכיצד? הנהגת המדינה מתעלמת מהפתגם הטקסני: "דישון והשקייה של שיח קוצים רעיל לא הופכים אותו לידידותי, וגיזום ממוקד של השיח מחזק את שורשיו ורעליו. יש רק דרך אחת לנטרל את הרעל – עקירה מן השורש".

איפוק כלפי טרור החותר להשמידנו אינו מהווה מעלה מוסרית ואסטרטגית, אלא ביטוי לעייפות התאבדותית. אין פתרון מדוד ומתון לאיום רדיקלי. לקח 12 השנים האחרונות מחייב שינוי מהותי של הלוחמה בטרור:

1. הפסקת העמימות המוסרית המציגה רשות טרור קטלני כאילו הייתה שותפה לתהליך השלום, והשמטת הבסיס הלגיטימי לקיומה, הם תנאי לבהירות אסטרטגית ולניצחון בשדה הקרב.
2. עקירת החינוך לשנאה מגני הילדים, בתי הספר, אוניברסיטאות, מסגדי ותקשורת הרש"פ, שהוא קו היצור של המתאבדים והביטוי לאסטרטגיית הרש"פ, חיונית לניתוק הטרור הפלסטיני מאספקת החמצן.
3. מלחמה מהירה, מערכתית, התקפית ומניעתית בשטחי הדגירה של הטרור, ולא מלחמת התשה של חיסולים ממוקדים, מבצעים נקודתיים וזמניים, מגננה ותגובה. הפעלת עוצמה בלתי-פרופורציונלית לשיקום ההרתעה לטווח הארוך.
4. מלחמת הכרעה לחיסול התשתית הפוליטית-רעיונית-פיננסית המזינה את האש הטרור, ולא הפסקת-אש ודו-קיום עם הטרור.
5. מלחמה אין מנצחים בשלט-רחוק (תותחים, טילים או מטוסים) אלא בשליטה על הקרקע ועל האוכלוסייה המצמיחים את הטרור.
6. יציאת צה"ל והשב"כ מעזה וערי יו"ש – והעברת השליטה לרש"פ – שפכה שמן על מדורת הטרור. חזרת צה"ל לערי יו"ש צימצמה את הטרור ב-90%! שליטה בשטח מצמצמת באופן משמעותי את יכולות ההסתה, הגיוס, ההכשרה, היצור, ההברחה, התכנון והתמרון של הטרוריסטים, ומשדרגת את יכולות ההרתעה, המודיעין, המניעה והתגובה של ישראל.
7. את המלחמה בטרור אין מפקידים בידי קבלני משנה (רש"פ, מצרים, קווארטט, ארה"ב, מאבטחים תורכים). תופעות טרור אינן אובייקט לתלונות אלא להשמדה, תוך הפגנת "אפס סובלנות" כלפי כל תופעת טרור בחיתוליה.
8. אין לחתור להסכם נוסף עם גוף המהווה אב-טיפוס להפרה שיטתית ורצחנית של כל הסכם. עם טרוריסטים אין מדברים; טרור מדבירים.
9. אמנת ג'נבה קובעת ששימוש במגן אנושי אינו מונע את זכות ההגנה העצמית. האחריות לפגיעה באזרחים רובצת לפתחם של הטרוריסטים העושים שימוש במגן אנושי. כך נוהגת כל מדינה מערבית.
מדינה המאפשרת לטרור לקבוע את סדר יומה ומסלולה נידונה לכליה.

את התנגשות ה"טיטניק" בקרחון ניתן למנוע רק על ידי מנהיגות הנכונה לשנוי דרמטי במסלול המלחמה בטרור. השינוי עלול לגבות מחיר דיפלומטי וכלכלי קצר טווח, אך יניב שדרוג בטחוני, כלכלי, חברתי ודיפלומטי ארוך טווח, כפי שהוכח במבחנים קשים יותר ב-1948, 1967 ו-1981 מול תוקפנות ערבית ולחץ אמריקאי ובינלאומי.

על הכותב:

יורם אטינגר הינו עורך הפרסום לענייני בטחון לאומי Straight From The Jerusalem Cloakroom והפרסום הכלכלי – Straight From The Jerusalem Boardroom– הנשלחים לאלפי מעצבי מדיניות ודעת קהל ואנשי עסקים בארה"ב (מ-1993). מר אטינגר פעיל בתחומי הפיתוח העיסקי והבטחוני ויחסי ישראל וארה"ב ומאמריו הוצגו בפני מקבלי החלטות בישראל ובארה"ב. בעבר שימש מר אטינגר ציר – בדרגת שגריר – לענייני הקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון

הוספת תגובה