המהפכה הנשכחת
מאת: בועז ארד | 31 באוגוסט 2009 נכתב עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון.
אם לא למען האנושות אז לפחות למען הלוויתנים והעצים שניצלו עלינו לחגוג את המהפכה הכלכלית החשובה בהיסטוריה.
בסוף השבוע שעבר, חלף ללא כל איזכור, יובל המאה וחמישים לתעשייה ששינתה את העולם והזרימה חיים לציביליזציה המוכרת לנו. זאת התעשייה שסיפקה את האנרגיה למהפכה התעשייתית ברחבי התבל. עם זאת היזמים, החלוצים ואנשי העסקים שפעלו לקידומה הינם גיבורים אלמונים, כאלו שפועלם נתפש כמובן מאליו על ידי חברת שפע שאיבדה את היכולת להעריך את עצם קיומה.
נוח לשכוח את מצב הקיום האנושי לפני מאה וחמישים שנה. בין השנים 1846 ל-1850 גוועו ברעב כ-750 אלף מתושבי אירלנד ב"רעב תפוחי האדמה הגדול", בעקבות מחלת הכימשון שהכתה ביבולים. נתיבי המסחר היו מורכבים, ארוכים ויקרים ומקורות האנרגיה של המין האנושי מוגבלים. חלק ניכר מחיי האדם התנהלו באפלה, הטכנולוגיה ששימשה לתאורה לא השתנתה מאז ימי קדם והתבססה על נרות ומנורות שמן, אלו לא השתנו מני קדם. כמקור ראשי לשמן תאורה שימש שומן לוויתנים שענף הציד שלהם הפך לענף הכלכלי השני בגודלו בארה"ב. בסמוך לשנת 1855 התדלדלו אוכלוסיות הלוויתנים ומחיר גאלון שומן לוויתן האמיר ליותר מעשירית שכר חודשי ממוצע, יותר אנשים מאי פעם בילו בחשיכה את לילות החורף הארוכים.
לפני 150 שנה, ב-27 באוגוסט 1859, מצב זה השתנה ללא הכר כאשר אדווין דרייק הצליח לקדוח את באר הנפט המסחרית הראשונה בעזרת ציוד שנועד לקידוחי מלח ומים. עבור מאות אלפי תושבי אירלנד שגוועו ביסורי הרעב בתחילת העשור, המהפכה איחרה להגיע. אולם גורלם המר יכול ללמדנו אודות המשמעות אותה צפן הקידוח המסחרי של דרייק בחובו. הצעדים הראשונים של הנפט היו בכיבוש שוק התאורה והענקת שעות עבודה וערות למליוני בני אדם שזכו לתאורה לילית זולה וזמינה של קרוסין שזוקק מן הנפט. (האפשרות לרכוש קרוסין בשבריר המחיר של שמן הלוויתנים הצילה את אוכלוסיית הלוויתנים מהשמדה והעניקה לתנועות הירוקות כיום את האפשרות לנהל קמפיינים ל"הצלת הלוויתנים").
בתחילת המאה העשרים כאשר גברה נורת החשמל על הקרוסין כאמצעי תאורה העניקה לנו תעשיית הנפט שיעור מאלף של המצאת עצמה מחדש (ללא עזרה וסובסידיות מהממשל), היא הפנתה את הכוח היזמי והיצרני שלה לכיוון דלק להנעת רכב תוך שהיא דוחקת את הקיטור (ומצילה את היערות שנכרתו להזנת דוודי קיטור), האתנול (תוך הפניית משאבים יצרניים לחקלאות) והבטריות החשמליות שהיו האמצעים המובילים באותה העת. קשה להמעיט במשמעותה של תפנית זאת והיסטוריונים רבים טוענים כי היכולת העדיפה של בנות הברית בייצור דלק היא שהכריעה את מלחמות העולם הראשונה והשנייה.
אנו מתקשים כיום להעלות בדעתנו אפשרות של רעב שישמיד אוכלוסיה שלמה של מדינה באירופה כדוגמת "רעב תפוחי האדמה הגדול" שהרי אמצעי התעבורה הזולים, המסחר הבינלאומי המשונע בציים של מאות מליוני כלי רכב, רכבות, מטוסים ואניות הפך את האפשרות המחרידה הזאת של טרום מהפכת האנרגיה לדימיונית.
מבט חטוף סביבינו ידגים לנו כי כל המוצרים התומכים בנו, חומרי בניין, ריהוט, אלקטרוניקה מאסיה או פירות ירקות ומוצרים טריים המשונעים לשווקים מידי בוקר ממרחק מאות ואלפי קילומטרים נסמכים כולם על המהפכה שחוללו היזמים שגילו את "הזהב השחור"; אנשי העסקים, הכימאים, המהנדסים, הגאולוגים, הסוחרים ורבים אחרים.
כיום, לאדם מן הישוב השמות אדווין דרייק וג'ורג' ביזל (היזם שעבורו פעל דרייק), לא אומרים דבר, ואם מזכירים עוד את שמו של רוקפלר הרי זה בעיקר בסמיכות לגינוי לשיטה הקפיטליסטית ותוך התעלמות מחדשנותו העיסקית שאיפשרה להקים מערך זיקוק ושינוע עצום שתמך בתעשייה של איתור, קידוח ושאיבת נפט תוך התמדה ונחישות למול סיכונים וקשיים רבים של התעשייה שהייתה בחיתוליה.
בניגוד לתקופות העבר בהן חגגו את יום השנה לגילוי נוזל החיים השחור היום כבר לא פופולרי לשבח את האנשים, התעשייה או המוצרים המאפשרים את העושר וחיי הנוחות שלנו. אנו מעדיפים להתמקד ב"מניעיהם המרושעים" של היזמים שהטיבו עימנו ולהטיח נגדם האשמות מבית היוצר של התעמולה הירוקה הלוחמת נגד "ההתמכרות" לנוזל השחור. אולם גם אם נתעקש בסירובנו לכבד את אותם גיבורים אלמונים בשם האנושות, אולי בכל זאת נמצא מעט רצון טוב ונכבדם בשם היערות והלוויתנים שניצלו הודות לאנרגיה אותה העניקו לנו גיבורי המהפכה הכלכלית החשובה בהיסטוריה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.