בועת ההתחממות הגלובלית
מדעי הארץ השטוחה בפעולהמאת: סטיוון מילוי | פורסם לראשונה ב-20 במרץ 2008 באתר "ג'אנק סאיינס".
 
לא היית צריך להיות מדען טילים בשנות ה-90' על מנת להבין כי ההשקעות הספקולטיביות ב"דוט.קום" ללא הכנסות יהפכו לאסון. אותו הדבר חל על מלווים המעניקים משכנתאות ללווים ללא עבודה, ללא הכנסה, וללא נכסים.  כך לאחר ששרדנו את הבועה הטכנולוגית ובעת שאנו מנסים לחלץ את הכלכלה מבועת הדיור, מדוע אנו נחושים להוביל אל בועת ההתחממות הגלובלית?
 
אך השבוע, הסוכנות להגנה הסביבה הפיקה את הניתוח הכלכלי של חוק ההתחממות הגלובלית של ליברמן-וורנר בו דן הסנאט. הסוכנות צופה כי, אם החוק יחקק, הגודל של כלכלתנו, הנמדדת על ידי התוצר הלאומי הגולמי (GDP ) יתכווץ עד לכ-2.9 טריליון דולר עד לשנת 2050. זאת היא כלכלה הקטנה ב- 6.9 אחוז מאשר היתה יכולה להיות לנו אם לא היינו נוקטים כל פעולה להפחתת פליטות גזי חממה.

על מנת להבין את המשמעות של נתונים אלו, בחנו את המשבר הכלכלי הנוכחי שלנו. במהלך הרבע האחרון של 2007, התוצר הלאומי הגולמי עלה ב-0.6 אחוז, ועדיין הפחד רווח בקרב העסקים, הלקוחות והשווקים הפיננסיים. ועם זאת הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) אומרת כי חוק ליברמן-וורנר ישלח את הכלכלה שלנו בכיוון ההפוך במכפלה של יותר מפי 10, מעטים בקונגרס נראים מודאגים. לפרספקטיבה נוספת, חישבו על כך שבמהלך השנים 1929 ועד 1930, שתי השנים הראשונות של השפל הגדול, התוצר ירד ב-8.6 אחוז וב-6.4 אחוז בהתאמה.
 
ומה נקבל בתמורה לפצע כה עמוק שנגרום לעצמנו? זה אמור להיות משהו בעל משמעות רבת רושם מבחינה אקלימית, נכון? אתם תשפטו.
 
הסוכנות להגנת הסביבה טוענת כי עד שנת 2095 – – 45 שנה לאחר שנחתוך את התוצר הלאומי הגולמי ב6.9 אחוז – – רמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה (CO2 )  יהיו 25 יחידות למליון (PPM ) יותר נמוכות  מאשר אם לא ניישם שום רגולציה בנושאי גזי החממה.
 
בזוכרנו כי כמות ה-CO2 הנוכחית באטמוספרה היא 380 ppm והתחזית לרמת ה-CO2 בשנת 2095 היא בערך 500 ppm, על פי הסוכנות, מה הוא הסיכוי לשינוי טמפרטורה גלובלי הנובע מבהדל כה קטן בפחמן דו חמצני אטמוספרי? לא גדול, היות והטמפרטורה הגלובלית תרד במקסימום של כ-0.10 ועד 0.20 מעלות צלסיוס, על פי המחקר הקיים.
 
הקרבת טריליוני דולרים רבים מהתוצר עבור כמעט שינוי, טריוויאלי, באיחור של 45 שנה, שיוריד היפוטטית את הטמפרטורה העולמית הממוצעת חייב להיחשב  על ידי מעריכים כאווילי יותר מה"דוט.בומבס" של שנות ה-90 המאוחרות והלוואות ה"נינג'ה" ( מקור הביטוי: לא עבודה, לא הכנסה ונכסים) של המשכנתאות שכעת אנו מביטים בהן בבוז.
 
אז איזה אדם שפוי ידחוף לכך?
 
פגשתי רבים מהם קרוב ואישית בשבוע שעבר בוועידה גדולה של הוול סטריט ג'ורנל אליה הוזמנתי כמרצה.
 
עמיתי המרצים כללו מנכל"ים רבים (מג'נרל אלקטריק, וול מארט, דיוק אנרג'י, ודאו כימיקל, אם אנקוב רק בחלק מהשמות), מושל קליפורניה ארנולד שוורצנגר והראשים של כמה קבוצות אקטיביסטים סביבתיים.
 
הקהל – – המון מכור  של מאות שהיה עליהם להגיש בקשה ולשלם 3,500 דולר על מנת להיות מוזמנים – – הורכב מנציגים של עסקים רבים  שביקשו לבצע "מכה" פיננסית מהפאניקה הסביבתית. היו שם נציגים של תעשיות סולריות, רוח, ודלק אורגני המרוויחים מסובסידיות ותקנות של משלמי המיסים, נציגים מחברות שירותים פיננסיים המבקשות לסחור באישורי פליטת CO2, ויועצי יחסי ציבור ואיסטרטגיה לכל הנ"ל.
 
אנו הליברטריאנים היינו קוראים לאירוע כזה נשף מניפולציות (rent-seekers ball ) – – הרוב הגדול של הנוכחים היה שם על מנת לזמום כיצד יוכלו להתברג ולהרוויח מתקנות ממשלתיות שיוטלו על משלמי המיסים והצרכנים.
 
היה זה אוסף מדהים של פסאודו-יזמים שהיו חפים לחלוטין מכל עובדה  מדעית או כלכלית שהיתה אמורה לנקב את בועת ההתחממות הגלובלית.
 
במעבר שבין הפרזנטציות של מנכ"ל דאו כימיקלים ושל דיוק אנרג'י, למשל, הוצגה לקהל  שיקופית – – דומה לזאת – – של יחסי הסטייה בין רמת פליטות CO2 אטמוספרי והטמפרטורה הממוצעת העולמית מאז 1998. שיקופית זאת היתה אמורה לגרום לקהל לשמוט את ליסתותיו ולהרהר מדוע מישהו שוקל בכלל תקנות בדבר פליטת CO2 בתקווה לשלוט על האקלים הגלובלי.
 
במקום זאת, נראה שהקהל מיצמץ קולקטיבית והחמיץ לגמרי את השקופית. כאשר ניסיתי להסב את תשומת הלב לשיקופית במהלך הרצאתי, נדמה היה שאני מדבר בדיאלקט זר.
 
המסקנה היחידה אליה יכולתי להגיע היתה שהקהל ספוג לגמרי בצפייה לרווחים  מתקנות האקלים שאין שום עובדה  שתגרום להם לחשוב מחדש אם התחממות גלובלית כתוצר מעשי ידי אדם היא מציאותית.
 
הקשיחות של תאוות הבצע העיוורת התבררה גם היא במהלך הכינוס.
 
בסקר מהיר שערך הוול סטריט ג'ורנל התבקש הקהל לבחור את הבעייה  החברתית הדחופה ביותר מתוך רשימה של חמש בעיות שכללו מחלות מדבקות (מלרייה, איידס, וכו'), טרור, והתחממות גלובלית.
 
התחממות גלובלית היתה הבחירה הפופולרית ביותר, וקיבלה 31% מהקולות, בעוד מחלות מדבקות דישדשו הרחק מאחור במקום האחרון עם 3 אחוזים מהקולות. זאת היא תוצאה מדהימה בהתחשב בכך שבליוני אנשים חולים ומליונים מתים בכל שנה ממחלות מדבקות. ההשלכות של התחממות גלובלית עתידית, מצד שני, הינן ספקולטיביות לחלוטין.
 
ולבסוף, נדהמתי מכפל הלשון שבו השתמשו אנשי ההתחממות הגלובלית.
 
למעשה כל הדוברים בכינוס טענו כי הם תומכים בפתרון של שוק חופשי או כי הם תומכים בפתרונות של השוק החופשי  לבעיית ההתחממות הגלובלית. אך תמיד בנשימתם הבאה, הם פנו בתחינה לתקנות ממשלתיות כנגד גזי החממה וסובסידיות ממשלתית לאנרגיה אלטרנטיבית.
 
קשה לדמיין שאיזו שהיא טובה תצמח ממדיניות ציבורית שבפיתוחה עובדות אינן משחקות תפקיד בעל חשיבות ושבדיון אודותיה למילים אין משמעות.
 

הוספת תגובה