הטרדה משפטית

הטרדה משפטית

מאת אורי הייטנר | 9 בפברואר 2011 פורסם במקור באתרו.

הערת הכותב:ד"ר מחמד ותאד הגיש לבג"ץ עתירה קנטרנית ופוליטית נגד חוק משאל עם שהכנסת חוקקה. בתגובה, כתבתי ל"שישי בגולן" מאמר, תחת הכותרת "הטרדה משפטית". עורכת העיתון שלחה למטריד את המאמר לתגובה. בעקבות תגובתו, היא החליטה לא לפרסם את המאמר, בטענה שאינה רוצה להסתבך עם תביעה משפטית. מתברר שהנ"ל אינו מסתפק בהטרדת בג"ץ, אלא גם מפעיל טרור משפטי כדי למנוע ביקורת על מעשיו. חשוב מאוד שהמאמר הנ"ל יגיע למקסימום קוראים. תהיה עמדתכם הפוליטית אשר תהיה, אנא, למען חופש הביטוי והגנה מפני טרור משפטי, הפיצו אותו לכל רשימות התפוצה שלכם.

***

אין בישראל חקיקה נגד הטרדה משפטית. הטרדה משפטית, לעומת זאת, יש ויש. הטרדה משפטית מצד מי שמנסים לשבש את השיח הציבורי, הפוליטי, החברתי, הדמוקרטי של ישראל, באמצעות הטייתו לפסים משפטיים, כדי לכפות את עמדתם הפוליטית באמצעות בית המשפט העליון, שחבריו המכובדים אינם נבחרי ציבור ואין לעמדותיהם הפוליטיות כל עדיפות על פני שאר האזרחים.

בית המשפט העליון עצמו מעודד את ההטרדות המשפטיות הללו, שבסופו של דבר נזקם העיקרי הוא פגיעה במעמד בית המשפט העליון ובשלטון החוק בישראל.

מטרידן כזה הוא ד"ר מחמד וותד, מרצה למשפטים במכללת צפת. וותד עתר לבית המשפט העליון נגד חוק משאל העם, שהתקבל לא מכבר בכנסת. מדובר בעתירה הזויה, קנטרנית, פוליטית לחלוטין ללא כל נימוק משפטי ראוי לשמו. עתירה, שכל עניינה להטריד ולהשתמש בבית המשפט כבמה לעמדותיו הפוליטיות של העותר.

חוק משאל עם עבר ארבע קריאות בשתי כנסות והתקבל ברוב גדול של 65 ח"כים מול 33. תהליך הכנתו בו' החוקה של הכנסת היה יסודי ומעמיק מאוד. באיזו חוצפה מנסה המטרידן להפוך החלטה זו,בניגוד לרצון הרוב?

טענותיו של וותד שקריות והזויות. הטענה המכעיסה מכל, היא שמשאל העם פוגע במיעוט הערבי. "משאל עם עלול לשמש כלי פוליטי משפטי לעשיקת המיעוט על ידי הרוב".

טענה זו חסרת שחר, כמובן. החוק מגדיר בדיוק באילו נושאים יש לשאול את העם – אך ורק בנושא של ויתור על שטח ריבוני של מדינת ישראל. איזו פגיעה יכולה להיות במיעוט כתוצאה מהחלטה זו או אחרת בנושא כזה? הרי אין זו הצבעה הנוגעת לשלילת זכויות אלו או אחרות מהמיעוט הערבי. המשמעות של טענתו זו של וותד, היא שמובן מאליו שהציבור הערבי יצביע כאיש אחד בעד הנסיגה, ואף על פי כן עמדתו לא תתקבל.

מי אמר שאכן כך יצביעו כל הערבים? הרי אין המדובר בסוגיה הנוגעת ספציפית לערביי ישראל, אלא לאינטרס הכללי של המדינה. אם מה שמדריך את ערביי ישראל הוא טובתה של המדינה, איזו סיבה יש שהתפלגות הצבעתם תהיה שונה משל כלל הציבור הישראלי? הרי לא יעלה על הדעת ששיקול אחר מדריך את הצבעתם, כמו העדפת האינטרס של הצד השני… ואם בכל זאת כל ערביי ישראל יצביעו כאיש אחד בעד הנסיגה – יהיה להם כוח רב להשפיע. במשאל העם כל אחד = קול אחד, ובד"כ אחוזי ההצבעה בציבור בעל צבע פוליטי מוגדר ומוטיבציה גבוהה גבוה יותר מאשר בקרב כלל הציבור. אז ממה חושש וותד? מכך שאף על פי כן הרוב חושב אחרת ויצביעבניגוד לדעתו? הוא מפחד מהדמוקרטיה?

עוד מסביר וותד את הפגיעה בערביי ישראל, בכך ש"בשיטת משטר שבה מונהג משאל עם, הרי שהמנגנון המשטרי מבוסס על הכרעה דיכוטומית של 'כן' או 'לא' ביחס לשאלה המופנית ישירות אל הציבור בנושא מסוים. הכרעות לפי משאל עם הן החלטות צרות אופקים, נוקשות ובלתי הפיכות ומגלמות את התפיסה הרעה של דמוקרטיה פורמאלית". אך הרי אין מדובר בשינוי שיטת המשטר, לדמוקרטיה ישירה שבה כלל הציבור מכריע בכל נושא "בעד" או "נגד". מדובר בשיטה פרלמנטרית המביאה נושא מאוד ייחודי, שאכן ההכרעה בו דיכוטומית, להכרעת העם, כמקובל בכל הדמוקרטיות הפרלמנטריות המתוקנות. האם הצבעה בכנסת על נסיגה אינה דיכוטומית, אינה חדה ובלתי הפיכה? העוצמה שמשאל העם שולל, אולי, מהציבור הערבי, היא ההיכולת של נציגיו בכנסת להגיע לעסקאות מלוכלכות, כמו למשל תמיכה בחוקי כפיה דתית תמורת הצבעת חרדים בעד הנסיגה. בדיוק את העסקאות הללו מנסה החוק למנוע, בשם הדמוקרטיה, כאשר מדובר בסוגיות הרות גורל כמו נסיגה משטחים ריבוניים.

טענה נוספת של וותד, היא שסיפוח השטחים של הגולן ומזרח ירושלים התקבל על ידי הכנסת ולא באמצעות משאל עם, לכן גם היפרדות מהשטחים האלה לא צריכה להיעשות בדרך שונה.

יתכן שמוטב היה שגם סיפוח שטחים יעשה במשאל עם. אין ספק שאילו סיפוח הגולן ב-1981 היה מוצג למשאל עם הוא היה זוכה לרוב עצום, ולא כל שכן – סיפוח מזרח ירושלים ב-1967. אבל הגולן וירושלים סופחו על פי חוק והחוק לא דרש משאל עם. כעת החוק דורש משאל עם על נסיגה משטחים ריבוניים, כיוון שכך החליטה הכנסת ברוב גדול. זאת הדמוקרטיה. אם ללכת על פי שיטתו של וותד – השטחים ששוחררו במלחמת העצמאות מחוץ לגבולות החלוקה, כמו לוד, רמלה, יפו, ירושלים המערבית וכו', סופחו בצו של שר הביטחון. האם ניתן לסגת מיפו, לוד, רמלה ומערב ירושלים בצו של שר הביטחון? טענתו של וותד פשוט אבסורדית.

עוד טוען וותד נגד תוקפה של ההחלטה, כיוון שלא התקבלה כחוק יסוד. אכן, מוטב היה שתתקבל כחוק יסוד, אולם במשך שנים רבות נעשה מאמץ לחוקק חוק יסוד, ולא התגבש רוב לתמיכה בו. אני מקווה שהדבר יתוקן כאשר תחוקק חוקה לישראל, שתכיל בתוכה את משאל העם על נסיגה משטחים ריבוניים.

איך ינהג בית המשפט העליון בעתירתו הקנטרנית של וותד?

אין לי צל צלו של ספק שהעתירה תדחה, מאחר ואין בה שום טיעון רציני. השאלה היא, האם ישכיל בית המשפט לדחות את העתירה על הסף ולהשית על העותר את הוצאות המשפט, כראוי, או שיפתח בפניו את אולמות בית המשפט. לצערי, יש לבית המשפט נטיה לשתף פעולה עם המטרידנים בהימנעות מדחיית עתירותיהם על הסף.

פעמים רבות טוענים מצדדי האקטיביזם השיפוטי, שבית המשפט העליון כלל אינו אקטיביסט. עובדה, בית המשפט ממעט מאוד לפסול חוקים, החלטות כנסת והחלטות ממשלה. זאת אמת. אך האקטיביזם השיפוטי אינו מתבטא רק בפסילת חוקים, אלא בעצם נכונותו של בית המשפט לדון בסוגיות פוליטיות מובהקות, כאילו היו סוגיות משפטיות. לכאורה, כשתדחה העתירה, ניתן יהיה לומר בסיפוק שבית המשפט העליון אישר את חוק משאל העם ובכך חיזק אותו. ואילו אני סבור, שכלל אין זה מעניינו של בית המשפט העליון לאשר את חוקי הכנסת, בוודאי לא חוקים פוליטיים מובהקים. עצם הדיון בנושאיםאלה בביתהמשפט, הם פגיעה בריבונות הכנסת ולכן גם פגיעה בדמוקרטיה.

אני מקווה מאוד, שהפעם בית המשפט ידחה על הסף את העתירה, ולא יתן ידו להטרדה המשפטית.