על מותו של ילצין והקומוניזם
25 באפריל 2007
מותו של ילצין בגיל 76 היה סיום למסכת חייו של בירוקרט סובייטי בינוני שקנה את עולמו בעת שהשתמש ביושרה ומצפון על מנת לעצור את מהפכת הנגד הקומוניסטית בשנת 1991 והיה המנהיג הרוסי הראשון שנבחר בבחירות חופשיות מאז המהפכה הקומוניסטית.
עם היוודע מותו של בוריס ילצין, המנהיג הסובייטי שבישר את השבר במהפכה הסובייטית, ועל רקע ההתארגנות מחדש בשיטות הק.ג.ב של יורשו פוטין אנו מביטים על ההיסטוריה של מחנה העבדים הנורא שנקרא רוסיה הסובייטית ועל הנזק המתמשך שהיא הסבה ומסבה לנתיניה ולכל שותפיה ולמין האנושי בהבנה כי מי שלא למד מן ההיסטוריה צפוי לחזור עליה שוב ושוב ושוב…
בוריס ילצין קנה את עולמו באותו רגע בשנת 1991 "כאיש על הטנק" כאשר הוביל מהלך לעצירת מהפכת הנגד שניסתה להשיב את המשטר הקומוניסטי המתפורר לקדמותו.
במאמר הספד בניו יורק טיימס, מתוארת חזרתו של בוריס ילצין מביקור בארצות הברית בשנת 1989 בעת שביקר בסופרמרקט רגיל ביוסטון הוא נדהם מהעושר ומגוון הבשרים שהיה זמין לאמריקאי הממוצע על גבי המדפים העמוסים כל טוב. לאון אהרון, אינטלקטואל רוסי, מתאר כי ילצין היה במצב של שוק: "במשך זמן רב, במטוס למיאמי,הוא ישב ללא תנועה, ראשו נתון בין ידיו", בביוגרפיה שנכתבה על ידי אהרון הוא ממשיך ומתאר: "מה הם עשו לאנשינו האומללים? אמר לאחר שתיקה ארוכה".
אולי ניתן להסביר את הרגלי השתייה שהביאו את ילצין למותו המוקדם כתוצאה של אותו קונפליקט מתמשך בין איש המפלגה הקומוניסטית לבין שאריות של מצפון ויושרה אנושית – מצפון ויושרה הם מותרות ברוסיה הסובייטית – מותרות שקשה מאד להחזיק בהם כאיש המנגנון הקומוניסטי.
אולם גם על רקע זה חשוב לזכור את הקורבנות של המנגנון לו השתייך ילצין רוב חייו. בימים אלו פורסם מאמר ותרגום ספר של ויקטור ואשי (VICTOR VASHI ) העוסק בעולם ההפוך של רוסיה הסובייטית. אני מקדיש את המאמר ואת התרגום ספרו של ואשי לאותם שרידים של מצפון ואחדות מוסרית שהם בני הברית האמיתיים של היצרנים החופשיים באשר הם.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.