מחיר הקוטג' גבוה בגלל תורת שלי יחימוביץ'

מאת מוטי היינריך | 17 ביוני 2011 פורסם במקור באתר קו ישר

 העיתון גלובס פרסם לאחרונה מספר כתבות על יוקר החיים בישראל, ובייחוד על יוקר מחירי המזון – חלקם כפולים מאשר באירופה בעוד שהשכר נמוך יותר – כלומר, כוח הקניה של שעת עבודה של הישראלי נמוכה בהרבה אפילו מהמשתקף מהפרשי המחירים הנומינאליים. אילו הכתבת של גלובס הייתה מתעמקת יותר, היא ודאי הייתה מגלה את מה שכל תייר ישראלי רואה בחו"ל – הבדל משמעותי גם באיכות ובמראה האסטטי של ירקות ופירות. קשה לראות בסופרמרקט אירופאי או אמריקאי בננות עם כתמים שחורים, אבוקדו עם קישוטי רקב, מדפי מוצרים מבולגנים וחלקי ועגבניות עם "פצעי לחץ" – ואלו רק דוגמאות.

"פעם" היה גרוע יותר…

בוקר טוב לעיתון גלובס – הרי זו תמונת המצב מאז ומעולם במדינת ישראל. בעבר הלא-רחוק המצב היה גרוע באופן קיצוני מאשר היום ולא רק במוצרי מזון: על שטיחים היה מכס של 500 אחוזים, מכשירי טלוויזיה עלו פי ארבעה מאשר בחו"ל, קניית מקרר הייתה אירוע משפחתי, מצלמה עלתה כמו מחצית משכורת חודשית, נסיעה לחו"ל עלתה פי כמה בגלל מס נסיעות ודולרים שצריך היה לקנות בשוק השחור. מאז בוטלו מרבית היטלי המכס, התעשייה המקומית נחשפה ברובה ליבוא והתחרות היא שהורידה מחירים. נותרו מספר תחומים, ומוצרי מזון ביניהם, שהממשלה אינה מאפשרת בהם תחרות אמיתית מול יבוא מתחרה. למרות זאת, אנחנו עדיין יקרים מהעולם כמעט בכל תחום, אמנם לא באופן קיצוני – למעט מכוניות.

החטא הגדול היה של האקדמיה, הכלכלנים והעיתונאים – אף אחד לא ערער על המבנה הכלכלי המעוות ועל האידיאולוגיה, שאפשרו סחיטה קבועה של שניים-שלושה מיליוני ישראלים של אז. נהפוך הוא, הם היו שבויים מדעת ושותפים מלאים במסע השכנוע שכך צריך להיות כי "אנחנו עם קטן מוקף אויבים" וגם "מדינה קולטת עליה" – הנימוק הנצחי לעושק ההמונים. כך חלפו מספר עשורים של חליבת משאבים כלכליים מהציבור לטובת הסקטורים שהיו הגב האלקטוראלי של מפלגות הפועלים, וביניהם "הטייקונים" של אז שקיבלו את המפעלים, בתי המלון, הרישיונות, הזיכיונות, הסובסידיות והמענקים מתקציב המדינה. תחת סיסמאות של "שוויוניות" ו"סוציאליזם" זינקו המחירים לשמים.

כאז – כן היום…

יוקר מוצרי המזון כיום נובע מסיבות זהות: שווקים שנסגרים ליבוא מתחרה כדי לאפשר למספר מצומצם של יבואנים ויצרנים מקומיים רווחים מבלי להתאמץ יותר מידי; "סגר" שמוטל באמצעות כפיית רישיונות ומכסות יבוא או שיעורי מכס גבוהים; חסמים ביורוקרטים מכוונים כגון חיוב באישור מכון התקנים אפילו למוצרים בעלי תו-תקן שוויצרי, או חיוב יצרנים להדביק מדבקות בעברית על המוצרים כבר בחו"ל. אך לא רק יבוא, גם ייצור חופשי של חלק מהמוצרים בישראל נחסם לטובת קבוצות לחץ פוליטיות: אל תנסו להקים מפעל מלט חדש, אל תנסו לרכוש קרקע בעמק או בנגב ולהקים עליה רפת ענקית, אל תנסו למכור את החלב. אל תנסו ליזום לול ענק של תרנגולי הודו, או עסק שיתמחה בגידול ביצי עוף ושיווקן. חבל על הזמן, אלה הם מקצת מענפי הכלכלה הסגורים הרמטית בישראל. אחרים סגורים חלקית.

משק החלב הוא אחד מתחומי הכלכלה הריכוזיים במדינת ישראל – ריכוזיות ו"תכנון מרכזי" שלא היו מביישים את רוסיה הקומוניסטית. הממשלה, קרי העסקנים הפוליטיים וגופים אינטרסנטים, מנהלים את משק החלב "מטעם המדינה" לטובתם הפרטית – מעטיני הפרה ועד למדף בסופרמרקט. משק החלב לא נחשב כלל ל"עסק", אלא "לענף שמספק פרנסה". הרווח לרפתנים מובטח באמצעות מחיר שנקבע פוליטית ("מחיר מטרה"), הכמות המיוצרת נקבעת כתוצאה כוחנית של קרב בין "הזכאים" לקבלת מכסות ייצור. הענף כמובן סגור למצטרפים חדשים. הקמת מחלבה חדשה לעיבוד החלב הגולמי ("מחלבות קולטות") כמעט בלתי אפשרית בגלל רישיונות מכסות והיתרים. היבוא כרוך בהיתרים ומוגבל.

לא רק חלב…

רמת המחירים הבסיסית, של כל המוצרים בישראל מעוותת אך ורק בגלל האידיאולוגיה הכלכלית והחברתית הרווחת. עם התרחבות "מחאת הקוטג'" (בהנחה שנושא אחר לא יתפוס את הכותרות…), נראה פרשנים כלכליים וחברתיים, עיתונאים, פוליטיקאים ואנשי תקשורת שיאשימו כאיש אחד את ה"קפיטליסטים הנצלניים", יקראו "לפיקוח על מחירים" ולהידוק עניבת החנק הממשלתית על הכלכלה.

אף אחד לא יצביע על המלך הערום…

נדיר יהיה למצוא, גם בשנת 2011, מישהו שיטען ששלי יחימוביץ' אשמה ביוקר הדגלים ליום העצמאות כי היא פעלה לאסור ייבוא דגלים, שארגוני הסביבה מייקרים את החשמל לחליבה ברפת הקיבוץ בהתנגדותם להקמת תחנת כוח פחמית, שהסובסידיות לתחנות כוח סולאריות מייקרות גם הן את החשמל, שמיסוי הדלק והמכוניות מכפיל את מחירי ההובלה של החלב.

אף אחד לא יספר לנו שעופר עייני מייקר את מחירי ההובלה הימית בהגנתו על הסטייקים לעובדי הנמל ועל משכורות של 60 אלף שקל. אף אחד לא יאשים את ה"חברתיים" שהמיסוי הגבוה בישראל נובע מהצורך לממן את הארכת תקופת תשלום דמי אבטלה, את טיפולי שיניים "חינם" לילדים, את העלאת השכר לעובדים הסוציאליים ובכלל את השכר למאות אלפי עובדים מיותרים בסקטור הציבורי. ושוב התודה לעופר עייני וקודמיו שדואגים להעלות את שכר המינימום ומאלצים חנויות לגלגל את ההעלאה אל מחיר האורז והגבינה.

אף אחד לא יכתוב על תרומת המאבק של שלי יחימוביץ' למען "הזכות להתפרנס בכבוד" להכפלת מחיר הבמבה, ועל הקבוצות הקולניות שמתנגדות כמעט לכל בנייה חדשה וכך מכפילים את שכר הדירה שהסופרמרקט משלם. הס מלבקר את החקיקה הכלכלית והרגולציה הכבדה בכל תחום שגורמים להעסקת עובדים יקרים ומיותרים. ששכר טרחת עורכי הדין שמועסקים על ידי קיבוץ שפיים או גן שמואל במלחמתם רבת השנים על הזכות לקיים מרכז מסחרי על "קרקע חקלאית" מתגלגל לעליות מחירים.

עיתונאים לא יכתבו על "הזכות החברתית להתפרנס בכבוד" של סוחרים בראשון לציון ש"הצליחו" לדחות בשנתיים את הקמת סניף איקאה בפלמחים ובינתיים, בהעדר תחרות, המשיכו לגבות מחירים גבוהים מהצרכנים בראשון לציון והסביבה… לא תראו כתבות על כי האיסור להרחיב יישובים חקלאיים למגורים גורם לייקור הדירות בעיר, והאיסור על השכרת מבנים במושבים מייקר את מחירי האחסון ושכר הדירה לעסקים, על הגבלת הבניה לגובה בערים שמייקרת את שכר הדירה.

כלכלנים לא יכתבו על בנק ישראל שאינו מאפשר הקמת בנקים חדשים וחופשיים מרגולציה שיתחרו בכת הבנקאות הסגורה מזה עשרות שנים וכך מאפשר לבנקים לגבות ריבית נשך שמתגלגלת למחירי הגבינה.

מה לעשות?

מחירי מוצרים נקבעים אך ורק על ידי תחרות. פערי מחירים נגרמים כאשר התחרות נחסמת – ולא משנה עם לחסימה קוראים "הגנה על חקלאות עברית", "תמיכה בתעשייה כחול-לבן" או "שמירה על יציבות הבנקים".

לא קשה לנחש שהתרופות שיינתנו על ידי הפוליטיקאים יהיו פופוליסטיות ורק יחמירו את המצב: שוב יבטיחו לנו "תכנון טוב יותר" של הכלכלה בעזרת פיקוח ורגולציה. וכפי שכבר אמר יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת כרמל שאמה הכהן "אנחנו בעד שוק חופשי עד שיש עיוותי שוק" – הוא רק שכח שהוא וחבריו יוצרים את "עיוותי השוק". גם ברוסיה הצהירו תמיד שתוכנית החומש הכלכלית החדשה תבטיח "הפעם" את יבולי תפוחי האדמה. אף אחד לא יכתוב שהתערבות הממשלה בכלכלה היא הבעיה – היא שמייקרת את החיים בישראל.

כצעד ראשון אנחנו מציעים לנתניהו לבטל תוך שנה אחת את כל מחסומי היבוא והמכסים לישראל. להפוך את ישראל לאזור סחר חופשי מלא. פשוט לסגור את אגף המכס והבלו ואת המסלול האדום בנתב"ג. במקביל – לבטל דרישת תו תקן ישראלי לכל מוצר שכבר נבדק על ידי מכון תקנים אירופאי, אמריקאי או יפני.

כצעד שני, "בלתי מעשי" בעליל, צריך לסגור לחלוטין את משרד המסחר והתעשייה, את משרד החקלאות ואת אגף המכס. צריך לבטל את כל החוקים שקובעים מחירים, מכסות, רישיונות, מענקים, סובסידיות, זיכיונות, או כל הגנה אחרת למוצר כלשהו, ליבואן או ליצרן. כולל את "חוק הדגל" של שלי יחימוביץ' שמחייב לקנות דגלי ישראל אך ורק מתוצרת מקומית… סקר עתידי שיערוך עיתון גלובס, שנה לאחר יישום תוכנית קו-ישר, יחשוף באופן "מפתיע" שהמחירים בישראל הם הנמוכים בעולם.