האם הקונגרס מסוגל לתקן את הבעיה שאותה גרם?
מאת: תומס סואל | פורסם לראשונה ב29 בספטמבר 2008 ב-IBD אינווסטור ביזנס דיילי.
אין דבר שיוכל להדגים באופן כואב יותר עד כמה השתבש הקונגרס מאשר המשבר הפיננסי הנוכחי. בין ה"מנהיגים" של הקונגרס שהוזמנו לבית הלבן על מנת לתכנן את "פיתרון" החילוץ נמצאים אותם אנשים שבמשך שנים יצרו את הסיכונים שחזרו לגבות את מחיר.
לפני חמש שנים, בארני פרנק ערב ל"חוסן" של פאני מיי ופרדי מק ואמר "אינני רואה" כל "אפשרות של הפסד פיננסי רציני לאוצר".
יותר מכך, הוא אמר כי הממשלה הפדרלית "כנראה עשתה מעט מידי ולא יותר מידי לדחוף אותם להשיג את היעדים של דיור בר השגה". מוקדם יותר השנה, הסנאטור כריס דוד ( Chris Dodd ) שיבח את פאני מיי ופרדי מק בשל "דהירתם להצלה" כאשר מוסדות פיננסיים אחרים חתכו בהיקף הלוואות המשכנתא. גם הוא אמר כי עליהם "לעשות יותר" על מנת לסייע ללווי סאב-פריים לקבל הלוואות טובות יותר.
במילים אחרות, פרנק (ר.) וסנטור דוד ביקשו מהממשל לדחוק את המוסדות הפיננסיים להלוות לאנשים שלהם הם לא היו מלווים בדרך כלל, בשל הסיכון להשתמטות מהחזר.
הרעיון שפוליטיקאים מסוגלים להעריך סיכונים יותר טוב מהאנשים שבילו את כל הקריירה שלהם בעבודה זאת הוא אבסורדי באופן בולט שאין איש שיתייחס אליו ברצינות.
אך צירוף המילים הקסום "דיור בר-השגה" והביטוי המכוער "קו-אדום" הובילו את הפוליטיקאים לכוון אל המקום אליו ראוי להלוואות והשקעות לפנות, עם כלים כמו חוק ההשקעה החוזרת בקהילה ומגוון כלי כפייה ואיום אחרים.
שורשי הבעייה הזאת נמצאים שנים רבות בעבר, אך היות והמשבר התרחש במשמרת של ג'ורג' בוש, זה מספיק עבור אלו החושבים במונחים של נקודות לנאום, ואינם מעוניינים שיבלבלו אותם עם עובדות.
במציאות, הנשיא בוש ביקש לפני שנים, ללא הצלחה, מהקונגרס לייצר סוכנות פיקוח שתפקח על פאני מיי ופרדי מק.
גרגורי מנקיו, יו"ר המועצה המייעצת שלו לנושאי כלכלה, הזהיר בפברואר 2004 כי הצפייה לחילוץ של הממשל אם הדברים יכשלו "יוצרת תמריץ לחברות ליטול סיכונים ולהינות מהגדלת התמורה הנובעת מכך".
היות והלוואות מסוכנות מתגמלות יותר מאשר השקאות בטוחות יותר, התמריץ הוא לעסקים נתמכי ממשל ליטול סיכונים יותר גדולים, היות והם נהנים מרווח מוגדל אם הסיכון משתלם ומשלמי המיסים נתקעים עם ההפסדים אם לא.
הממשל לא ערב לפאני מיי או לפרדי מק, אולם ההנחה הרווחת הייתה כי הוא ימנע כאוס בשווקים הפיננסים.
אלן גרינשפאן, ראש הפדראל רזרב, העלה את אותה הנקודה בעדותו בפני הקונגרס בפברואר 2004. הוא אמר: "הפדרל רזרב מודאג" כי פאני מיי ופרדי מק משתמשים בקשר המרומז עם הממשל לערבות בעת משבר על מנת ליטול יותר סיכונים על מנת "להכפיל את הרווחים מחובות מסובסדים".
גרינשפאן הוסיף את קולו לאלו שדחקו בקונגרס ליצור "מפקח עם סמכות במעמד שווה למפקח על הבנקים" על מנת להפחית את הסכנה של פאני מיי ופרדי מק למשלמי המיסים.
פאני מיי ופרדי מק אינם ראויים לחילוץ, אך גם העובדים, המשפחות והעסקים ראויים לעבור את המסחטה הכלכלית על ידי התמוטטות שווקי האשראי, כפי שקרה במשבר הגדול של 1930.
גם את המצביעים לא ראוי לרמות בערב הבחירות על ידי הרעיון שזה הוא כישלונם של השווקים החופשיים שצריכים להיות מוחלפים על ידי מיקרו-ניהול פוליטי.
אם היו פאני מיי ופרדי מק מוסדות של שוק חופשי, הם לא היו מסוגלים להתחמק עם התנהגותם הפיננסית המסוכנת משום שאף אחד לא היה רוכש את ניירות הערך שלהם ללא ההנחה המשתמעת שהפוליטיקאים יערבו להם.
היה מוטב אם לא היו מוסדות נתמכי-ממשל כאלו נוצרים מלכתחילה והמשכנתאות היו נותרות למעשה לטיפול השוק החופשי. החילוץ הנוכחי יוצר את הצפייה לחילוצים העתידיים.
התפוגגות של פאני מיי ופרדי מק תהיה הרבה יותר הגיונית מאשר לתת לפוליטיקאים לשחק במדיניותם עימם שוב, כאשר הסיכון והתשלום מועמסים שוב על משלמי המיסים.
***
© 2008 by Investor's Business Daily, Inc. Reprinted with permission
כל הזכויות שמורות ל- Investor's Business Daily, בעל הזכויות אינו אחראי לתרגום של המאמר המקורי ולכל הצגה לא נכונה או שינוי בהקשר המקורי הנובע מן התרגום. תרגום: בועז ארד
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.