להגנת הספקולנטים וסוחרי-החסר ("שורט")

כיום נשמעות בכל מקום האשמות מצד בירוקרטים ממשלתיים ויודעי-דבר בתקשורת כלפי הספקולנטים ומוכרי-חסר (שורט) כגורמים לתנועות מחירים לא רצויות. אם המחירים "גבוהים מדי" – – זאת אשמתם של הספקולנטים רודפי הבצע; אם המחירים "נמוכים מדי" – – זאת היא עבודתם של מוכרי החסר המרושעים. כשמקשיבים למבקרים הללו מצטיירת התמונה כאילו לספקולנטים יש את היכולת ליצור מחירים גבוהים מלאכותיים, בעוד שהמוכרים בחסר יכולים בהפקרותם להרוס חברות יציבות. (ומתעלמים בנתיים מהשאלה הברורה: "היכן מוכרי החסר בשוק שהוא "גבוה מדי" והספקולנטים בשוק שהוא "נמוך מידי"?")

ובכן, בכדי להתחיל הבה נבחן מה רואים המבקרים כמחיר "נכון"? ברור שזה לא המחיר שמתקבל כאשר כל המשתתפים בשוק חופשים להתקשר במסחר על בסיס שיפוטם המיטבי, משום שזה הוא בדיוק מחיר-השוק-החופשי – מחיר שהם מגנים בצעקנות. אולם אם "נמוך מדי" ו-"גבוה מדי" אינם אלא התייחסויות לשוק החופשי, מה הוא המדד? המדד המתגלה כשמורידים את המסכות הוא: רצונותיהם.

למשל, הם רוצים – – בניגוד לכל העובדות הרלוונטיות – – שמחיר הנפט יהיה 20$ לחבית ושמניית להמן תיסחר ב80$ למניה. בהתעלם מכן שמדיניות הגנת הסביבה מנעה מביצוע קידוחים לנפט ופיתוח של כורים גרעיניים כבר במשך עשורים, או שצריכת הנפט הסינית וההודית גדלה בעוצמה מתגברת; הניחו גם לעובדה שלהמן בחרו למנף את עצמם ב35:1 ונקטו במסחר מסוכן במשך שנה אחר שנה – אם מבקרים אלו רוצים מחיר מסוים, הרי שזה צריך להיות המחיר, לעזאזל העובדות!

אולם כמובן, הניסיון לקבוע מחירים על ידי רצונות בלבד – אינו עובד ואינו יכול לעבוד, לא בעבור לנין, סטאלין, או ברזנייב, וגם לא עבור פולסון, ברננקי ובוש. אם המחירים צריכים לשקף את המציאות, הם צריכים להיות התוצאה של תהליך אובייקטיבי של גילוי ושיפוט המבוצעים על ידי שחקנים בעלי אינטרסים.

כמו רופא המתמחה בזיהוי והערכה של העובדות המשפיעות על הבריאות והמחלות, ספקולנטים ומוכרים-בחסר מתמחים בזיהוי והערכת העובדות המתייחסות למחירי השוק. הם הופכים זאת לעיסוקם להבין עובדות כלכליות כמו היצע וביקוש, ואז מסכנים את הונם על פי שיפוטם, מרוויחים כראוי אם צדקו ומפסידים אם טעו. כך בשווקים חופשיים, במקום שמחירים יקבעו על ידי רצונות או צווים, הם נקבעים על ידי תהליכים רציונליים, כאלו שנובעים מהידע של כל המשתתפים.

למשל, אם ספקולנטים מאמינים שאספקת הנפט העתידית לא תעמוד בהיקף הדרישה, הם רוכשים נפט, ומעלים את המחיר. אם הם צדקו, ומחירי הנפט ימשיכו לעלות, הם ימכרו את הפוזיציות שלהם וירוויחו מתובנתם, אך גם ימנעו עליית מחיר כאשר האספקה שרכשו תוזרם לשוק; מעבר לכך, ההשפעה הראשונית שלהם על המחירים מסמנת לשוק כי אספקת נפט גדולה יותר נדרשת והפחתה של צריכת נפט הינה מהלך ראוי – – באפשרם למשתתפים בשוק להתאים ביעילות את פעולותיהם לעובדות.