פרץ ב"כיפת הברזל"
3 בפברואר 2007
הנהגה לא מקצועית של פרץ ואולמרט מציעה לנו פתרונות חסרי תוחלת וכדאיות כלכלית אותם יאלצו לממן יצרני ישראל הנושאים על גבם את מחיר הספינולוגיה.
"כיפת הברזל" עליה הכריז פרץ בסוף השבוע הינה מערכת טכנולוגית שאמורה להגן על תושבי ישראל מול רקטות וטילים מסוג הקאסם. המערכת שהינה רעיון של רפא"ל נבחנה, כך מבטיח לנו פרץ, באופן "מקצועי" ונמצאה כמערכת המתאימה ביותר להגן על תושבי ישראל נגד מטר הטילים קצרי הטווח מסוג הקאסם והקטיושה.
כשפרץ מבטיח לנו כי מערכת כלשהי נבדקה באופן מקצועי הדבר מעורר תהייה – כל ישותו של פרץ אומרת חוסר מקצועיות; החל במינוי לא מקצועי, ניהול לא מקצועי, אי לקיחת אחריות כראוי לאיש מקצוע וחוסר יכולת זועקת למילוי התפקיד אותו העיז לקחת על עצמו. מעבר למקצועיותו של פרץ עצמו עולה השאלה עד כמה מקצועית יכולה להיות החלטה של שר ביטחון שנמצא בנתק מראש הממשלה ואמורה להיות מגובה במדיניות של שר אוצר שתוחלת חייו הפוליטיים לא ברורה (כפי שעומד להתברר בפרשות המעילה והשחיתות בהן הוא מעורב…).
מובטח לנו כי לאחר שיושקעו כמיליארד שקל מכספי המסים שלנו נקבל בעוד שנתיים… מקסימום שלוש או שלוש וחצי שנים… (ואולי שש שנים) מערכת מושלמת להתמודדות עם צינורות התמרורים המונעים על ידי דלק סוכר בהם אנו מטווחים. טיל קאסם שמחירו, נאמר בנדיבות 30-40 דולר ייורט באדיבות פרץ בהשקעה של 30 אלף דולר לכל יירוט – לא כולל השקעות בפיתוח ותקורות עקיפות. משוואה כלכלית מושכת מאד לכל מי שירצה להקיז את כלכלת ישראל. לא צריך להיות "גאון בטחוני" כמו פרץ בכדי להבין כי במחיר כזה יכולים הפלשתינאים לחסוך את מחיר חומר הנפץ ולשלח לעברנו צינורות ומקלות מטאטא בכדי להכריענו כלכלית.
האם זאת הדרך שבה ראוי לנו להוציא את תקציב הביטחון שלנו? לא בטוח. אולם בדבר אחד פרץ עקבי – הוא מעולם לא התייחס ברצינות רבה מידי למשמעות של יצרנות כלכלית ועשיית רווחים בשכללו במשך שנים את אמנות יצירת ההפסדים.
הנהגה שלא מסוגלת להבחין בין מבצע למלחמה, בין מטרה לסיסמא, גם לא תדע להנהיג פרוייקט בלוח זמנים ובתקציבי מיליארדים. סופנו, שבעוד שלוש שנים, לאחר שתידום תרועת העיתונים וניחוחות הרייטינג בהם מתבשמים פרץ ואולמרט למול תעוזתם התקשורתית עתירת המילארדים, ייגנז הפרוייקט כמו רבים לפניו לאחר שנשפכו כספים ודמים כמים.
הרפיסות והרפיון של ההנהגה הצבאית והמדינית של ישראל מובילה לוויתור על עקרונות מלחמה בסיסים. רפיסות זאת עולה לנו לא רק באובדן כושר ההרתעה ובהתחזקות אוייבינו המעיזים פנים, אלא גם בהרס כל חלקה כלכלית טובה והגיון בריא.
את הקאסמים מעזה ניתן להפסיק רק באמצעות מבצע צבאי – רק לאחר כיבוש והכנעה ניתן לבסס "תוכנית מרשל" לעזה בסגנון התוכנית שהפכה את גרמניה הנאצית ויפאן הקיסרית לבנות הברית של ציר החירות העולמי.
מול הקטיושות של החיזבאללה היו צריכות להספיק 2-3 אוגדות שיונחתו בפאתי בירות וינועו כלפי דרום בתנועת חבירה שתלכוד את פעילי החיזבאללה, שתנתק את מקורות האספקה האיראניים-סוריים ותחסל את מצבורי הנשק שלו.
אולם, כאשר הרצון והיכולת להילחם נשחקים – פונים מנהיגינו הרופסים אחור ומקיזים את כספם והשקעותיהם של האזרחים היצרניים, המשענת האחרונה שבזכותה אנו שורדים למרות מנהיגות רעה זאת. בשל הרפיסות וזניחת תורת המלחמה שילמו אזרחי הצפון את המחיר בדמם, בכלכלתם ובאיכות חייהם. עבור ההרפתקאות העתידיות של הצמד אולמרט-פרץ ישלמו כבר, לא רק תושבי הצפון, אלא כל אזרחי ישראל היצרנים והדורות הבאים.
לארכיון מאמרי המערכת – גישה מלאה למינויים.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.