מתחמם הקרב על "ההתחממות הגלובלית" בישראל
מאת בועז ארד | 12 בינואר 2008
בשנה האחרונה, למרות סידרת הישגים של חסידי אופנת "ההתחממות הגלובלית" מתחילים מדענים אמיצים להרים את ראשם מעל לחורבות הביקורת הרציונלית ולהציג לנו עובדות. הקרב מתחמם אך חסידי ההתחממות לא יתנו לבלבל אותם עם עובדות – יותר מידי אינטרסים מוטלים על הכף.
בביצה המקומית שלנו פירסם עיתון הארץ בסוף השבוע האחרון מאמר המציג את תקציר מחקרו של נועם חלפון מהחוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. על פי המאמר שבדק את נתוני המשקעים הנמצאים במאגר השירות המטאורולוגי ונצברו במשך 60 שנה (כ-200 אלף מדידות) נמצא כי בניגוד למודלים האקלימיים החוזים התחממות ושינויי מזג אוויר הנתונים מראים אחרת. "יציבות אקלימית אפרורית", כך נראו התוצאות. מה שמתחמם גלובלית, מעריך יוזם המחקר, הוא בעיקר הסיקור התקשורתי.
על מנת להקל על קוראי "הארץ" לעכל את המידע המאכזב בחר העורך בכותרת "מחקר: שינויי האקלים עוד לא השפיעו על ישראל". כך ניצלו קוראי הארץ מן הצורך לבדוק את הנחות היסוד המפוקפקות שביסוד תיאוריות ההתחממות הגלובלית: התיאוריה נכונה (רק העובדות), כלומר, רק האקלים כאן, בארצנו הקטנטונת מסרב להתיישב לפיה… בנתיים.
כמויות משקעים שנתיות בממוצע לכל השטח הים תיכוני והצחיח למחצה של ישראל מתוך מאמרו של נועם חלפון באתר "מזג אוויר"
את התקציר המלא של המאמר ניתן לקרוא באתר "מזג אוויר" שם לא ראו עצמם העורכים חייבים "לסרס" את מסקנות המחקר. בין השאר כותב החוקר: "הטענות להקצנה עתידית ולהגדלת ההסתברות לבצורות אל מול שנים גשומות, גם היא לא זוכה לכל גיבוי מהתצפיות שהצטברו עד כה. הסטיות מהממוצע (לכל אחד משני הכיוונים) לא גדלו בעשורים האחרונים. אדרבה, הבצורת הממושכת ביותר ב-60 השנים האחרונות נרשמה בסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60, בעוד הרצף הגדול ביותר של שנים בעלות סטייה קלה בלבד מהממוצע אירע ב-4 השנים האחרונות הגם שבכל אותן שנים הסטייה הקלה שנרשמה בממוצע מרחבי לכל שטח המחקר היתה לכיוון השלילי ".
במקביל הציע גם פרופ' ניר שביב מהאוניברסיטה העברית ניצוץ של רציונליות כאשר הסביר לאינטלקטואלים מטעם בערוצי הטלוויזיהכי התחממות והתקררות גלובליות מתרחשות מזה מאות ואלפים בשנים ואין כל סיבה להניח כי הגורם המרכזי לה הוא פליטות פחמן דו חמצני של הצביליזציה האנושית, בתחום התמחותו העוסק בקרינת השמש מציע פרופ' שביב הסברים משכנעים לסיבות שינויי הטמפרטורה הגלובליים. הופעתו הראשונה והיחס המזלזל אותו קיבל בערוץ 10 בטלויזיה דחפו אותי לכתוב את המאמר "התחממות גלובלית והגיון קר" בינואר 2007, במאמר זה שפורסם גם באתר NFC גם חזיתי את תוכניותיו של אל גור לקבל את פרס נובל – אירוע שהתרחש, כצפוי לקראת סוף שנת 2007.
נמשיך גם השנה ללוות ולעודד את המדענים הביקורתיים שמעיזים להציע מחשבה שונה מהקונצנסוס המפנק השולט באמצעי התקשורת ובאקדמיה.
בעולם: אל גור וכנסיית ההתחממות הגלובלית
סיפור ההצלחה הפנומנלי הוא של אל גור, כותב טרז'ינסקי (TIA ) :"הוא החל את השנה עם פרס האקדמיה עבור סרט ההטפה הטלאוונגליסטי שלו וסיים אותה עם פרס נובל, בינהם הוא זכה להערצה של כוכב רוק בקונצרט "Live Earth" ולהתרפסות של סנטורים בעת עדותו בפני הקונגרס". אולם החדשות אינן בכך שחסידי ההתחממות הגלובלית השיגו הישגים עצומים אלא בכך שהם החלו לעורר עליהם מתנגדים ולא רק מתומכי השוק החופשי, מדענים רבים בעולם החלו להשמיע קולם וסדקו את מה שהוצג לנו כ"קונצנזוס".
אחד מהלוחמים החשובים המאפשר את החזקת עמודי הציביליזציה על כנם הינו רוברט טרזי'נסקי שאת מאמריו אני ממליץ לקרוא באתר "RealClearPolitics":
"Guilty Until Proven Innocent"
"Al Gore's Insolent Assault on Reason"
"The Seeds of the Global Warming Police State."
באחד ממאמריו מצטט טרז'ינסקי מנהיג אמיץ, הנשיא הצ'כי ואצלב קלאוס שהצהיר באמצע שנה שעברה, בהתבסס על נסיונו מתקופת השלטון הקומוניסטי כי ההיסטריה סביב ההתחממות הגלובלית הינה: "האיום הגדול ביותר לחירות, לדמוקרטיה, לכלכלת השוק ולשגשוג".
אנו, כאן ובכל מקום בעולם יכולים לעצור איום זה, כל שנדרש הוא מחשבה רציונלית.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.