השריפה כ"אסון לאומי"
אין הגדרה מויקת לאסון לאומי. אבל 42 הרוגים שצרבו את תודעתנו וכאבו לליבנו, מאה בתים שרופים ודליקת יער אינם אסון לאומי. במלחמת לבנון האחרונה נהרגו 156 חיילים ואזרחים ואיש לא הגדירה כאסון לאומי. בקריסת אולם השמחות "ורסאי (2001) נהרגו 23 איש. בפיגוע בכביש החוף (1978) נהרגו 37 איש, בפיגוע במלון פארק בנתניה (2002) נהרגו 30 איש. אירוע רב נפגעים, עם כל הכאב והצער אינו "אסון לאומי". בנימין נתניהו שבלהט ביקורו בכרמל אמר שיפעל להכרזת "יום אבל לאומי" כבר שכח את הרעיון ובצדק.
קורבנות השריפה לא נהרגו כתוצאה ממחדל, מהעדר מיומנות מקצועית, מחסור בציוד, או כשל בקבלת החלטות – ביקורת שנכונה כמעט לכל זרוע ממשלתית. עשרות או מאות שריפות עשביה בשנה לא מתפתחות לשריפת ענק; כמעט כל כפר ערבי שורף פסולת בפאתי הכפר; אוטובוס הסוהרים לא נסע בשביל צר צפוף עצים, בתוך היער – אלא בכביש רחב למדי, סלול היטב, עם שוליים ועצים מרוחקים למדי. במרחק לא גדול משם היו אנשים נוספים ואפילו צלמים שלא נפגעו. קשה להאשים את הנהג או את השוטרת בהתנהגות בלתי סבירה מראש – הם לא ירדו מהכביש ונסעו בין העצים.
הדיווחים בתקשורת, בעיצומה של השריפה, תיארו כיצד האש מתעתעת בכולם: משנה כיוון במהירות, מדלגת מידי פעם לאזורים חדשים בסיוע משבי רוח חזקים ומשתנים. קשה לחזות ולא תמיד ניתן להתגונן או לכבות.
חוסר מזל הוא שגרם הפעם לקורבנות. תעתועי אקראיות. "חוסר מזל" הוא נימוק שקשה לנו לקבלו כי אנחנו נוטים תמיד, וכנראה בצדק, לחפש את האשם. אי אפשר להתגונן או למנוע לחלוטין אסונות, תאונות דרכים, תאונות מטוסים, שיטפון וסערה. שלילת גורם האקראיות על ידי חילוניים אינה שונה מהגורם העיקרי לאשמה על פי גרסתו של הרב עובדיה יוסף: "אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת".
אחריות המדינה
האם על המדינה לפצות את בעלי הרכוש שנשרף?
מדובר ב"אירוע ביטוחי" מובהק ואכן מסתבר שרוב הבתים מבוטחים. אלה שלא ביטחו את רכושם העדיפו להוציא את הכסף על הוצאות אחרות שנראו להן חשובות יותר. העדיפו חיי שעה על פני דאגה לעתיד – נסיעה לחו"ל, שדרוג המחשב, "חבילת גלישה" מורחבת לטלפון הנייד או מסעדה טובה. זהו סולם עדיפויות אישי לגמרי. קשה לשפוט מי צודק ובתנאי שמקבל ההחלטה יישא גם בתוצאות החלטתו. פרמיית ביטוח אש בישראל זולה מאד בזכות מיעוט השריפות בארץ. ברוב המקרים מדובר על עלות שנתית של ארוחה זוגית אחת (או שתיים) במסעדה. ויש גם מיעוט שאינו מבטח את רכושו מתוך שיקול מושכל של עלות-תועלת. אלה בדרך כלל אנשים שלהערכתם מסוגלים לשאת בנזק הנדיר הצפוי.
משלם המיסים אינו צריך להיות מבטח-על לאזרחים רשלנים – לא במקרה של רעידת אדמה, לא במקרה של סערה בנמל תל אביב ולא במקרה של שריפה. ומה יעשו המסכנים שלא ביטחו את רכושם? לא "מגיעה" להם אגורה – עליהם לסמוך על תרומות ועל עמותות ואפשר לסמוך על נדיבות עם ישראל.
התערבות המדינה בפיצוי באירוע ביטוחי אינה מוסרית, היא שומטת את עיקרון האחריות האישית ומטילה עונש לא מוצדק על אזרחים אחראיים. אם המדינה "תשקם" רכוש פרטי בכרמל או בנמל תל אביב, יהיה צדק רב בתביעה ייצוגית נגד המדינה להחזר כל פרמיות הביטוח ששילמנו במשך שנים. גם לחברות הביטוח תהיה עילה מוצדקת לא לפצות אזרחים מבוטחים בכרמל בטענה שהמדינה תשלם לכולם, או לתבוע מהמדינה החזר על כל תשלום למבוטח שנפגע בשריפה.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.