מבקשים "תקווה ושינוי"? קנו עז מאת אולג

ובכן, הם זכו בבחירות; מה עכשיו? שלושה חודשים לאחר מכן וכמעט חודש בתוך תקופת הנשיאות של אובמה, והאומה מתחילה לשפשף את עפעפיה הנפוחים ולבסוף מנסה להתמקד על המציאות, היא מביטה במראה, ובהלם, מגלה מגל ופטיש ענקיים מקועקעים על מצחה, מה שוודאות לא היה שם קודם.

בהיותי מהגר מרוסיה הסובייטית – ארץ החלוקה מחדש השוויונית של האומללות – הייתי נוהג להצטמרר כאשר אמריקאים התלוננו בפני על מה שנתפס בעיניהם כאומללות וחוסר ההזדמנויות בקפיטליזם. צחקתי על תעמלנים שצמחו כאמריקאים והתאוננו בשם "הקהילה" על החוסר ב"צדק כלכלי". הם נשמעו כמו ילדים פרועים, מפונקים ובורים השונאים את הוריהם העשירים בשל כך שהעניקו להם מכונית בצבע הלא נכון. היבבנים לא הבינו עד כמה טוב הוא מצבם או שהם הוליכו שולל בכוונה. בכל מקרה המסר שלהם הוא תרמית.

הייתי עד להתנוונות ולהתמוטטות של כלכלת הפיקוד המרכזי אשר, בהעדר שווקים, תודלקה במקלות וגזרים של כפייה וסלוגנים עבשים של מוטיבציה. חייתי בתקופה של היפר-אינפלציה, כשנאלצתי לשלם מיליון רובל לבחור שתיקן את המקרר החלוד במטבחי. ראיתי את הארץ הישנה צוללת לכאוס של אבטלה המונית ופשע, בעוד היא נשדדת עד לשד עצמותיה על ידי פקידים מושחתים שלא נבחרו והפיקו רווחים מתוכנית למיזוג בין סוציאליזם וקפיטליזם – יציר מוחם החצי אפוי של יועציו הכלכליים של קלינטון המייעצים כעת לאובמה.

במילים אחרות, הייתי שם, בקצה הדרך ואיני רוצה לחזור לשם שוב. כמו רוב המהגרים האחרים לאמריקה, גיליתי אוצר של אפשרויות והייתי מסוגל להעניק חיים נוחים למשפחתי. לא הפכתי לעשיר – אך בכל פעם שנכנסתי למכונית ה-GM שלי, הפעלתי את מחשב HP, או צפיתי ב-DVD מ-Netflix, אמרתי תודה עבור הפארקים שרק חברה קפיטליסטית אמידה מסוגל לספק. לא רציתי כל שינוי – מלבד, אולי, לקראת פחות רגולציות ממשלתיות.

אולם אובמה הצליח לשכנע מיליוני אמריקאים כי הם כה נואשים וחסרי אונים עדי כי רק שיטה של הקצבות ממשלתיות תציל אותם מהגורל הבלתי נמנע של חסרי בית רעבים. לפתע, אמריקאים אשר קיימו את עצמם מצאו במעמד של חיות מחמד מסורסות, מייללים ונובחים למול הסיכוי שלא יקבלו את שלוש הארוחות המובטחות ביום שלהם. מתנגדי הקפיטליזם יאמרו לכם כי דרישה של השוק נוצרת, לא מתוך הכרח, אלא בשל מסעות פרסום ערמומיים המחוללים תפיסה של צורך מדומה. אותם מומחים מיישמים כעת את התיאוריה המעוותת הזאת על ידי הרצה של מסעות שיווק של מולטי-מיליוני דולרים בסגנון שדרות-מדיסון, שמטרתם היא למכור לאמריקאים שרובם חיים היטב את הרעיון כי הם חיים חיי אומללות, עוני וחוסר ישע – וכך ליצור תפיסה מדומה של צורך בשינוי.

והשינוי מתממש במהירות. בכל פעם שהנשיא החדש פותח את פיו, השווקים צוללים. המשבר בבנקים, שבו השתמש אובמה על מנת לגבש את כוחו, בטל בשישים לעומת הקריסה הכלכלית שלאחר הבחירות. ב-10 בפברואר בלבד, לאחר שמזכיר האוצר גיטנר הציע תכנית הצלה כלכלית חדשה, הדאו איבד 5% מערכו. האבטלה מתרחבת בעוד אמון הצרכנים מתכווץ. השיווק האגרסיבי של אובמה של תפיסת העוני ההמוני הופך לנבואה המגשימה את עצמה. כאשר הענן של ה"ניו דיל" מתקדר באופק והצעדים הכבדים של המיתון המתקרב שולחים זעזועים ברחבי העולם, המשיכה של תוכנית אובמה כבר אינה רק בעיני המסתכל.

כאן נכנסת העז לתמונה (אם תהיתם לגבי הכותרת). זאת בדיחה יהודית ישנה ששמעתי עוד באוקראינה: