דבר העורך מנובמבר 2009 עד דצמבר 2010

דבר העורך

נובמבר 2009 – דצמבר 2010

לפניכם ריכוז של טורי המערכת של "אנכי" שהופיעו במהלך השנה האחרונה שבין נובמבר 2009 לסוף דצמבר 2010. מעקב אחר טורים אלו מציג באופן תמציתי את הפרשות שהעסיקו אותנו וטופלו מתוך זווית ראייה יחודית בנוף האינטלקטואלי הישראלי.

במהלך התקופה המדוברת של 13 חודשים ביקרו באתר אנכי כ-49 אלף מבקרים יחודיים, מתוכם כ-30 אלף שנחשפו לאתר בפעם הראשונה והוצגו כ-93 אלף דפים. 

ממוצע מבקרים יחודיים לחודש על פי ניתוח הביקורים שבין תחילת יוני 2010 ועד סוף דצמבר עומד על כ-3,200 מבקרים בחודש.

ברצוני להודות בהזדמנות זאת לכל מי שתומך בעקרונות החברה החופשית והפילוסופיה של איין ראנד באמצעות מעקב, דיון, איזכור והפצת מאמרינו ברחבי הרשת.

המשך קריאה מועיל והנחות יסוד בדוקות.

בועז ארד

 

הציור: וולטר פרגסון "חירות".

31 בדצמבר 2010

בצהרי היום

מאמר השבוע "בצהרי היום" משלב סיכום שנתי עם סיכום של סדרה של כ-70 מאמרים אשר נכתבו מאז יוני 2009 עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון.

האכסניה התומכת של "מקור ראשון" הניבה סקירות שבועיות שעסקו בניתוח רעיוני של נושאי כלכלה ופוליטיקה. חלק ממאמרים אלו הופיעו גם במגזין "מראה", ב"ניוז1" ובאתר זה.

המאמר הראשון אותו כתבתי לטור "בשבח הרציונליות" התמקד בשבחה של התכונה המייחדת אותנו, כדברי אריסטו משאר בעלי החיים בהיותנו "החיה הרציונלית". יכולת זאת היא המובילה לכך שהאדם אינו מתאים עצמו לסביבה או נכחד אלא משנה את סביבתו על מנת לשגשג בתנאים וסביבות שלא היו אפשריות לשום זן של בעל חיים אחר על פני האדמה.

כנגד יכולת זאת קמו אוייבי הרציונליות והתקיפו גם את הפילוסופיה המאפשרת לעשות שימוש בשכל האדם, גם את תוצרי פעילות האדם בהעמדת דרישה להעדיף את המצב הטבעי "הירוק" על פני כל שינוי טכנולוגי וגם כנגד התנאים הנדרשים להפעלת השכל האנושי ויצירת עושר הנובע ממנו – התנאים הפוליטיים המכירים בזכויות האדם לחיו ולרכושו.

למרות המתקפות המשולבות של אוייבי ההומניזם והחברה החופשית, אנו יכולים להתגאות בהישגים לא מבוטלים.

בישראל, לווה סוף השנה בבשורות טובות אודות הגידול בתוצרי הכלכלה הישראלית, בגילויים של אוצרות טבע ובצמיחה. התברכנו גםבשיאים חדשים של אריכות חיים ושיפור מתמיד באיכותם.כל אלו התאפשרו בזכות יזמים ומשקיעים אמיצים.

נמשיך להילחם למען החיים והשגשוג בדרכנו לשיאים חדשים.

נובמבר 2010

רכוש וחירות

"בעוד שבעלות על רכוש מצויה באופנים שונים גם ללא חירות המצב ההפוך של חירות ללא רכוש הינו בלתי נתפס", אמר פרופ' ריצארד פייפס. זכויות הרכוש איפשרו את עלייתם של מוסדות שביססו את החירות. משטרים פושעים כמו זה של גרמניה הנאצית ורוסיה הסובייטית התנגדו בחריפות לזכויות הרכוש הפרטי.

בימים אלו בהם מוקמות קבוצות פעולה ואקטיביזם חברתי הנלחמות נגד זכויות הרכוש ראוי לנו לשים לבנו לתובנות העמוקות של פרופ' פייפס. תובנות שנרכשו מתוך נסיון מעמיק בהתווה את מהלך ההיסטוריה המודרנית. פרופ' פייפס יעניק בישראל הרצאה יחודית פתוחה לקהל במסגרת פעילות "מכון ירושלים לחקר שווקים".

אוקטובר 2010

אל הכוכבים!

בימים האחרונים התרחשו שתי דרמות האחת ריכזה את תשומת ליבם של מיליוני צרכני תקשורת בכל העולם והשניה הוצנעה בין הדיווחים המדעיים או הטכניים.

לשתי הדרמות יש מכנה משותף בו אעסוק השבוע ובשבוע הבא. הראשונה מבינהן הינה ההצלחה של ניסוי מוצלח נוסף והגשמת אבן דרך הפרוייקט "תיירות החלל" של ברנסון ורוטאן. אל הפרוייקט הזה ומשמעותו התיחסתי במאמר השבועי"אל הכוכבים!"שהתפרסם במקור ראשון, מגזין מראה, באנכי ובקרוב גם בניוז1.

האירוע השני הוא אירוע חילוץ הכורים בצ'ילה, למרות שאירוע זה זכה לסיקור תיקשורתי עצום מימדים עד כי הוגדר כ"תוכנית הריאליטי" הגלובלית, נשכחו הגיבורים האמיתיים של הסיפור, הלא הם היצרנים והמקצוענים של השוק החופשי.

אלו הגיבורים שאיפשרו את ההישג הכביר של חילוץ הכורים שנלכדו כחצי קילומטר מתחת שכבות סלע קשה. העובדה שכורים אלו זכו לראות את אור היום ו"להיוולד" מחדש נובעת מרנסאנס הקפיטליזם שאיפשר זאת. על כך כאמור במאמרי הבא.

אני מברך גם את הקריקטוריסט רוני גורדון שיצירותיו מעשירות את אתר אנכי ומאחל המשך שיתוף פעולה פורה.

06 באוגוסט 2010

חזיתות מתחממות

השבועאני מתכבד לברך את האנשים שהביאו לכך שהערב, ובמוצאי שבת תעסוק התוכנית "רואים עולם" בהנחייתו של יעקב אחימאיר בסרט ובתופעה בה עסק המאמר. אני משוכנע כי נדרש מאבק לא פשוט על מנת להביא אמיתות מדאיגות, אם כי כה פשוטות וברורות לידיעת הצופה הישראלי.

המפגש הבא של "במת אנכי" מתוכנן לתאריך 16 באוגוסט ויארח את העיתונאי החוקר והמפיק של הסרט "למען הנכבה", מר דוד בדין. הנכם מוזמנים להירשם למפגש בדף האירוע שנפתח עבורו בפייסבוק או דרך אתר הסרט – כאן. ניתן לקבל מידע ולהירשם גם בפנייה ישירה במייל.

המהלך הפלשתינאי הינו חלק מטבעת הסוגרת על ישראל ומנסה להדק את הלחץ מעת לעת, אם במשט או בפעולת ראווה של פיגוע "דיפלומטי" או אם בשילוח טילים וירי. הערכה יוצאת דופן בבהירותה ומשמעותה מספקת הפרשנית הפוליטית, קרוליין גליק בהרצאה שניתנה במהלך אירוח בקהילה היהודית בבולטימור – הנכם מוזמנים לצפות בהרצאה כאן.

במאמרי השבועי שהופיע בטור "על הכוונת" במקור ראשון "מי הרג את חוק מכסות הפליטה?" עסקתי בעוד "חזית חמה" המתפתחת על רקע הנטייה התקשורתית לנפח עובדות חסרות רלוונטיות, בעזרתהאנו לומדים השכם וערב כי מעולם לא היה העולם כה חם – הבסיס לתיאורים אלו הן מדידות שנבחרו בקפידה על ידי הוצאה מהקשר – אומנות אותה שיכללה תקשורת ההמונים המודרנית לא רק בסיקור נושאים פוליטיים. בפועל נמצאת החקיקה המבוססת על נבואות הקץ של ההתחממות הגלובלית בנסיגה כפי שמתואר במאמר.

בסוף חודש יולי פורסם המאמר "החינוך לחורבן" העוסק בטענותיהם של הפליטים הערביים וצאצאיהם ל"זכות השיבה", והוצג המתכון לאסון ההומניטרי הבא המטופח בעזרת מערכת ההופכת את ההטפה להתאבדות ולרצח עם לאידיאל חינוכי ולמטרה מדינית ראויה.

16 ביולי 2010

אלטרואיזם קטלני

במאמרי האחרון "אלטרואיזם קטלני" עסקתי בעיקרון שביסוד האלטרואיזם, העיקרון הטועןכי לאדם אין זכות להתקיים למען עצמו, שירות לאחרים הינו ההצדקה המוסרית לקיומו, הקרבה עצמית, נובע מכך, השיא המעלה והערך הנעלים ביותר – כאשר מנהלים מלחמה או חברה על פי מפתח אלטרואיסטי נחרץ גורלה.

בישראל נסתיימה עבודת החקירה של ועדת איילנד שעסקה בכשלים המודיעיניים והטקטיים בהשתלטות על הספינה הטורקית "מאווי מרמרה" ובמקביל ממשיכה ועדתטירקל בעבודתה הבוחנת היבטים אחרים באירועי המשט הטורקי.

אולם נראה כי ועדות החקירה ימשיכו להתעלם מן "הפיל שבחדר" הוא העיקרון המוסרי האלטרואיסטי ותורת "המלחמה הצודקת" הנגזרת ממנו. זה הוא המכנההמשותף הפילוסופי שנראה כי לא יעמוד למבחן חקירתי פילוסופי ולא יוסקו המסקנות הנדרשות באופן כה דחוף לגביו. המשך הפעולה על פי העקרון האלטרואיסטייוביל אותנו לועדות החקירה של הכשליםהבאים.

27 ביוני 2010

בכל מחיר

המסע המתוקשר של משפחת שליט יצא לדרך לאחר שנתפרו יחדיו טלאים טלאים האינטרסים השונים והמנוגדים של מעריב וידיעות המבקשים הגמוניה תקשורתית, ארגוני השמאל המבקשים להחליש את ממשלת נתניהו, משרדי הפרסום המחפשים את חיקו החמים של הקונצנזוסוכאבם האמיתי של בני משפחת שליט המתומרנים על ידי אנשי תקשורת ציניים כלפי הנקודה החלשה במפה הפוליטית בה אנו מנווטים.

רון קרמן, אביה של טל קרמן שחייה נקטפו באכזריות על ידי מרצחים כתב במאמרו:

"בארבע השנים שחלפו מאז ה 25 ליוני 2006 ניסו שני ראשי ממשלה ושני שרי ביטחון כמו גם שני ראשי המטה הכללי ורבים אחרים להשיב את גלעד חזרה הביתה ללא הצלחה. האם אין הם משתוקקים לשחרר את גלעד? התשובה היא ללא כל ספק, כן הם מאוד רוצים לשחרר את גלעד! ממשלת אולמרט הסכימה לשחרר 330 מחבלים מהנתעבים הכלואים בישראל בנוסף למחוות לפת"ח. סך כל המשוחררים הסתכם בכ 1450 מחבלים. ממשלת נתניהו הגדילה לעשות והסכימה לשחרר כ 420 מחבלים "כבדים" בנוסף לעוד 1000 מחבלים במחווה לצד השני, אך גם נסיגה זו בעמדת ישראל לא ריצתה את התאווה הפלשתינית, ותשובתם למתווך הגרמני עדיין לא ניתנה.

וכאן נשאלת השאלה: בכל מחיר! איזה מחיר?"

טל קרמן לא הייתה עימנו לחגוג את יום הולדתהה-25 שהיה אמור להתקיים ב7 ביוני. ואין מי שיצעד עבורה או יפרסם את סיפורה או את מאמרו של אביה רון ביום השנה להירצחה.

בימים אלו בהם אין תקשורת בישראל, ביקשתילמלא במעט את החלל הזה שנשאר מיותם ונטוש על ידי כלי התקשורתהגדולים וסוכנויות הפרסום של מדינת ישראל.

18ביוני 2010

שוברים את הכלים

על רקע המאבקים המיותרים שנגרמו בעטיו של אובדן הקשר של הבג"ץ עם המציאות, נקלעה ישראל, שלא בטובתה לעיסוק בקרע פנימי המערער את חוסנה במועד שהינו מן הפחות נוחים – בעיצומה של התקפה בינלאומית מתואמת על זכות קיומה.

הבג"ץ שהצליח להיכנס למאבק בין שני פלגים דתיים משול לשור נוגח שראה סמרטוט אדום. בשל שיטתו, המתנגדת לפתרונות של שוק חופשי מצד אחד (כפי שראינו במבחן הדיון אודות בית הכלא הפרטי) ואת האקטיביזם המשפטי כהוויה מרכזית בפעילותו מצד שני, החמיץ הבג"ץ את הפתרון הפשוט המוסרי והמתבקש לבעייה שלא היתה צריכה להתהוות מלכתחילה בתנאי שוק חופשי.

יתכבדו נא תושבי עימנואל ויקימו לעצמם עשרות בתי ספר במימון עצמי לכל פלג ושבט המבקש לחנך את ילדיו על פי דרכו. אין זה מענינה של המדינה או של אף אחד אחר כל עוד אין המדינה מעבירה כספים לבתי ספר אלו או משלמת עבור הנזקים של החינוך הקלוקל במידה ויהיו. צריך להיות אוויל גדול על מנת לנסות לשנות עקרונות דתיים של פלגים דתיים באמצעות כפייה.

אגב, דרך הפעולה של "ראש בקיר" אופינית לחוגים הליברלים ה"מתקדמים" והיא גם מומחשת בגישה לגיוס החובה, במקום לבטל את גיוס החובה ולהפוך את הצבא למקצועי, מה שיוביל לצבא איכותי יותר ופחות אבטלה סמויה – מתעקשים להפעיל עוד יותר כפייה ולגייס את החרדים…

לפניכם מבחר ממאמרינו החדשים, לפי בקשת קוראים תורגם המאמר "שוליית הקוסם" לאנגלית והנכם מוזמנים להפיצו למכריכם בארצות ניכר.

5 ביוני 2010

המלחמה המוסרית למען ישראל – המשך

נראה כי הכרזה אותה הפצנו לפני ההפגנה האחרונה "עצרו את המצור על ישראל" מבטאת נאמנה את מצב הדברים שאותו מסרבת התקשורת הישראלית וההנהגה הבולעת את דברי "פעילי השלום" בשקיקה לקבל.

אחד הכשלים הפילוסופיים המלווים את הפילוסופיות הסוביקטיבסטיות השולטות במרחב התודעתי שלנו היא הטענה כי המציאות היא סובייקטיבית וניתן לעצבה על ידי גחמות, כך מתנהל ממשל אובמה וכך נוהגות ממשלות ישראל המעדיפות את המלל הריק מתוכן על פני בחינה אובייקטיבית של המציאות.

זה אולי גם ההסבר לכשל המודיעיני שהוביל לירידה אל סיפון ספינת הטרוריסטים הטורקית מצויידים ברובי צעצוע – שהרי דרור פיילר עצמו אמר כי "אין פה אפילו פצירה לשייף ציפורניים…." ודרור פיילר הוא איש כבוד ושלום שראוי לשדר את דבריו ללא הרף ולפרסמם באמצעי התקשורת הישראלים.

המלכודת הטרוריסטית-תקשורתית הונחה לרגלי ישראל המגששת כסומא בין אוייביה והיא צעדה לתוכה עם כלי נשק שאינם הולמים את האירוע לא מבחינה תקשורתית ולא מבחינה מבצעית.

מצורפים לעיונכם מספר ממאמרינו פוקחי העיניים.

אנו ממשיכים לתמוך בדף הפעילות הישראלית בפייסבוק כאן ובפעילות בינלאומית כאן.

30 במאי 2010

המלחמה המוסרית למען ישראל

בעקבות פרסומים מוקדמים מעטים ביותר שכללו אתמאמרי בנושא הפרטת ההסברה הישראליתב"מקור ראשון", במגזין "מראה" וב"אנכי" ומאמר של דן מרגלית ב"ישראל היום" למד הציבור על ההתארגנות הפרטית שעשתה את ההבדל בהסברה הישראלית – המעבר מהתגוננות להתקפה.

ראו עודבאתרו של גיא בכור– כיצד הצליח משט הנגד שלנו להשתלט על כ-50 כלי תקשורת טורקיים ולפגוע בארדואן.

למרות שאנו לא יכולים לסמוך על התקשורת הישראלית הנוכחית בפרסום יוזמות חשובות אלו (ראודו"ח של זכות הציבור לדעת), הטכנולוגיה המתקדמת השאירה את התקשורת הממוסדת הרחק מאחור.

את הכוח לגייס מעל 2000 איש וכ-30 כלי שייט תוך ימים ספורים קיבלנו ממרק צוקרברג ופייסבוק שעשו את העבודה, אל הקבוצה של פעילים אזרחייםניתן להצטרף ולקבל עידכונים שוטפים.

ביום שני הקרוב אנו חוזרים להפגין מול שגרירות טורקיה בישראל (ראו מודעה בהמשך) למידע מרוכז והורדת כרזות לקראת פעולת המחאה הבאה הנכם מוזמנים להיכנס לאתר"פורום אחריות אישית".

ה-1 במאי

יום הזכרון לקורבנות הקומוניזם במאה ה-20

אתר קו ישר מקדם יוזמה ברוכה של ציון ה-1 במאי כיום הזכרון לקורבנות הקומוניזם במאה העשרים. וכך כותב מוטי היינריך:

התנועות הסוציאליסטיות בעולם אימצו את האחד במאי כחג לאומי במדינות רבות. הניסוי החברתי הגדול של המאה העשרים התבטא בניסיון ליישום הרעיון הסוציאליסטי כשיטת משטר ויצר את הקומוניזם. לא מדובר על "שולים קיצוניים" – חלק ניכר מאוכלוסיית העולם ומשטחו היו כפופים לשלטון קומוניסטי עד לסוף שנות השמונים. נזכיר את סין, רוסיה, מחצית אירופה, מדינות בדרום מזרח אסיה ודרום אמריקה. חלק גדול מאזרחי ישראל חיו, טרם עלייתם לארץ, תחת שלטון קומוניסטי.

השואה האנושית הגדולה בהיקפה היא "השואה האדומה" – והיא ארעה ממש לא מזמן.פרופ' רודולף רומל, איש מדעי המדינה באוניברסיטת הוואי, אמד לפני מספר שנים את הקורבנות בנפש של המשטרים הקומוניסטים בעולם ב- 110 מיליון אזרחים. אומדנים "נדיבים" יותר מסתכמים למספר כפול ויותר. תחת שלטון סטלין בברית המועצות מצאו את מותם כ- 40 מיליון איש; הערכות של השנים האחרונות על סין מדברות על כ- 70 מיליון סינים שנספו בשנות שלטונו של מאו; בקמבודיה הקומוניסטית נרצח כל אזרח שלישי. האומדן הזהיר של פרופ' רומל גבוה בהרבה מכל הרוגי המלחמות במאה העשרים גם יחד: שתי מלחמות העולם, מלחמת קוריאה, וייטנאם, אירן-עיראק ועוד. וכדי להעמיד את המספרים בפרופורציה נוספת נזכיר שמספר הנספים במגפה השחורה "הנוראה מכל" באירופה בימי הביניים – מוערך ב-25 מיליון. אירוע שהסעיר דורות של היסטוריונים."קיראו את הקטע המלא כאן

ניצני הקומוניזם והאידיאולוגיה הטוטליטרית ששורשיה נטועים עמוק בתרבות האקדמית והאינטלקטואלית שלנו ממשיכים לבצבץ על פני השטח מעת לעת, לאחרונה פרסמנו את המאמר"החזירים של יחימוביץ'"בנושא זה.

אפריל 2010

מסך העשן של גרינשפאן

לכל משבר יש את הגיבורים שלו, האנשים הניצבים באומץ מול המציאות ועושים את המעשה הנכון. אחד הגיבורים של המשבר הכלכלי האחרון הוא פיטר שיף. פיטר שיף הזהיר פומבית מפני המשבר המתקרב, בהופעות רבות שערך באמצעי התקשורת ובמאמרים שפרסם במהלך שנת 2004, ומי שהיה מוכן להביט נכוחה במציאות, הבין כי הבנק המרכזי בראשות גרינספן, בהיאחזו בשיעורי ריבית נמוכים מדי, גורם לניפוח בועת נדל"ן, שכאשר תתפוצץ – תגרום לפשיטת רגל של הבנקים למשכנתאות ולהטבעת הכלכלה במיתון שלא היה כמוהו מאז שנות ה-30' של המאה הקודמת. ההונאה הקיפה את סוכנויות הממשל ואת סוכנויות הדירוג התלויות בזרועות הממשל. שיף מסביר כי כפי שהוא ידע מה עומד להתרחש, גם גרינספן היה צריך לדעת.

"ההבדל ביני לבין גרינספן", אומר שיף, "שהוא היה פוליטיקאי בבנק המרכזי ולא היה אכפת לו. הוא טיפח באופן מכוון את בועת הדיור, כי הדבר הועיל פוליטית לחבריו בוושינגטון להיבחר שוב, וכך הוא ניפח את הבועה ביודעו היטב מה יהיו תוצאותיה. כעת יש לו החוצפה להופיע בטלוויזיה ולספר שאיש לא ידע מה עומד להתרחש וכי הוא לא העריך נכונה את הקפיטליזם".

"האם אינך מתכחש לחשיבותם של השווקים החופשיים?" – שואל שיף את גרינספן –"לחשיבות רעיונותיה של איין ראנד? והרי ברני מיידוף התוודה על מעשיו. מדוע אתה אינך עושה זאת במקום להאשים את השוק החופשי ואת הקפיטליזם?".

על הראיונות האחרונים של גירנשפן שגרמו לפיטר שיף לשוב ולהתייצב להגנת השוק החופשי קיראו במאמר"מסך העשן של גרינשפאן".

מרץ 2010

רוח האדם, לא רוח האדמה

בעקבות ישיבה שנערכה בוועדת הכספים ב-16 במרץ ועסקה בנסיון לאפשר מוצא חוקי למתישבי חוות הבודדים בנגב נזכרתי במאמרו יוצא הדופן של עזריה אלון. "רוח האדם, לא רוח האדמה". המאמר שפורסם בשנת 1987 בעיתון "טבע וארץ" הינו יוצא דופן בנוף המסרים של החברה להגנת הטבע. הוא היה מיוחד אז והיום הוא כבר תופעה נדירה.

אלון כתב לפני עשורים במאמרו: "אני נאבק ברעיון של 'רוח האדמה' לא משום שאין הוא ציוני, אלא משום שהוא נגד האנושות… השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, 'רוח האדמה' ערטילאית או 'רוח אדם' רציונאלית. התקופה שבה אנו חיים אינה תקופת זוהר לרציונאליזם. כוחות אפלים של אמונות מיסטיות ופונדמנטליזם דתי שוטפים את כל העולם, מארצות המצויות בראש הסולם הטכנולוגי, כארצות הברית ועד איראן…. מאלה שדיברו בעבר בשם 'רוח האדם' ו'רוח האדמה' נותרו לנו זיכרונות מרים, שכן דווקא אלו היו תמיד אויביה של רוח האדם".

מרץ 2010

בין מדע ואידיאולוגיה

ד"ר גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, העז לבקר את האידיאולוגיה הירוקה.

עיתון הארץ מצא לנכון להכריז בכותרות את דבר הכפירה. אחד מן הדוברים הפופולריים של התנועות הירוקות, האנתרופולוג דני רבינוביץ כותב בבלוג שלו על כך: "אביטל שוטח את מרכולתו הקלוקלת בתחום האקלים והסביבה כבר שנים, בהרצאות שהוא נושא בישיבות תיכוניות ובמוסדות אחרים, בראיונות לתכניות טלביזיה תורניות, באינטרנט ועוד. האם רק עכשיו התעורר השר למציאות הביזארית שבה לשכת המדען הראשי שלו מאוכלסת במכחיש אקלים סדרתי שמתנגד לתאורית האבולוציה, פועל בעקביות לחבל בתקנות ההגנה על הסביבה ומשוכנע שמדיניות צמצום גזי החממה שקיבלה ממשלת ישראל מתבססת על סברות כרס של מדענים נבערים ומושחתים?".

איני נמנה על הקהל המקבל את דברי ד"ר אביטל על בסיס אמונה וגם איני חולק עימו את עמדתו באשר לתורת האבולוציה, אך יחד עם זאת ראוי כי כל אדם חושב יבחן את הטענות הנטענות וישווה אותן עם עובדות המציאות – כי זאת הדרך היחידה להגיע לאמת מדעית החייבת להיות תואמת למציאות.

אך נבזי הוא בעיני שנציגי תנועה המונעת כל דיון ציבורי פתוח ועוסקת בתעמולה במקום בעובדות, תוקפים את המתנגד להם בטענה שהוא מציב את האמונה לפני העובדות.

ד"ר אביטל דרש כי השקפות שונות ימצאו את ביטויין בתוכנית הלימודים שתעסוק גם בויכוח הניטש בינהן. דווקא דרישה זאת מתנגדת לאינדוקטרינציה אותה מנסות להנחיל תנועות דתיות.

ראוי בהחלט לדון בתיאוריות השונות וללמד את תלמידי ישראל לחשוב, לחקור ולגבש עמדה. אם תתקבל גישה זאת אולי יתחילו ללמוד בישראל גם את תורת האבולוציה ולא רק את הגירסה הנוכחית הנלמדת מגיל הגן במסגרת שיעורי התנ"ך. עוד בנושא במאמר "בין מדע לאידאולוגיה".

פברואר 2010

גיבורי תרבות

גיבורי תרבות הינו שמו של המאמר האחרוןשנכתב עבור הטור ב"מקור ראשון", (ופורסם גם ב"מראה", "ניוז1" ו-"אנכי" לנוחותכם). המאמרעוסק במאמצים של "קברניטי התרבות" בישראל לתקוע יתד של מעורבות ממשלתית בשוק הספרים הסופרים וההוצאות לאור.

הקריאה בהצעות החוק המשלבת את איומיו של אטילה עם תפיסותיו הכלכליות של רופא אליל גורמת לחשוב כי הנך נמצא בסרט הזוי של פיספוסים ואי שם מאחורי המצלמהמגחך לו הבמאי אפרים קישון ז"ל.

לכל הקומיסרים מטעם עצמם הדואגים ל"הצלת השוק" יש תארים תרבותיים מפוצצים החל משרת התרבות, גב' לימור לבנת, המשך בניצן הורוביץ שמינה את עצמו ליו"ר "שדולת התרבות" בכנסת וזבולון אורלב מן הבית היהודי אשר מכהןכיו"ר ועדת החינוך בכנסת, גם התרבותניק הוותיק נחמן שימקדימה הצטרף להצעת החוק ולקינוח האיש שלא הכרתם עדיין, ח"כ ד"ר חיים פרולוק אשר מונה על ידיהשרה לבנת להיות יו"ר "מועצת התרבות". פרולוק מבטיח לציבור בישראל כי הצעת החוק תצטרך להתעדכן גם כדי להגןעל מאיירים, על המתרגמים של ספרות זרה ועל אנשי מקצוע נוספים בתחום. בקיצור לא לדאוג – עוד מעט ידאגו לכולם.

זאתאכן שעתהדימדומים בה התקבצו כל אלועל מנת לחסל את מעט החופש התרבותי שעוד קיים בשוק הספרות.

לפניכם מאמרים אותם הנכם מוזמנים להפיץ ברשתות החברתיות ולשלוח לחבריכם על מנת להציג את האלטרנטיבה לאוונגרד התרבותי המאיים לשטוף את החופש הספרותי והמסחרי ממנו אנו נהנים כיום.

ינואר 2010

קפיטליזם ללא אשמה

כמעט כל אחד כיום רואה את המשבר הפיננסי של שנת 2008 ככשל של השוק החופשי. ב-11 בינואר נערכה בבית הסגל בקמפוס האונ' בהר-הצופים בחסות מכון ירושלים לחקר שווקיםואנכי הרצאתו של ד"ר ירון ברוק, מנהל מרכז איין ראנד לזכויות אדם בוושינגטון, אשר הציגהאת ההפרכה לדעה נפוצה זאת.

ד"ר ברוק טען כי למעשה היו אלו השווקים הלא-חופשיים אשר כשלו. לא היה זה הקפיטליזםאשר החזיק את שערי הריבית מתחת לשיעור האינפלציה, כשהוא מנפח את היקף ההלוואות הענקי של בועת המשכנתאות. לא היה זה הקפיטליזםשנתן לנו את 'פרדי מק' ו'פאני מיי', אשר קידמו הלוואות בתת-ריבית ותידלקו את הבועה.

לא היה זה הקפיטליזםשנתן לנו את ביטוח ההפקדות ואת דוקטורינת ה"גדולים מכדי ליפול", שעודדו מהלכים עיסקיים מסוכנים. צעדים אנטי-קפיטליסטים אלו ורבים נוספים, מסביר ד"ר ברוק, סללו את הדרך למשבר הפיננסי.

התרופה היחידה, היא לשחרר את השווקים לחופשי. על מנת לעשות זאת יש להבין ולקבל את השיטה המוסרית של הקפיטליזם, ולהגן עליה ללא אשמה.

ב-13 בינואר נערכה הרצאה נוספת בחסות אנכי והמועדון האובייקטיביסטי באוניברסיטת תל-אביב "וושינגטון נגד ירושלים: כיצד מדיניות החוץ של אמריקהפוגעת בישראל". הייתה זאת הרצאה מאלפת אודות היחסים בין וושינגטון לירושלים על רקע נטיותיו הפילוסופיות של ממשלאובמה.

את ביקורו בישראל חתם ד"ר ברוק בהופעה בתוכנית "ערב חדש" בה ניתן לצפות ביוטיוב.

את הקלטות ה-DVD של שתי ההרצאות ניתן להזמין דרכנו.

27 בנובמבר 2009

פרשת "קליימט-גייט" בעולם ובישראל

אתמול העביר "הבלוג הירוק" לפרסום באמצעי התקשורת את המידע הראשון שפורסם בישראל על פרשת "קליימט-גייט". מעריב היה הראשון שריכז את דיווחי הבלוג והציג אותם באתר NRG.

למרות שהפרשה פרצה לרשת כבר לפני שבוע, סוקרה ברשת פוקס, בניו יורק טיימס, בוול סטריט ג'ורנל, וושינגטון פוסט ובעיתונים אמינים אחרים, אצלנו נמצאים עורכי המדורים הירוקים באלם. ייתכן שעורכי החדשות מקווים שהסערה תעבור מעל לראשיהם, אך זה לא עומד לקרות.

הפרשה שכונתה בארה"ב בשם הטעון "קליימט-גייט" ממשיכה להתפתח כפטרייה גרעינית שתוריד נשורת על כל מחקרי האקלים. השלכות ראשונות ועוד תגליות על עיוות נתונים במכון המחקר האקלימי בניו זילנד כבר מסוקרות בבלוג הירוק.

בתמצית הסיפור: מידע שנחשף (אולי על ידי האקר ואולי על ידי חושף שחיתות פנימי) ממרכז לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח לונדון (אשר היה השחקן המרכזי בדו"חות האקלים של האו"ם וקידום האג'נדה החממיסטית ), מגלה כי נקשר קשר למנוע גישה לנתונים מדעיים.

בנוסף אף נקשר קשר להשמיד נתונים שלגביהם הוגשו בקשות גילוי לפי חוק חופש האינפורמציה.

יתרה מכך מדעני המרכזי הפעילו מערכת מורכבת של קשרים על מנת למנוע פרסומם של מחקרים החולקים על דעתם במגזינים מדעיים יוקרתיים תוך שהם מציגים מצג של אחדות דעים.

הפותים הגדולים שנחשפים בפרשה הם העיתונים והעיתונאים שמיחזרו את התעמולה מבלי לבדוק את העובדות לעומק, כפי שמצהיר על עצמו ג'ורג מונביוט מן הגארדיין הבריטי: "אני מתנצל. האמנתי יותר מדי לחלק מאלה שסיפקו את האינפורמציה בה האמנתי ואותה הפצתי. לו חקרתי יותר לעומק בנושא הייתי יכול להיות עיתונאי יותר טוב."

ללא נתונים – אין מדע. ללא בדיקת עובדות – אין עיתונות.

פרשת "קליימט-גייט" דורשת מאנשי המדע כמו מן העתונאים חשבון נפש.

13 בנובמבר 2009

נפילת החומות התודעתיות

השבוע האחרון עמד בסימן יום השנה לציון נפילת החומות שכלאו את תושבי מזרח גרמניה והגוש המזרחי ב"גן העדן" הקומוניסטי. יחד עם החומות חלפו גם עשורים של עוני מנוול ומשפיל אשר האינטלקטואלים נוטים להשכיחו, כיום, כאשר ממשלות המערב מניפות את דגל "חלוקת העושר מחדש" ומשתמשות בכל משבר אמיתי (שהן גרמו לו כמו בועת המשכנתאות) או מדומה (כמו ההתחממות הגלובלית) על מנת לקדם את השתלטות הממשלה הגדולה על חיי ונכסי הפרט.

קיראו את הפוסט של דון ווטקינס ממכון איין ראנד הנוגע באופי המנוול של החיים תחת השלטון הקומוניסטי, וראו גם את מאמרה של ראנד "הניחו לנו לעשות" המציין כדוגמא את משמעות "הניסוי המזרח גרמני". "בדורנו שלנו", כתבה איין ראנד בשנת 1962, "ההבדל בין מערב ומזרח גרמניה הוא עדות כה ברורה ליעילותה של כלכלה חופשית (בהשוואה) לעומת כלכלה מפוקחת עד ששום הסבר נוסף אינו נדרש ושום תיאורטיקן אינו ראוי לשום בחינה רצינית אם הוא מתחמק מקיום הניגוד הזה, עוזב את משמעויותיו ללא תשובה, את גורמיו ללא זיהוי ואת שיעורו ללא לימוד".

מאמריהם של ג'ק ווקלנד וד"ר יוחאי סלע עוסקים באירוע שבו האיסלמו-טרוריסט, מייגור חסאן מאליק, ביצע את התקפת הטרור המשמעותית הראשונה מאז ה-11 בנובמבר על אדמת ארה"ב. זה עוד מקרהשבו עובדות המציאות מערערות את חומות התודעה שנבנו על ידי "התקינות הפוליטית". האם אמריקה תוריד את המסכות המערפלות את ההבנה של אופי האוייב האידיאולוגי מולו היא ואוהבי החופש עומדים?