מתקפת המשובטים הירוקים
מאת בועז ארד | 17 במרץ 2012
הקמפיינים החברתיים הירוקים לובשים אופי אנטי-ישראלי ואנטי-הומני, אם לא נתעורר לעמוד נגדם בהקדם נשלם ביוקר על אובדן שגשוג כלכלי ופיתוח. בשנת 1987 כתב עזריה אלון, חתן פרס ישראל לשנת 2012: " השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, 'רוח האדמה' ערטילאית או 'רוח אדם' רציונאלית." לצערנו כיום הולכת ומשתלטת רוח אנטי-רציונלית המשובטת באמצעות מאות אירגונים וגופים וזוכה לתמיכה ממובילי המדיניות הציבורית בישראל.
ישראל נמצאת תחת התקפה מתמשכת ורבת זרועות המגיעה ממאות אירגונים חוץ-ממשלתיים הנאבקים בשם "צדק כלשהו." המאבק ניטש נגד עקרונות מדינת הלאום היהודית, נגד ההכרה בזכויות החיים והרכוש של אזרחי ישראל (בשם "צדק חלוקתי"), נגד יזמות ופיתוח עיסקי (בשם "צדק חברתי"), נגד פיתוח תעשייתי ואנרגטי (בשם "צדק סביבתי"), ובעצם אין שום יוזמה המאפשרת לאזרחי ישראל ביטחון ושגשוג שאינה נמצאת תחת התקפה.
ערכו תרגיל מחשבתי קטן וציינו לעצמכם פרוייקט בעל חשיבות קיומית, לאומית ו/או אסטרטגית במדינת ישראל (כדוגמאת כביש 6, מסילה לירושלים, קידוחי נפט וגז, הקלה בהליכי ואישורי בנייה, פיתוח הזרוע הגרעינית של ישראל, בית הסוהר הפרטי, הקמת תחנות חשמל פחמיות חדישות, הקמת מאגר להובלת גז ועוד…) ותגלו את המכנה המשותף של האופוזיציה לפרוייקט – בכל תחום נאספים המקופחים והנדכאים האמיתיים המעטים מאד (שכן רוב האוכלוסיה מרוויחה מהפיתוח) אל המקופחים המדומים ששוכנעו על ידי האירגונים השונים שהם כאלו, למחאות, הפגנות, עצומות והטרדות ציבוריות ומשפטיות.
בחלק מן המקרים מתעכבים הפרוייקטים לשנים רבות ועליהם מועמסות עלויות המימון של המאבקים המשפטיים, העיכובים והריביות, אך במקרה הטוב, בסופו של דבר ולאחר עיכוב של שנים הם יוצאים לפועל לאחר שעלות השירות או המוצר הרקיעו שחקים… במקרים אחרים הפרויקטים מבוטלים וגורמים לעלויות כבדות של פיצויים וקנסות המושתות על משלם המיסים. כך למשל במקרה של בית הסוהר הפרטי, שביטולו תורם לסבל ולצפיפות בבתי הסוהר ולמצב בו אסירים מורשעים משוחררים לחופשי מפאת חוסר מקום להחזיקם תוך עירעור המסד השיפוטי ומערכת החוק של מדינת ישראל.
הבעיה המרכזית של מסעות הצלב הללו, אינה בשל האקטיביזם האזרחי המבורך כשלעצמו, אלא בשל כך שרובם מונעים על ידי אידיאולוגיות אנטי-רציונליות ואנטי-הומניות שאינן מכירות בזכויות האדם הטבעיות לחיים ולרכוש ומבקשות להכפיף את הפרט למרות קולקטיביזם של המדינה, החברה או במקרה של "גרינפיס", לאידיאל מדומיין של הסביבה.
מסע הצלב המתוכנן הקרוב מאורגן על ידי אירגון "גרינפיס" במטרה למנוע הפקת נפט וגז משכבות פצלים בחבל עדולם. הארגון חרת על דגלו מלחמה נגד העצמאות והקדמה האנרגטית של מדינת ישראל בהקשר המקומי ומלחמה בקדמה התעשייתית ברמה העולמית. בנוסף לנזקים הנגרמים למשק האנרגיה על ידי הניהול הכושל והמעורבות של המדינה בהגבלת השוק יכולים "גרינפיס" ומשתף הפעולה שלהם (השתול בתפקיד השר להגנת הסביבה), לזקוף "לזכותם" את מחירי החשמל המאמירים ואת הצורך בשריפת דלקים מזהמים ומסע רכישות בזבזני של גנרטורים בעולם על מנת למנוע מאיתנו את הנזקים של שיתוק כלכלי ואסונות שיגרמו כשנשב בחושך תחת משטר של הפסקות חשמל.
החברה האמריקאית-ישראלית IEI היא הקורבן הישיר של התעמולה הירוקה הפעם. החברה הציעה להפיק נפט מפצלי שמן בחבל עדולם (בעמק האלה) בישראל. היא קיבלה זיכיון ורישיון, וביצעה קידוחי חיפוש המוכיחים שיש מרבצים עצומים של פצלי שמן באזור.
הטכנולוגיה של החברה מבוססת על נסיון עשיר בעולם. בקנדה, למשל, יש כמויות אדירות של פצלי שמן, ומפיקים מהם מיליוני חביות נפט לשנה בשיטה הישנה של כריית הפצלים וחימומם במפעל. השיטה החדשה המוצעת בישראל הרבה יותר חסכונית ופחות מזהמת היות והיא מונעת את הצורך בכרייה, שינוע ופיזר הסלע לאחר ניצולו, ובנוסף לכך היא מאפשרת גישה לשכבות יותר עמוקות שלא ניתן היה להגיע אליהן לצורכי כרייה.
השיטה החדשה של חימום תת קרקעי הוכחה במתקן ניסיוני בקנדה כבר ב 1987, עד היום הוקמו שם יותר מ 50 מתקנים לייצור תעשייתי שמעריכים שיפיקו יותר ממיליון חביות נפט ליום ב 2012. אנו לא מדברים, אם כן, על רעיון ראשוני (כפי שרוצים שנאמין בגרינפיס), אלא על שיטה בדוקה ועובדת.
חברת IEI טוענת שמן הכמויות פצלי השמן שקיימים בארץ יכולים להפיק נפט בכמויות הדומות לאלו של ערב הסעודית וישראל יכולה להפוך למעצמת נפט. בתור מינימום היא יכולה לספק את צרכיה במקום לייבא, לחסוך כסף רב וליצור מקומות עבודה בארץ בתעשיית ההפקה. אלו לא ספקולציות או רעיונות מופשטים. קיומם של פצלי השמן מוכח, שיטת ההפקה מוכחת. צריך רק לקבל אישורים ולהתחיל לעבוד.
פה קבור הכלב – קשה לקבל אישורים – בגלל התעמולה האנטי-נפטית הרואה בנפט מילה גסה, וחומר מזהם ומזיק.
המצב שנוצר בישראל הינו מסוכן במיוחד, היות וארגון "גרינפיס" המתמחה במסעי הפחדה והכפשה מפיץ דמגוגיה במטרה לטרפד את האפשרות לעצמאות אנרגטית של מדינת ישראל. הסכנה גוברת כאשר אנו מבינים שדמגוגיה זאת השתלטה גם על המשרד להגנת הסביבה ועל העומד בראשו.
כפי שכתבנו באפריל 2011 בבלוג הירוק במעקב אחר הפרשה:
ל-ynet נודע כי לאחרונה, …. החליט גם השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן, להתנגד לפרויקט. חוות דעת רשמית שלו בנושא קבעה כי אין לאפשר את הפרויקט באזור זה, שכן לא רק שהוא יגרום לנזק סביבתי באזור רגיש וחשוב – אלא שהוא גם יפלוט גזי חממה רבים, בניגוד להתחייבויות שמדינת ישראל לקחה על עצמה…
השר הפסטורלי, גלעד ארדן, הוא נגד רווחה כלכלית של תושבי ישראל ואי תלותה של המדינה באספקת נפט חיצונית (כמו למשל באספקה ממצרים). הוא אומר:
"לאור ההבנה כי קידום הפקה של נפט מפצלי שמן בסדר גודל מסחרי באזור זה, ישנה את אופי המרחב לשנים רבות, ואולי אף באופן בלתי הפיך, החלטתי לדרוש כבר בשלב הפרויקט בחינה מעמיקה של הסוגיות…באמצעות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה".
שמתם לב? הוא מתנגד לפרויקט באופן עקרוני (בגלל "גזי החממה"), עוד לפני שבחן את ההשפעה על הסביבה. כדי להרוג את הפרויקט הוא דורש "בחינה מעמיקה" של הסוגיה. אנו כבר יודעים ש"בחינה מעמיקה" פירושו בשפת הירוקים "תשכח מזה". הבחינה נעשית באמצעות "תסקיר השפעה על הסביבה". בהחלט צריך לערוך תסקיר, במטרה למזער ככול האפשר את הנזקים האפשריים. אבל אצל הירוקים והשר הפסטורלי "תסקיר" הוא מילה נרדפת ל"בחינה מעמיקה" ול"תשכח מזה". השר עצמו כבר קבע את דעתו הנחרצת, לפני הכנת תסקיר או בחינה מעמיקה. יש לו דעה פסטורלית בבטן, וזה מה שקובע אצלו, ואצל הירוקים. כל פיתוח היא מילה גסה, המנטאליות הירוקה הפכה את המילה "נפט" למילה גסה במיוחד.
צריך לציין שחבל עדולם הוא "פסטוראלי" בייחוד בגלל דלילות האוכלוסייה בו (אחרת הוא לא יותר פסטוראלי מכל חבל ארץ אחר בישראל). מבחינה זו הוא מתאים דווקא לפיתוח נפט מפצלים, כי הפגיעה שעלולה להיות באוכלוסייה תהיה יותר קטנה. אבל, אצל הירוקים, לא הפגיעה באוכלוסייה הוא הדבר שמפריע אלא הפגיעה בטבע. הטבע נתפס כערך עליון מעל לבני האדם.
כמו מנהיגי המחאה החברתית של הקיץ האחרון, מתמחה "גרינפיס" בתמרון התסכול והחששות של אנשים שאינם מבינים לעומק את התחום על מנת לגייסם למסעי צלב שבסופו של דבר ירעו את מצבם. אל הארגון חברו ארגונים נוספים ובהם "חיים וסביבה", "מגמה ירוקה", "אדם טבע ודין", וגם "החברה להגנת הטבע" – לזאת האחרונה ראוי להקדיש את המאמר שכתב האיש שיותר מכל מזוהה עימה ועם החזון המקורי שלה.
"רוח האדם ולא רוח האדמה"
השנה אנו חוגגים את הענקת פרס ישראל לעזריה אלון, ממיסדי החברה להגנת הטבע ומאושיות הפיתוח של הגנת הסביבה בישראל. כבר בשנות ה-80' של המאה הקודמת זיהה אלון את ניצני המגמות האנטי-הומניות בחברה להגנת הטבע. במאמר ב"מקור ראשון" בשנת 2010 סיפרתי על מאמר שפירסם אלון בשנת 1987, בעיתון "טבע וארץ". (גיליון כ"ט 2 עמוד 19). במאמר שנקרא "רוח האדם, לא רוח האדמה", יצא עזריה אלון נגד רוח החזרה לטבע וחוסר הרציונאליות שבאו לידי ביטוי בספרון "רוח האדמה" שהוצא לאור במסגרת אחד מבתי הספר של החברה להגנת הטבע. הספרון, אשר כלל מאמרים של אדוארד אביי, הנאום (שלא היה) של צ'יף סיאטל ועוד נבואות חורבן שהובילו לקריאות נגד כל פיתוח התיישבותי ותעשייתי, הפך אז לחלק מן הפק"ל של מדריכות החברה להגנת הטבע והשפעתו לא פגה עד היום.
כאשר אנו רואים כיצד הפכה החברה להגנת הטבע כיום לאחד הגופים המצטרפים כמעט לכל התנגדות לפיתוח מן הראוי שנשוב לעיין במאמר המיוחד הזה של אלון.
אלון כתב לפני עשורים במאמרו: "אני נאבק ברעיון של 'רוח האדמה' לא משום שאין הוא ציוני, אלא משום שהוא נגד האנושות… השאלה היא מה יכוון אותנו ואת מעשינו, 'רוח האדמה' ערטילאית או 'רוח אדם' רציונאלית. התקופה שבה אנו חיים אינה תקופת זוהר לרציונאליזם. כוחות אפלים של אמונות מיסטיות ופונדמנטליזם דתי שוטפים את כל העולם, מארצות המצויות בראש הסולם הטכנולוגי, כארצות הברית ועד איראן…. מאלה שדיברו בעבר בשם 'רוח האדם' ו'רוח האדמה' נותרו לנו זיכרונות מרים, שכן דווקא אלו היו תמיד אויביה של רוח האדם".
"קשה להתמודד עם המציאות הממשית של בני-האדם"; כתב אז אלון, "גם עם הצורך לתת תשובות לצרכים הטכנולוגיים, ולצרכי השימוש בקרקע, במים ובאוויר, וגם לשמור על מורשת הטבע למען עצמנו ולמען הדורות הבאים. קל הרבה יותר להתעלם מכל אלה, לשלול את הקיום האנושי הריאלי, להיתפס לרעיונות מיסטיים ולהאמין שהם הם שיפתרו את בעיותינו…"
{youtube}1FtO073dMB0{/youtube}
ראיון אנכי עם עזריה אלון שנערך בביתו בקיבוץ בית השיטה בשנת 2009.
מאמרים נוספים בנושא במדור "המהפכה האנטי-תעשייתית"
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.