אובמה ראיין ואיין ראנד מאת תום באודן

אובמה ראיין ואיין ראנד

מאת תום באודן | 26 באוקטובר 2012

בראיון עיתונאי שנערך עם הנשיא אובמה במגזין "רולינג סטונס" לאחרונה הוא נשאל אם קרא את ספרי איין ראנד. תשובתו העובדתית והישירה היתה: "כמובן".  

תום באודן, ממרכז איין ראנד לזכויות אדם בוושינגטון ריכז את הציטוטים של אובמה מתוך הראיון ומאמרים בהם הגיבו הוגים אובייקטיביסטיים לאמירותיו של הנשיא.

ש: "מה אתה חושב שתהיה השפעת האובססיה של פול ראיין בעבודתה (של ראנד) במידה והוא יבחר להיות סגן נשיא

אובמה: "ובכן, תצטרך לשאול את פול ראיין מה משמעות הדברים עבורו".

במאמרו "פול ראיין ואיין ראנד" הסביר דון ויטקניס, כי אמנם ראיין "הושפע בבירור מאיין ראנד, אולם, הוא אינו חסיד של הפילוסופיה שלה, כך גם אין המינוי שלו מייצג את מה שרמזה כותרת שהופיעה לאחרונה בנוסח 'פלטפורמה פוליטית של איין ראנד'. כל סקירה הוגנת צריכה להתייחס גם לתחומים בהם איין ראנד השפיעה עליו וגם לתחומים בהם נפרדו דרכיהם".

במאמר "ראיין, ראנד וזכויות הפרט" כתב ווטקינס: "לכל מי שמאמין בממשלה מוגבלת, זה הוא סימן חיובי כשפוליטיקאי מוביל מדבר ברצינות על זכויות הפרט, ברור שדבר זה נובע בחלקו מהשפעתה של ראנד. אך לקחת זכויות ברצינות, כפי שהציעה איין ראנד? לשם כך נדרשת אג'נדה שתהיה מבוססת יותר על עקרונות."

במאמר "מדוע פול ראיין אינו איין ראנד בכל הקשור לביטוח הלאומי"  מובהר כי בנושא זה, נפרדים העולמות של ראנד וראיין זה מזה. ראנד לא רצתה להציל את הביטוח הלאומי; היא רצתה לסיים אותו. ובמאמר "היכן ראיין וראנד מסכימים והיכן אינם מסכימים" מסביר ווטקינס כי "…כאשר נתקל ראיין בנושאים כגון הקצבות ממשלתיות, הוא עושה זאת לעיתים קרובות עם הבטחון העצמי המוסרי שאותו אין לאיש בימין. אני חושב שדבר זה נובע ברובו מהגותה של איין ראנד. ראנד, יותר מכל אחד אחר, לימדה מדוע תומכי הקפיטליזם מחזיקים בעליונות המוסרית."

 

אובמה: "איין ראנד הינה אחד מאותם דברים שרבים מאיתנו, כשהיינו בגיל 17 או 18 והרגשנו בלתי מובנים, התחברנו אליהם".

"המשיכה של איין ראנד", כפי שנכתב במאמרו של אונקר גתה, הינה אחד הנושאים הלא מובנים אצל רבים, שכן מה שמושך צעירים רבים לכתביה והפופלריות המתמשכת שלה איננו "חוסר בגרות" אלא האידאליזם שהינו נחלת צעירים רבים.

במאמר "יום הולדת שמח איין ראנד – מדוע את עדיין כל כך לא מובנת?" כתב ווטקינס, כי "תנועה פוליטית המעוצבת על פי רעיונותיה של ראנד לא תמצמץ, כפי שעושים הרפובליקאים והפטרייוטים של תנועת התה מול ההאשמה כי מדובר בדוברות למען העשירים ובעלי הכוונות הרעות. תנועה כזאת תכריז כי היא תנועתם של כל היצרנים, המאמצת בגאווה את העשירים היוצרים, את העניים בעלי המוטיבציה וכל מי שבינהם. אם הרווחת את עושרך באמצעות יצרנות ומסחר ללא כפייה, הרי שתנועה פוליטית המושפעת מראנד תאשרר זאת כזכותך."

אובמה: "ואז ככל שאנו מתבגרים, אנו מבינים כי העולם בו אנו חושבים רק על עצמנו ולא חושבים על אף אחד אחר, שבו אנו רואים את הפרוייקט של פיתוח עצמנו כיותר חשוב מאשר היחסים עם אחרים ומן ההבטחה שלכל אחד תהיה הזדמנות – זהו חזון מאד צר."

המאמר, "מדינת הרווחה של אדם לאדם זאב הינה הפסד לכל הצדדים", אשר פורסם במגזין פורבס על ידי ווטקינס וברוק, מסביר נקודה זאת; "קפיטליזם – קפיטליזם אמיתי, לא הכלכלה המעורבת שהמתקיימת במהלך המאה האחרונה – הינה שיטה המבוססת על רכוש פרטי, ייצור חופשי, ומסחר חופשי. אין היא משחק סכום אפס בו אנשים נאבקים על עוגה נתונה. כל אדם חופשי ליצור עושר ולסחור בו עם אחרים, באופן בו כולם נשכרים… זה הוא היופי של הקפיטליזם. היות שכל היחסים הכלכליים בו חופשיים, אנשים בוחרים להתקשר בהם רק כאשר הדבר הינו לטובתם… קפיטליזם אינו שיטה של אדם לאדם זאב אלא שיטת הרווח לכל (Win-Win )."

אובמה: "זאת לא שיטה אשר, לדעתי, מתארת את מה שטוב באמריקה".

במאמר "מרד הנפילים: הצהרת העצמאות השנייה של אמריקה", כתב אונקר גתה, "על מנת להשיב את אמריקה לגדולתה כמדינה המוקדשת לפרט, עלינו להיות מוכנים לאתגר את הרעיון המוסרי המוחדר בנו מאז הילדות… עלינו להכיר כי קוד מוסרי של אינדיבידואליות  הינו הקוד היחיד העולה בקנה אחד עם הייחודיות של אמריקה. מרד הנפילים הינו הצהרת העצמאות השנייה של אמריקה."

במאמר "מדוע איין ראנד עדיין רלוונטית", שהופיע באתר CNBC, נכתב: "הדרך היחידה לעצור את הצמיחה של הממשל ולחזור לאידיאל של האבות המייסדים של ממלה מוגבלת הינה להכיר בכך שלא רק שלאינדיבידואלים עומדת הזכות הפוליטית לשאוף לאושר אלא גם זכות מוסרית לשאוף לאושרם שלהם. זה מה שאיין ראנד קראה בשם מוסר של רציונליות של אינטרס-עצמי. זאת היא אנוכיות המבוססת, לא על עשיית כל מה שהנך רוצה כגחמה, אלא על שימוש בשכלך על מנת לגלות מה באמת יקדם את אושרך ואת הצלחתך. זאת היא אנוכיות המבוססת לא על הקרבת אחרים בסגנון של ברני מיידוף, אלא על ייצור הערכים הנדרשים על ידי חייך והתיחסות לאחרים דרך הייתרונות ההדיים של מסחר חופשי."

איין ראנד כתבה במאמרה "זכויות אדם", "הצהרת העצמאות הניחה את העקרונות לפיהם 'להבטחת זכויות אלו, קמו ממשלות לבני האדם'. זה הדבר אשר העניק את ההצדקה היחידה לממשלה והגדיר את תפקידה הנכון: להגן על זכויות האדם על ידי הגנה עליו מפני אלימות פיסית."

אובמה: "למרבה הצער, נראה כי לעיתים הראייה של חברה בה 'אתה עומד בפני עצמך' התפשטה בחלק גדול מן המפלגה הרפובליקאית."

במאמר שכותרתו: הכלכלה של "עמידה בפני עצמך", כותבים ברוק ווטקינס, "האבות המייסדים ביצעו קפיצה גדולה קדימה… בהכריזם כי לקולקטיב אין זכות עליך; כי הממשלה קיימת אך ורק כדי להגן על זכותיך לחיות את חייך, להרוויח את עושרך, ולשאוף לאושרך שלך. הצרכים והרצונות של אנשים אחרים אינם בתחום אחריותך."

אנו לא ביחד בתוך בזה, בכל פעם שאני שומע את המשפט "אנו ביחד בתוך זה" אני נזכר בימי התיכון. האמנם היו התלמידים המצטיינים "ביחד בזה" עם התלמידים הפרועים המתחמקים מן השעורים? האמנם היו התלמידים הטובים "יחד בזה" עם הביריונים שהיכו אותם? האמנם נמצא התלמיד השקדן "יחד בתוך זה" עם התלמידים ההוללים שבילו את הלילות במסיבות בעוד הוא מבלה את הלילות בתכנון מחשבים בחדרו?

הזמן לקריאת איין ראנד?,"באופן לא מפתיע, עם כל תשומת הלב, צצים על הבמה התרבותית מומחי אינסטנט לראנד הלהוטים לתאר את רעיונותיה בקליפת אגוז. וטבעי להתייחס לכל הפרשנויות על מנת להחליט אם כדאי לקרוא את ספריה ומאמריה של ראנד. אולם היו זהירים; למרבה הצער, רבות מן הפרשנויות העוסקות בראנד רחוקות מאד מלהבינה."

אובמה: כמובן, זאת לא המסורת הרפובליקאית. ציינתי נקודה זאת בעימות הראשון. אתה מביט על אברהם לינקולן: הוא האמין מאד בהסתמכות-עצמית ובפרנסה עצמית. הוא גילם זאת – שאתה עובד קשה ומצליח, שמאמציך יקדמו אותך למקום הרחוק ביותר אליו יגיעו חלומותיך. אך הוא גם הבין שיש דברים שאותם אנו עושים טוב יותר יחד. שאנו משקיעים בתשתיות ובמסילות ובתעלות ובמלגות ללימודים ובאקדמיה למדעים, משום שאלו מעניקים לנו הזדמנות לממש את הפוטנציאל שלנו, וכולנו נהיה במצב יותר טוב כתוצאה מכך. היתה לו גם תחושה עמוקה של אמפטיה, תחושה של הערך הפנימי של כל אדם, שהוביל אותו להתנגדותו לעבדות ולבסוף לחתימה על הצהרת השחרור. ראייה זאת של החיים – ככאלו בהם כולנו קשורים, בניגוד לזאת שבה אנו מבודדים ודואגים רק לעצמנו – ראייה זאת היא שהפכה את אמריקה גדולה ואיפשרה לנו לרקום יחד תחושה של זהות לאומית מתוך כל קבוצות המהגרים השונות שהגיעו הנה בגלים במהלך ההיסטוריה.

הנשיא אובמה נגד הסבא שלי, "אחד הדברים הגדולים ביותר ביחס לחירות הינו העובדה שכולנו יכולים להרוויח משיתוף פעולה אחד עם השני. כפי שאיין ראנד ציינה, 'אדם יכול לשאוב רווח עצום מסחר הדדי… שני הערכים העצומים שאותם ניתן להרוויח מקיום בחברה הינם: ידע ומסחר. אולם ידע ומסחר אינן מתנות הניתנות על ידי הקולקטיב – ואינן מתנות הניתנות ללא מחוייבות. הם מגיעים מן העבר ומייצגים הישגים של אינדיבידואלים אחרים."

מדוע העדרה של איין ראנד מן העימות הועיל לממשלה הגדולה, "ראנד, בכל אופן, אינה עוסקת בביקורת באופן ראשוני. היא אינה עוסקת בביקורת על הזרם המרכזי – היא מגדירה ונאבקת למען אידיאל מהפכני שיחליף אותו: פילוסופיה חדשהשל אינדיבידואליזם. 'הפילוסופיה שלי, במהותה, הינה הראייה של האדם כמהות גיבורית, כאשר אושרו העצמי הינו המטרה המוסרית של חייו, הישגו היצרני הוא פעולתו הנעלה, ושכל הינו אמת המידה המוחלטת היחידה שלו'".