ראיון עם סינתיה פרהט, על הילדות במצרים גילוי איין ראנד ומאבקה באיסלמיסטים
סנתיה פרהט: "הספר הראשון של איין ראנד אותו קראתי היה "המנון"… הוא מקביל למאבקנו לחופש תחת שלטון הטוטליטריות האיסלמית בה האידיבידואליות הינה הפשע החמור ביותר שניתן לבצע".
מראיין ג'ושוע ליפנה, פורסם במקור במגזין TOS בתאריך 10 בפברואר 2012.
סינתיה פרהט היא אקטיביסטית מצרייה, חוקרת ועיתונאית. היא היתה שותפה לייסוד המפלגה הליברלית המצרית (2006-2008 ) והיתה חברה בהנהלה הפוליטית של המפלגה. בשנת 2008-2009, היא פעלה כמתאמת תוכניות ומנהלת בקרן פרידריך נאומן לחירות המפעילה מכון חשיבה רב-לאומי לקידום שוק חופשי בקהיר. היא המייסדת של מפלגת "מסר אל-אום" (אמא מצרים) והיתה חברה בתא ההנהגה הפוליטי של התנועה (2004-2006 ). כיום היא עמיתה בפורום המזרח התיכון ובמרכז למדיניות ביטחון. פרסומיה ראו אור ברבעון המזרח התיכון ובפירסומים אחרים באנגלית ובערבית. בדצמבר 2011, גב' פרהט העידה בפני ועדת זכויות האדם של טום לנטוס בבית הנבחרים האמריקאי על שורשי הרדיפה של המיעוט הנוצרי הקופטי במצרים.
לאחרונה היה לי העונג לראיין את גב' פרהט אודות מצרים, איין ראנד, האחים המוסלמים ומדיניות החוץ של ארה"ב. – ג.ל.
ג'ושוע ליפנה: איך חווית את הילדות כילדה במצרים?
סינתיה פרהט: זה היה נורא! אימי גידלה אותי ואת אחי, כשווים לגמרי. היא החדירה בנו את התפיסה שכל אדם מוגדר על ידי בחירותיו, מעשיו, ומעלותיו. כך שאתה יכול לתאר לעצמך, כי קיבלתי הלם תרבותי בכל פעם שיצאתי מן הבית עם החינוך הזה. אפילו יציאה למכולת לקניות היוותה סיכון להיות מוטרדת מינית, לספוג יריקות, או לשמוע הערות מבזות ופוגעניות בעת ההליכה ברחוב. המפגש הראשון שלי עם השבטיות הסונית התרחש כשצעדתי ברחוב עם חברה ללא ליווי מבוגר בפעם הראשונה, בגיל 13 או 14. חייכנו והיינו שמחות, והיא אמרה משהוא מצחיק ואני צחקתי. בעבור זאת, קיבלנו קללות, יריקות וחבורה של ביריונים רדפה אחרינו במורד הרחוב כשהם מאיימים לפגוע בנו ו"ללמד אותנו לקח". רצנו הביתה מבוהלות ובוכות ללא שמץ של מושג מה הוא הפשע שביצענו. זה לא היה מקרה "בודד"; זאת הייתה הנורמה.
ג.ל: כיצד הצלחת להשתחרר לחופש מבחינה אינטלקטואלית?
ס.פ: אני לא, משום שמעולם לא הייתי חלק ממנה. זכיתי לקבל חינוך שונה בתכלית מרוב המצרים, משפחתנו ועקרונות המוסר שלנו היו הרבה יותר קרובים להיות אירופאים מאשר למה שקרוי מיצרי אופייני. מצריים שלפני ההפיכה הצבאית הסוציאליסטית איסלמיסטית של 1952 היתה יותר קרובה מבחינה תרבותית לאירופה מאשר לעולם הערבי. משפחות מצריות רבות עדיין שייכות לעידן הליברליזם הקלאסי של מצרים.
ג.ל: מהי סוג התרבות והממשל שהיית רוצה לראות במצרים?
ס.פ: ראשית כל מצרים צריכה לתבוע מחדש את עצמאותה. ערב הסעודית – באמצעות הפטרו-דולרים – מימנה את החתרנות האידאולוגית נגד מצרים באמצעות התנועה הבינלאומית של האחים המוסלמים כמעט מאז הקמתה בשנת 1928. האחים המוסלמים חדרו לצבא המצרי בשנות ה-40' וביצעו את ההפיכה הצבאית שהורסת את מצרים ללא הכר.
באשר לחלום שלי לגבי מצרים, אני מבקשת ממשלה קטנה וקפיטליזם לסה-פייר, חירות לפרט, ואת האידיאלים של האבות המייסדים האמריקאיים. החוקה האמריקאית הינה מסמך מזהיר; אני חולמת על משהו דומה עבור ארצי, וזה לא כה דמיוני, היות ומצרים כבר החזיקה בחוקה נהדרת וחירויות פרט משמעותיות בשנות ה-20'. אך דבר זה יושג כאשר העולם יתחיל להתעמת עם נפט-הדמים של ערב הסעודית ואיראן; הצעד הראשון לכיוון של פיתרון רציני הוא נפט מוסרי. (Ethical Oil)
ג.ל: אילו הוגים השפיעו על עמדותיך תומכות החירות?
ס.פ: מאז ילדותי נחשפנו במשפחתנו לקלסיקות של הספרות והאמנות המערבית. תמיד החזקתי בעמדות התומכות בחופש, כאשר אתה אובייקטיבי ורציונלי באופן עקבי זה קשה להגיע למסקנות אחרות. אך המפתח הוא שעמדותי לעולם לא הושפעו מחסרונותי, לא הכלכליים, הרגשיים או הפסיכולוגיים, לכן מעולם לא הייתי תאוקרטית, סוציאליסטית או מתנגדת לחירות מכל סוג שהוא. אך איש לא היה מסוגל להסביר את רעיונותי ורגשותי כמו איין ראנד, היא הציבה את האידיאלים שתמיד התחברתי אליהם בפרספקטיבה ומסבירה אותם יותר טוב מאשר אני אוכל אי פעם. הספר הראשון של איין ראנד אותו קראתי היה "המנון", ואני מתייחסת לספר זה באופן אישי מאד. הוא מקביל למאבקנו לחופש תחת שלטון הטוטליטריות האיסלמית בה האידיבידואליות הינה הפשע החמור ביותר שניתן לבצע. המדינה המצרית, באמצעות מספר חוקים, מענישה את אלו שאינם מצייתים לקוד המוסרי, הדתי והלבוש של השבטיות האיסלמית הסונית.
ג.ל: בעדותך בפני הסנטור טום לנטוס והועדה לזכויות אדם בבית הנבחרים, הצהרת כי השליטים במצרים אינם "אוטוקרטים חילוניים" כפי שהם היו רוצים לגרום לאנשים במערב להאמין. האם תוכלי לפרט?
ס.פ: אני תמיד נדהמת ומופתעת שאנשים במערב מאמינים במה שהתאוקרטים הערביים של השריעה מספרים להם! בדיוק כפי שערפאת סיפר למערב דבר אחד באנגלית ולאנשיו אמר את הדברים ההפוכים בערבית, זה בדיוק המקרה עם כל הדיקטטורים הערביים, בכלל זאת במצרים. הנשיאים המצריים אנוואר סאדאת וחוסני מובראכ, וכעת המועצה העליונה של הצבא, שולטים במצרים באמצעות חוקה מבוססת שריעה; לכן המונח המדוייק לתארם אינו "שליט חילוני," אלא "תיאוקרטים חוקתיים."
ג.ל: בדרך כלל מקובל לראות את מובארכ כאדם נבזי, אך רבים מאמינים כי הוא ומשטרו שימשו למנוע מן האיסלמיסטים מלתפוס את השלטון במצרים. כדוגמא אחת לכך, פיטר הוסיי אמר לאחרונה כי ארצות הברית לא היתה צריכה למנוע את תמיכתה ממובארכ משום שהוא היה "החומה בין המטורפים האיסלמיסטים לבין תפיסת השלטון במצרים והפיכת תעלת סואץ למנוף לחץ." מה היא עמדתך ביחס לכך?
ס.פ: עם כל הכבוד שאני רוכשת למר הוסיי, זאת היא אי הבנה מצערת. הרעיון הפופולרי – המסכן את חייהם של מיליוני אנשים במזרח התיכון ומסייע לאיסלמיסטים – הינו תוצאה של אחת התרמיות הפוליטיות הגדולות בהיסטוריה המודרנית. בעוד מובארכ מתאר את עצמו "כמגן בפני האיסלמיזם הרדיקלי", הוא שלט במצרים באמצעות חוקה המבוססת על השריעה ואיים, כלא, עינה ורצח ליברלים קלאסיים וחילונים, בינהם גם רבים מחברי שהיו מטבע הדברים המגינים האימיתיים נגד הטרור והאיסלמיזם.
המשטר האיסלמיסטי של מובארק אסר על קיומם של שתי מפלגות פוליטיות שהייתי בין מקימהן על ידי שני צווי בתי משפט משום שהיו חילוניות, ליברליות קלאסיות, ובעד נורמליזציה עם ישראל, ואיים והטריד והטיל טרור עלי על בסיס יומי במשך עשור. מובארכ עשה כל זאת תוך כדי שהוא מרשה את הביסוס החוקי של מפלגה איסמית נאצית בשנת 1990 הקרוייה מייסר אל-פאתאת (Misr al-Fatat ), הדוגלת בנאציזם ובחוקי השריעה.
מובארכ שיקר ואמר שהאחים המוסלמים "הוצאו מחוץ לחוק" בעוד שהם היו האופוזיציה היחידה שהורשתה לתפקד באופן מלא וחופשי. הוא איפשר לאחים לקבל מיליוני דולרים במימון מערב הסעודית וקטר ולפתוח משרדים בכל שכונה במצרים. בנוסף, מובארכ הרשה לג'יהאדיסטים שליטה מלאה בערוצי התקשורת במדינה.
בשנת 2005, מובארכ הרשה לאחים המוסלמים להפוך לאופוזיציה בפרלמנט בבחירות שנעשו ברמייה, בעוד הוא אוסר על חילונים לנהל דיון ציבורי פוליטי. מוחמד טאנטווי, ראש המועצה הצבאית, עושה בדיוק את אותו הדבר כיום, על ידי הענקת הפרלמנט לאיסלמיסטים בבחירות מזוייפות. המערב נופל בפח הזה כל פעם.
ג.ל: מה לדעתך ממשלת ארה"ב צריכה לעשות ביחס לעלייתם של האחים המוסלמים במצרים?
ס.פ: הממשל הנוכחי ומחלקת המדינה רוצים בבירור שהאחים המוסלמים יהיו בשלטון. כאשר הנשיא אובמה הכריז על דליה מוג'האד כאחת מן היועצות שלו, אני כתבתי בפייסבוק כי הדבר יתורגם להתקדמותם של האחרים המוסלמים ואנו יכולים להיפרד מחלומותינו לשלום. האתר הערבי של האחים המוסלמים חגג את המינוי של דליה מוג'האד בממשל ודן בקשרים החזקים שיש לאחים עימה במאמר שהוסר מהאתר זמן קצר לאחר שעלה. המעורבות של דליה מוג'האד עם האחים – המייסים של אל-קעידה וחמאס – איננה סוד.
אם היו לנו בני ברית במחלקות אחרות של הממשל, כאלו שמבינים ומקדמים את החירות, היו דברים שהיינו יכולים לעשות שהיו עשויים להציל את מצרים ואת המזרח התיכון:
- לקצץ את התמיכה השנתית בסך 1.3 מיליארד דולר בסיוע צבאי לדיקטטורה הצבאית בסגנון פאקיסטן בקהיר המממנת את הג'יהאדיסטים הסאלפים.
- להגדיר את האחים המוסלמים כאירגון טרור זר (FTO ), משהום שהוא אכן כזה, ואם הוא לא מתאים להגדרה הנוכחית של ארגון טרור זר הרי שברור שההגדרה צריכה לעבור תיקון על מנת לכלול אותו. זה לא הגיוני שהזרועות הצבאיות של האחים כמו החמאס ואל קעידה נמצאות ברשימה בעוד המייסדים והמושכים בחוטים שלהם אינם בה.
- כעת כשהפרלמט המצרי נשלט על ידי הזרוע החקיקתית של החמאס – האחים המוסלמים – מצרים צריכה להיות מפוקחת באופן הדוק מפני שהיא צפויה להימנות על המדינות המעניקות חסות לטרור. סעד קטאטני, המזכיר הכללי של מפלגת החופש והצדק המצרית (FJP ) – שהיא מפלגה של האחים המוסלמים – והיושב ראש הנוכחי של הפרלמנט שהיה גם הוא הנשיא של גוש האחים המוסלמים בפרלמנט תחת שלטון מובארכ, הצהיר מספר הצהרות התומכות בחמאס. קטאטני אמר בדצמבר 2007 בראיון עבור "האיסלם היום": "ההצבעה עבור חמאס היא הצבעה עבור הגוף האמיתי והדרך האמיתית של האיסלם וההתנגדות האיסלמית." הוא הוסיף, "חמאס הינו קו החזית הראשון נגד כל תוקפנות נגד הארצות המוסלמיות." קטאטני גם אמר באפריל 2010 בראיון עבור עיתון מצרי הנקרא מייסר אל-ג'אדידה: "חמאס הם חלוצים, ותמיכה בהם חשובה להתנגדות." הוא גם קרא לפתיחת הגבולות בין מצרים לעזה ולמשלוח סיוע לחמאס. לכן השאלה היא עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת על מנת לתמוך בחמאס?
ג.ל: מה לדעתך יכולים אוהבי חירות בארה"ב ובמקומות אחרים בעולם התרבותי לעשות על מנת לסייע למצרים המבקשים חירות?
ס.פ: הם יכולים לעשות את מה שאתה עושה כעת – שעבורו אני באמת מוקירה תודה. הם יכולים להפיץ את המסר של המצרים המתנגדים, הפועלים נגד השריעה האומרים את האמת ביחס למה שמתרחש במצרים.
לאחר עשור של פעילות פוליטית נמרצת במצרים נגד האיסלמיסטים הבינלאומיים, התיאוקרטיה והמשטר הצבאי, אני יודעת עד כמה חלשים הם אוייבי החירות. כאשר אמריקה נוהגת בעוצמה כפי שהיא הייתה במהלך הכהונה הראשונה של ממשל בוש, היינו כמעט בלתי מנוצחים; כאשר אמריקה חלשה ונכנעת, אנו נמחצים.
ג.ל: כיצד יכולים קוראים לעקוב אחר פעולותיך ורעיונותיך?
ס.פ. ניתן לקרוא את דברי ביחס לפוליטיקה בינלאומית באתר http://cynthiafarahat.com .
ג.ל. תודה רבה לך עבור זמנך, סנתיה.
ס.פ: תודה רבה לך עבור הראיון ג'ושוע!
***
עבור קוראי אנכי שאלתי את סינתיה כיצד עוצב היחס שלה לישראל וכיצד היא רואה אותה כמי שגדלה במצרים? הנה תשובתה:
ס.פ: המשטר במצרים תמיד פיזר תעמולה אנטישמית ואנטי-ישראלית שהיתה מתועבת ומחרידה. אך גדלתי בבית סובלני מאד; סבתי תמיד דיברה על יהודי מצרים ועל שכניה היהודים שהוכרחו לעזוב את בתיהם על ידי הטרוריסט ג'אמל עבדל נאצר.
תמיד הבטתי לעבר ישראל בפליאה; מדינה קטנה מוקפת בריונים המבקשים להרסה, ועם כל זאת היא תמיד ניסתה להשתפר, להפוך למתקדמת יותר, להפוך להומנית יותר וכך גם יותר חזקה!אני מזדהה עם מצבה של ישראל ברמה מאוד אישית!
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.