עקב אכילס של העולם החופשי
מאת קרולין גליק
15 בספטמבר 2006

ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר הוא הידיד הטוב ביותר של ישראל באירופה.

והוא לא ידיד טוב במיוחד.

מייד לאחר ההתקפות ב-11 בספטמבר, 2001 על ארה"ב, בלייר היה מועיל בשכנוע נשיא ארה"ב ג'ורג'. וו. בוש לראות את הג'יהאד הפלשתינאי נגד ישראל כעימות נפרד לחלוטין מהג'יהאד הגלובלי. הצלחתו בשכנוע בוש לקבל הבחנה זאת יצרה את הראייה האנטישמית – שלא לומר את האסון האסטרטגי – שהפך את התפיסה כי טרוריסטים הרוצחים ישראלים ראויים להתייחסות אחרת מטרוריסטים שרוצחים כל אחד אחר, לכדי אחת התובנות היסודיות של המלחמה של ארה"ב בטרור האיסלמי. מסד זה בוטא לראשונה בנאומו של בוש ב-20 בספטמבר לפני ישיבה משותפת עם הקונגרס בה הוא זיהה "כל טרוריסט עם פעילות גלובלית" – כלומר, כל טרוריסט שאינו חלק מן הרשות הפלשתינאית – כאוייב של ארה"ב.

מאוחר יותר היה בלייר כוח מרכזי מאחורי נטישתו את קווי היסוד להתייחסות לרשות הפלשתינאית אותם הוא הניח בנאומו ב-24 ביוני 2002. בנאום זה התנה בוש תנאי לפיו על הרשות הפלשתינאית להמיר עצמה מרשות התומכת בטרור לכזאת הנלחמת בטרור על מנת לזכות בתמיכת ארה"ב במדינה פלשתינאית. זמן קצר לאחר נפילת בגדאד לידי כוחות הקואליציה באפריל 2003, בלייר שיכנע את בוש לקבל את מפת הדרכים למדינה פלשתינאית. מפת הדרכים, שלמעשה מבטיחה באופן מוגן תמיכה אמריקאית במדינה פלשתינאית ללא תלות בטרור או הקיצוניות הפלשתינאית, מייצגת נטישה בפועל של העמדה אותה הציב בוש בנאומו ב-24 ביוני 2002.

במהלך ביקורו באיזור בשבוע זה, בהקפידו על הרגליו המדאיג, בלייר התעלם מהעובדה כי ממשלת החמאס הנתמכת על ידי איראן נבחרה להנהיג את הרשות הפלשתינאית על ידי רוב גדול של הפלשתינאים. הוא התעלם מן העובדה כי יושב ראש הרשות הפלשתינאית מחמוד עבאס הביע תמיכה לחטיפתו והמשך החזקתו של רב"ט צה"ל גלעד שליט ולהמשך מלחמת הטרור נגד ישראל. הוא התעלם מן העובדה כי במקום לפעול להפלה של ממשלת החמאס, עבאס מתחנן בפני החמאס להרשות לפתח להצטרף לממשלתם. למטרה זאת, עבאס קיבל את קווי המדיניות של החמאס הדוחים הכרה בזכות מדינת ישראל להתקיים וחייב את כל הפלשתינאים להתאחד במלחמה נגד ישראל. בהתעלמות מכל העובדות הלא נוחות הללו, קרא בלייר לממשלת אולמרט-פרץ-ליבני לחדש את המגעים עם עבאס על בסיס מפת הדרכים.

ועדיין, יחד עם כל זאת, טוני בלייר הוא הידיד הטוב ביותר שיש לישראל באירופה כיום. הוא הידיד הטוב ביותר של ישראל, משום שבניגוד לעמיתיו בבריטניה ובארה"ב, בלייר לפחות מזהה כי הג'יהאד הגלובלי הוא איום לעולם החופשי וכי המחיר של לא ללחום בכוחות הג'יהאד יהיה אובדן חירותנו.

בקרוב הידיד האירופאי הקרוב הטוב ביותר יעזוב את במת העולם כשהוא מפוטר למעשה על ידי מפלגת הלייבור שלו. פרשנים פוליטיים בריטיים אומרים כי קטנים הסיכויים שבלייר יצליח להחזיק את מושכות השלטון כברווז צולע למשך 12 חודשים נוספים כפי שהוא התחייב. יותר צפוי שהוא יעזוב את רחוב דאונינג 10 בטווח חודשים.

שני האנשים הצפויים לרשת את בלייר – גורדון בראון ומנהיג הטורים דיוויד קמרון – יהיו דומים יותר בגישתם כלפי ישראל וארה"ב לנשיא צרפת ז'אק שיראק מאשר לבלייר. זה המצב בראש ובראשונה משום שזה מה שהעם הבריטי מצפה מהם.

הסלידה הבריטית כלפי ארה"ב וישראל נחשפה בבירור בסקר דעת קהל שנערך ב-6 בספטמבר בטיימס של לונדון. הסקר הראה כי 73 אחוז מהבריטים מאמינים כי מדיניות החוץ של בלייר, ובמיוחד "תמיכתו בפלישה לעיראק וסירוב לדרוש הפסקת אש מיידית מישראל במלחמה האחרונה נגד החזבאללה, הגבירו באופן משמעותי את סכנת התקפות הטרור על בריטניה".

יותר מ 62 אחוזים אמרו כי בכדי "להפחית את סכנת התקפות הטרור על בריטניה, על הממשלה לשנות את מדיניות החוץ שלה, ובמיוחד על ידי התבדלות מאמריקה, להיות יותר ביקורתית כלפי ישראל ולהצהיר על לוח זמנים לנסיגה מעיראק".

ביום שלאחר פרסום הסקר, הודיע בלייר כי הוא יעזוב את משרתו תוך שנה. גם ב-7 בספטמבר, וועדה של חברי פרלמנט בריטיים פרסמה דו"ח על אנטישמיות בבריטניה. הוועדה הרב-מפלגתית מצאה כי מאז תחילת הג'יהאד הפלשתינאי נגד ישראל בשנת 2000, אנישמיות בבריטניה הפכה לנחלת הכלל כתופעה. התקפות נגד יהודים הגיעו לשיא של כל הזמנים במהלך הקיץ.

עם האנטי-אמריקאיות והאנטישמיות שלהם, הבריטים, כמובן, אינם שונים מחבריהם ביבשת. והמצב באירופה מבשר רעות. המומחה לאיסלם אנדרו בוסטון, בכתבו בעיתון פרונט-פייג' השבוע, דיווח כי בנובמבר 2005, אמר סטפן סטנלייט, היו"ר לשעבר של מועצת המנהלים של מוזיאון השואה האמריקאי בוועידה בוושינגטון, כי בממוצע, התקפות מוסלמיות נגד יהודים בפאריס מתרחשות 12 פעמים ביום. על פי סטנלייט, עם תדירות כזאת של התקפות, האנטישמיות האלימה בצרפת מגיעה לרמת האלימות האנטישמית בגרמניה בתקופת הרפובליקה של ויימאר.

התקפות אלו נגד יהודים באירופה מלוות בעוינות רשמית מתגברת כלפי ישראל מטעם ממשלות אירופה. ביום השני למלחמה בחזבאללה שיראק חש בנוח לטעון כי "ההתקפה הצבאית הישראלית נגד לבנון הינה בלתי-פרופורציונלית" שיראק שאל אז בחמיצות , "האם הרס לבנון הוא המטרה הסופית?"

הערתו של שיראק פתחה את שערי-הסכר של תעמולה אנטי-ישראלית ברחבי אירופה. זאת לוותה בחסימה של טיסות מטען של אל-על שנשאו משלוחי נשק מארה"ב מנחיתה בנמלי אוויר באירופה. איסור זה עדיין בתוקף.
מהרגע בו שילח שיראק את ההתקפה הדיפלומטית הבלתי-מבוססת נגד ישראל, ממשלתו החלה לפעול כסוכנת של ממשלת לבנון, שכשלעצמה פעלה במהלך המלחמה כסוכנת ודוברת של החזבאללה. כך שהחל מיומה השני של המלחמה, החלה עבודת התשתית להחלטת האו"ם 1701 המתייחסת לישראל ולחזבאללה כאל שווים ומשחררת את איראן וסוריה מהאחריות לתפקידם המרכזי במלחמה הלא חוקית של החזבאללה נגד ישראל.

דרך התנהגותן כלפי ישראל וארה"ב, מנהיגי ארה"ב הבהירו כי הם יעשו כל שניתן לרצות את העולם המוסלמי. זאת למרות שאיראן הבהירה לחלוטין כי היא מסרבת לחדול מפעילות העשרת האורניום, או אפילו להשעותה, האירופאים ממשיכים להתעקש על ניהול משא ומתן עם המולות ומסרבים לנקוט ולו צעד מעשי קטן נגד איראן במועצת הבטחון. ובאשר לפלשתינאים, האירופאים לא עשו כל נסיון להסתיר את תאוותם לחדש את ההעברות החודשיות של עשרות מליוני היורו לרשות הפלשתינאית עם האפשרות של הסכם של החמאס שיאפשר לפתח להצטרף לממשלת הג'יהדיסטים. בלבנון, יחד עם האו"ם, האירופאים הגדירו את חוקי העימות לכוחות יוניפ"יל באופן שמגן על החזבאללה מצד אחד, ומצד שני מונע מישראל מלהגן על עצמה. מעל ומעבר לכל אלו, קווי מדיניות אלו מראים בבירור כי האירופאים בחרו בהתרפסות בפני העולם המוסלמי כאינטרס גיאו-פוליטי.

כאילו לא הבחינו בצמיחת העוינות הארופאית נגד ישראל, ממשלת אולמרט-ליבני-פרץ נכנעה לקסמיהם של הדומים לשיראק, רומאנו פארודי וחוויאר סולנה והיא נוטשת באופן שיטתי את עמדותיה של ישראל לטובת עמדות פרו-ערביות אירופאיות. במהלך מסיבת העיתונאים שלו עם טוני בלייר, אולמרט התנער מתביעתו המחושבת היטב כי רב"ט גלעד שליט ישוחרר בטרם תוכל להתקיים כל פגישה בינו לבין עבאס.

במהלך ביקורה בוושינגטון, שרת החוץ ציפי ליבני הדגישה את רצונה של ישראל לחדש את המשא ומתן עם הפלשתינאים על בסיס מפת הדרכים ותמיכת הממשלה המתמשכת בעבאס. זאת, למרות העובדה שהממשלה שעבאס מקים עם החמאס לא תכיר בזכותה של ישראל להתקיים והיא מחויבת להמשך הג'יהאד נגד ישראל. בפעולותיהם הללו, אולמרט וליבני מציעים את תמיכתם הלא-פורמלית לחידוש המימון האירופאי לרשות הפלשתינאית.

עוד יותר מטרידה מכך, היא חוסר הפעולה של הממשלה, הגובלת בתמיכה שבשתיקה במסע התעמולה של השמאל הרדיקלי הדורש להעביר את האחריות על בטחונה של ישראל מצה"ל לאירופה. הקמפיין, שבעל הטור מהניו-יורק טיימס תומאס פרידמן הכתיר בהתלהבות בשם "שטחים תמורת נאט"ו" בטורו ביום רביעי, כולל את אימוץ מודל יוני"פיל בעזה וביהודה ושומרון. האופנה המשיחית החדשה מבוססת על האמונה העיוורת כי ישראל מסוגלת להמשיך לתת שטחים לפלשתינאים למרות העובדה כי החברה הפלשתינאית היא הפרו-ג'יהדיסטית הקיצונית ביותר על פני האדמה, משום שאירופה תגן על ישראל מפניהם. אם תחת דגל האו"ם או דגל נאט"ו, הצו החדש של האמונה השמאלנית מחזיק בכך שאירופה יכולה להחליף את צה"ל בהגנה על היהודים.

ההתעקשות של בלייר לסרב להכיר בעובדה הפשוטה כי כפי שהאיראנים לא יפסיקו להעשיר אורניום משום שהם רוצים לבנות פצצת אטום, כך הפלשתינאים ידחו את כל ההצעות למדינה משום שהם מעדיפים להרוס את המדינה היהודית. ועדיין נותרה בעינה העובדה כי הוא המנהיג האירופאי האחרון המאמין באמת כי לישראל יש זכות מוקנית להתקיים ומבסס את מדיניותו על אמונה זאת. ברור לחלוטין כי בשנים הבאות, העוינות האירופאית כלפי ישראל והעם היהודי בכללו תלך ותתגבר.

כיצד עם כך תתעמת ישראל עם אירופה? כשותף הסחר הגדול ביותר של הייצוא הישראלי, היחסים עם אירופה חיוניים לכלכלה הישראלית. לכן ברור הוא שישראל אינה יכולה להפנות את גבה אל עקב אכילס של העולם החופשי.

באותה העת, בהתחשב בעוינות האירופאית, ברור באופן דומה כי הכיוון המדיני של ממשלת אולמרט-ליבני-פרץ כלפי אירופה חייב להתהפך. במקום לאפשר לאירופה להגביר את השפעתה באזור, ישראל חייבת לנקוט צעדים המאפשרים לצמצם את אחיזתה של אירופה בסביבה.

על ישראל לנצל את יציאתו של בלייר מהבמה העולמית כהזדמנות לנעול את דלתותיה וחלונותיה לפני שחבר אירופאי כלשהו יוכל להיכנס.

caroline_glick.jpgקרוליין גליק משמשת כסגן עורכת של הג'רוזלם פוסט ועמיתה במרכז למדיניות ובטחון בוושינגטון, ילידת ארה"ב. גב' גליק עלתה לישראל מייד לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת קולומביה ולאחר שירותה הצבאי בצה"ל שימשה בתפקידי מפתח בצוות המייעץ לראש הממשלה רבין במהלך הסכמי אוסלו. גב' גליק מפרסמת טור קבוע בעמוד הראשון של הג'רוזלם פוסט, במהלך מלחמת עיראק האחרונה היא הצטרפה לכוחות החי"ר האמריקאיים והיתה בין הראשונים שהגיעו לבגדאד. המאמר מתפרסם ב"אנכי" באישור מיוחד של הכותבת.

 


הוספת תגובה