ירוק בעיניים: הירוק האמיתי של המכונית החשמלית מאת רותם סלע

ועדת מיסוי ירוק פרסמה באמצע ינואר את מסקנותיה. תפקידה של הועדה היה להציע מתווה למדיניות מס שתעודד מעבר לרכבים מזהמים פחות. הועדה מציעה תוואי של זיכויים וקנסות על בסיס מס היבוא בהתאם למידת הזיהום שהרכב מייצר. התוצאה, המיסוי על רכבי בנזין עומד עדיין על מעל לכ-70%, מכוניות היברידיות נהנות ממיסוי של כ-30% שצפוי לעלות לרמת המיסוי של מכוניות בנזין עד 2015, ורכבים חשמליים ישלמו מס של כ-10% בלבד.

מי הם אותם רכבים חשמליים? מסתבר כי רכבים אלו הם מוצר נדיר למדי בעולמנו, מלבד המכונית החשמלית של רנו שצפויה להגיע לכבישי ישראל ב2009 – 2011, החשמלית היחידה שמתועדת לצאת לשוק בשנים הקרובות היא השברולט "וולט", יצרניות הרכב האחרות מחזיקות באבי טיפוס מגושמים המיועדים לתערוכות רכב, יתכן וזהו סימן כי העתיד נמצא במקום אחר.

לעומתן, נוסעות כיום בעולם כ3.5 מיליון מכוניות מונעות בגז. מנוע גז מייצר כ-15%-5% מכמות תחמוצות החנקן שמייצר רכב רגיל. וכך, ללא כל הכוונה ממשלתית, ללא סובסידיה וללא מיסוי ירוק התחיל בעולם ובישראל טפטוף הולך וגובר לכיוון מכונית ירוקה יותר, מכונית מונעת בגז. בישראל מכונית זאת נהנית מיתרון משמעותי הנובע ממיסוי של 50% על הבנזין, בעוד גז ממוסה רק ב-3%, יש לציין כי גם בהשוואת תנאי המיסוי מדובר באופציה כלכלית. ועדת "מיסוי ירוק" לא אהבה את מכונית הגז. למרבה הפלא, התקן שהומצא, ושלא קיים באף מדינה אירופאית מצא שמכוניות הגז מזהמות, ובמקום לקבל הקלה במס הן נקנסו בתוספת של 1,000 ¤ לאגרת הרישוי השנתית.

סובסידיה היא תשלום מהממשלה לצרכן הרוכש מוצר מסויים או ליצרן המייצר אותו. אגסי לא מקבל שקל מהמדינה, אבל השינוי במערכת המס שמציאה ועדת אגסי, סליחה, מיסוי ירוק, מבטיח כי מוצר ייחודי שמייצר יצרן אחד בלבד (רנו) ייהנה מפטור חסר תקדים במיסוי אל מול המתחרים שלו. הפטור יצור הפסדי הכנסות עצומים למדינה, יתרון תחרותי אדיר לחשמלית והרבה ירוק בכיסיהם של אגסי, עופר, גוהן ושות.

כמה ירוק? המיסוי הממוצע על מכונית בישראל עומד על כ42 אלש"ח, המיסוי על מכונית חשמלית ממוצעת יעמוד על קצת פחות מ5 אלש"ח, על כל מכונית "אגסי" (או חשמלית מה שתרצו) תפסיד המדינה הכנסות של כ35 אלש"ח. במקרה ויצליח לעמוד בתוכניותיו ולמכור כ-10,000 מכוניות בשנה הראשונה יעמוד הפסד ההכנסות על כ-350 מלש"ח, עם יתרון כזה במחיר הוא יוכל למכור הרבה יותר.

מדיניות המיסוי על רכבים בישראל היא גבוהה, מטורפת ולא הגיונית. עם זאת, להפוך את מערכת המיסוי הזאת על הראש בשביל להיטיב עם יזם ממולח אחד היא רעיון מטורף עוד יותר. ועדת מיסוי ירוק הפכה את כולנו לשבויים בעל כורחנו בחזון של שי אגסי. היא יוצרת מציאות בה החברה שלנו לא תוכל ליהנות מבחירה מושכלת של הטכנולוגיה שתהווה פיתרון טוב יותר לבעיות התחבורה והסביבה של ישראל. בחזון של הוועדה בנזין, גז, והנעה היברידית לא באים בחשבון, כל הז'יטונים על המכונית של אגסי. אם זאת הייתה קרן הון סיכון היינו אומרים שהיא ספקולטיבית, אם היינו פחות עדינים היינו מסיטים מבט ומצביעים על השיכור שנשען על שולחן הרולטה עם מכנסיים חצי מופשלים; בקרוב הוא יפסיד גם אותם.

בשביל להבין למה הממולחים נמצאים בעסק משוגע במדינה מטורפת לא צריכים לחשוב במונחים כמו חזון או פריצת דרך טכנולוגית. מונחים מדויקים יותר יהיו מאכעריות, הולכת שולל וחלמאות ממשלתית. ההתנהלות של אגסי מזכירה פחות את זו של היזם המהולל הווארד יוז ששינה את עולם התעופה , ויותר את דמותו השובבה של החלילן מהמלין המוליך באפם את חברי ועדת מיסוי ירוק, סוג של מאחז עיניים ומהפנט מהסוג ששבה את דמיונם של הבריות בטרקליני לונדון של המאה ה-19 ושובה בתחילת ה-21 מדינה שלמה.

מה שמיוחד בישראל הוא לא גודלה או אוכלוסייתה. מה שמייחד אותה הוא החלמאות של הנבחרים שלה, השטחיות של התקשורת שלה, המיסוי העקום שלה. מדינת ישראל מציעה לאגסי וחבריו מונופול על שוק הרכב של ישראל. במקום לאפשר לציבור לנסות מגוון אופציות הכוללות מכוניות המונעות על ידי גז או בהנעה היברידית, כופה למעשה מדינת ישראל על אזרחיה, מכונית אחת עם פיתרון שלא הצליח עוד בשום מקום אחר בעולם. שי אגסי, קצת יותר מיבואן רכב, שמתבסס על תכנון ופיתוח שנעשה הרחק מפה במעבדות רנו, לא ישים בשום מקרה את ישראל על המפה כמובילה עולמית של מהפכה ירוקה. כלומר, ירוק יהיה והרבה, בכיסים של משפחת עופר.