נוני דרוויש – קול ערבי למען ישראל

תהיה זו טעות לחשוב שתמיכתי בישראל מבטלת את אהבתי למוסלמים ולאיסלאם, מקורותי הלאומיים. יש לי סיבות רבות לתמוך בקיומה של ישראל.

ראשית, ישראל אינה מהווה איום על עמי ערב. שום אדם שפוי לא יחשוב שישראל תרצה לכבוש את דמשק, קהיר או בגדאד! נוח לדיקטטורות המושחתות של המזרח התיכון להאשים את ישראל והמערב כאחראים לבעיות הערביות. זה מאפשר להן להמשיך את משטרי הדיכוי שלהן, ללא חשש מפני התקוממות פנימית וללא מאמץ ממשי לשפר את תנאי החיים.

שנית, ישראל מהווה נכס לאזור מבחינה כלכלית, תרבותית והיסטורית. תרבות המזרח התיכון עשירה יותר כשישראל נמצאת בשטח. המורשת היהודית קושרת אותנו למקורות ההיסטוריים של האזור. המצרים מתלוצצים שחצי האי סיני היה סתם מדבר עד שישראל כבשה אותו והחזיקה בו בשנים 1967-1973. בתקופה קצרה זו, ישראל הצליחה לבנות תשתית וכמה בתי מלון מהודרים.

שלישית, אני מאמינה שהיהודים הם אנשים מיוחדים. בילדותי הלכתי לבית ספר פלשתינאי והמילה "יהודי" העבירה בי צמרמורת של פחד. אדם יהודי תואר כתת-אנושי, כ"חייזר מרושע מהחלל החיצון" המתכנן להרוס את העולם. אחרי שעברתי לארה"ב והתחלתי להכיר יהודים, השאלה נפתרה סופית: "היהודים בסדר גמור". גיליתי גם שרובם לא הפלו אותי לרעה בגלל מוצאי. את המשרה הראשונה שלי קבלתי מאיש עסקים יהודי קטן, וכשעברתי לדירה הראשונה שלי, באו הוריו הנחמדים וברוב נדיבותם נתנו לי את כל הכלים והחפצים המיותרים בביתם. לא אשכח את טוב לבם.

לפני מספר שנים אחי נלקח בדחיפות לבית החולים הדסה בירושלים, שם נתנו לו שלושה אחוז סיכוי לחיות. הוא שכב ללא הכרה בבית החולים כמעט שלושה חודשים. חייו ניצלו הודות למאמציהם ההרואיים של הרופאים ואנשי הסגל היהודים. למיטב ידיעתי, בית החולים הדסה מטפל בערבים רבים. אמי היתה עם אחי בירושלים שלושה חודשים והתפעלה מאד מיחסם החם ומנדיבותם של כל הסובבים ובמיוחד של משפחה יהודית שחיה בארץ ערבית לפני 1948. הם ביקרו בקביעות את אמי בבית החולים ועודדו אותה מאד. משום כך אני חושבת שיהודים הם אנשים מיוחדים.

רביעית, אני פוחדת מן התרבות המוסלמית המתנשאת של ימינו וממדינות המשטרה הטוטליטריות שקמו ברוב ארצות ערב. החיים החופשיים בארה"ב פקחו את עיני לראות כמה גרוע המצב בעולם הערבי. השנאה הערבית והמוסלמית ליהודים מפחידה אותי ואני חושבת שהיא הרסנית ביותר לנשמתי ולאנושיותי. לא צריך להיות יהודיה כדי לרצות להתנגד לשנאה הזו. צריך רק להיות אנושי.

כל הבט של התרבות והתקשורת המוסלמית מכוון לשנאת ישראל ולחיסולה. אבל אם לא היתה ישראל, מה אז? האם הם היו חיים באושר ובעושר? האם דיקטטורים ערביים היו פתאום מתחילים לכבד מדינות מוסלמיות שכנות? לא נראה לי. ישראל היא התרוץ להפעיל טרור נגד המערב.

ערב הסעודית ומדינות מוסלמיות אחרות משקיעות כספים בבניית מאות מסגדים בבריטניה, בארה"ב וברחבי העולם. חלק ממסגדים אלה משמש לטיפוחם וגיוסם של טרוריסטים ומפיץ גרסאות קיצוניות של האיסלאם, כמו המסגד שנתן השראה לג'ון ווקר ולהוריו לשלוח אותו לתימן בגיל 16 ללמוד ערבית ואיסלאם! כולנו יודעים את סוף הסיפור. מעניין מה היה קורה אם היינו מנסים לבנות כנסיה או בית כנסת בארץ ערבית.

לבסוף, אני תומכת בישראל בגלל שמירתם על היהדות, שהיא מקורן של שלוש הדתות הגדולות. המזרח התיכון יהיה תרבות עשירה יותר אם שלוש הדתות יוכלו לפרוח ולהתקיים זו לצד זו בשלום. אני מייחלת שהאיסלאם יראה קצת גדלות רוח ויקבל את העם היהודי ואת מדינת ישראל. אני חולמת על היום שהמוסלמים יקבלו בברכה את הקיום היהודי במזרח התיכון ויבינו שהדת היהודית אינה מציבה מולם שום איום. הערבים צריכים להניח את נשקם ולהיות אסירי תודה על עושרם ועל ארצותיהם, מן האוקיאנוס ההודי ועד האוקיאנוס האטלנטי.

הבה נתפלל שהשפיות וההגיון ישובו בהדרגה לתודעת המוסלמים ושהאל ייתן להם חוכמה ואומץ לחיות בדו-קיום עם ישראל ותרבויות אחרות. זו הזדמנות פז למוסלמים להראות לעולם שארץ הקודש יכולה להפוך לקדושה באמת אם יתייחסו ליהודים בכבוד המגיע להם באזור. לאור השלום שכרת עם ישראל נשיא מצרים המנוח, אנואר סאדאת, אני רוצה להושיט יד של שלום לחברי היהודים, יד של אשה אחת ממוצא ערבי-מוסלמי.

קישורים:

האתר ערבים למען ישראל