ביזה אותנו מאת דני רשף

ביזה אותנו

מאת דני רשף | 13 בינואר 2010 פורסם במקור באתרו About-Israel

תורכיה של טאיפ ארדואן מנהלת מעל שנה מסע הכפשות והשמצות נגד ישראל, מטובל בשקרים וסילופים בלי סוף, שספק אם יש לו תקדים בין מדינות שיש ביניהם קשרים דיפלומטיים.

לאחרונה טען בלבנון שישראל היא "סכנה לשלום העולם". הוא כרך את הטענה עם היחס ההוגן שיהודים קיבלו מצד החברה והשלטונות בטורקיה לאורך ההיסטוריה ולמי שרצה הוכחה המסע שלו נגד ישראל טבול במוטיבים אנטישמיים מובהקים. הביקורת הבוטה של ארדואן באה מצד מדינה שמעשי הזוועה שלה מאז מלחמת העולם השנייה מגמדים יחסית וודאי מוחלטת את מעשי ישראל. בחלק מהביטויים טאיפ ארדואן משאיר מאחוריו אפילו את אחמדינג'אד מאיראן כאשר טען בעזות מצח שליברמן שקל להפציץ את עזה באטום.

לראש ממשלת ישראל אין תחום אחריות מוגדר. תפקידו לתאם את כל משרדי הממשלה לכלל כיוון ומדיניות אחידה. פואד בן אליעזר בכלל לא רואה עננים בטורקיה, רק שמיים בהירים. פטרונו ברק,גיבור הסיירת,מבחין בטיפות אבל אצלו הם מים צלולים. ליברמן ובן חסותו רואים בהם רוק. בלי לשפוט מי צודק לא יתכן שכל שר ינהל מדיניות חוץ משלו. בדיוק לשם כך יש ראש ממשלה שיחליט האם יש עננים בשמיים והאם הטיפות הם רק גשם צח או רוק מצחין.

למעשה התגובה של ישראל הייתה צריכה להיות להזמין את השגריר התורכי, ללחוץ את ידיו, לכבד את מושבו אבל לפרוש בפני העיתונאים את מגילת הזוועות הטורקית הארוכה מאד מאז 1945, תוך אזכור טבח העם הארמני. אז התגובה הישראלית הייתה גם עניינית, וגם מכובדת וגם גוררת התייחסות של התקשורת העולמית לפן התורכי של זכויות אדם. תגובת דני אילון אתמול ביזתה את ישראל מפני שחוץ מזובור, שהתורכים הרוויחו ביושר, לא הייתה שום התייחסות עניינית. כולם התעסקו בזובור ולא בהפרה המתמדת של זכויות אדם בתורכיה ובתשתית המוסרית הלקויה שממנה נובעת הביקורת התורכית. אפשר לסכם שתורכיה ראויה לנזיפה בוטה מישראל, שראש הממשלה חייב לעשות סדר ושאירוע הזובור לכשעצמו ביזה את ישראל ולא את תורכיה.

יכול להיות שר

גומא אגייר הוא, לפי קנה מידה מקובל, אדם מוצלח. הוא בעל נכסים רבים ומושיעה של קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים. וניחשב למיליארדר , לפחות בשקלים, שגם זה הרבה מאד. הלילה הובא לאשפוז כפוי אחרי שטען שניפגש עם גלעד שליט בעזה. אין ספק שהאירועים האחרונים מאירים את גומא אגייר באור מוזר אבל בסך הכול, סביר להניח שיש הרבה שמקנאים בו, אם לא בגלל אישיותו אז לפחות בגלל כספו ומעמדו. סביר גם שרוב זמנו הוא צלול וקר רוח מספיק כדי לנהל את האימפריה הכלכלית שלו, שרובה בארה"ב, לפחות בלא פחות הצלחה מגיידמק.

למעשה במעשהו האחרון הוכיח גומא שלנו שהוא יכול בהחלט למצוא לעצמו איזה מושב בממשלה. משהוא בין שר לאיומים אסטרטגיים לשר ללא תיק. אם לא שר אז לפחות סגן שר. אם לשפוט קשה למצוא שפיות רבה יותרבזובור התורכי של דני אילון, שהצליח בכישרון מבריק להפוך את הזובור לתורכים לזובור לישראלים, בשמחה התורכית של פואד בן אליעזר שאצלו תורכיה היא בכלל שותף אסטרטגי, בהתנהגות המנותקת של יו"ר האופוזיציה ציפי ליבני, בבלבול המתמשך של נפתלי בן סימון, במחול התעתועים של מפלגת העבודה על שלל מחנותיה, ובכלל בחלק מחברי הממשלה שלא ברור לנו למה הם שם וגם להם קשה להסביר את אותו הדבר. גם הם רוצים להרגיש שהם מזיזים משהוא במדינת ישראל ומה לנו כי נלין על גומא אגייר.

מאחר שכל המנויים למעלה גם הם ברוב זמנם קרי רוח ושקולים נראה לי שגומא אגייר יכול להיות אם לא שר בלי תיק לענייני גלעד שליט אז לפחות סגן שר לענייני תורכיה. יש כמובן גם אפשרות אחרת, חלופה ב' היות ובגן הילדים של בתיה המיתולוגית התפנו מספר מקומות והגן אפילו תוגבר ביועצת חינוכית לגיל הרך אפשר לשלוח את כולם לגן – ממילא קשה לראות את ההבדל אבל בגן זה כנראה הרבה יותר זול.