התנתקות כלכלית מרצועת עזה
מאת רפי גליק | פורסם בFTTH Israel ב2 בפברואר 2008
מדינת ישראל כשלה בייצוא החופש לשטחים שתחת שילטונה ועל כך הוסיפה בחטא העצמת החמאס באפשרה לו להשתתף בבחירות – רפי גליק סוקר את מסלול המכשולים שהערימה ישראל בדרכו של החופש הכלכלי בשטחים.
עזה חייבת לכונן קשרים כלכליים חזקים יותר עם מצרים, על מנת להתנתק מישראל – כך אמר היום (שבת) ראש ממשלת חמאס ברצועת עזה, איסמעיל הנייה.
פתיחת הגבול בין רצועת עזה למצריים מביאה לסיום את איחוד הגבולות הכלכליים בין רצועת עזה ומדינת ישראל. הניסיון הישראלי לכפות גבולות מכס משותפים בין ישראל לבין הרשות הפלשתינאית שימש את האוליגרכים משני צידי הקו הירוק והזיק לכלכלות המשותפות ובעיקר לכלכלה הפלשתינאית. הוא גם הביא בעקיפין לעלית משטר החמאס ברצועת עזה .
בעת ובעונה אחת נותרו ברוני הפשע והטרור בדרום הרצועה עם אוטוסטרדות תת קרקעיות, שאין בהם שימוש וישראל נשארה עם מדיניות כלכלית שאבד עליה הכלח וללא אמצעי הרתעה כלכליים.
מעטים יודעים איך "ישראל הנאורה" עשקה את כלכלת השטחים לפני תקופת אוסלו ואחריה. יורם גבאי כותב בדה מרקר על המניפולציות הכלכליות של ישראל בשטחים, אבל נמנע מלרדת לפרטים. בתקופה של טרום אוסלו, המדיניות הכלכלית של ישראל בשטחים ונתוני התקציב היו חסויים וסודיים רק ברמה אחת מתחת "לעימעום הגרעיני" של ישראל. בורות, רשלנות וקונצפציה מוטעית הביאו אסון כלכלי על השטחים הנתונים למרותנו, ויצרו חלק גדול מהסממנים הפוליטיים שהיום מביאים עלינו קסאמים וטרור. השבוע מלאו 40 שנה למלחמת ששת הימים. מה היה קורה אם הינו נוהגים אחרת?
בתקופה של לפני הסכם אוסלו שירתתי בתפקיד בכיר במכון היצוא הישראלי ונקראתי לשירות מילואים מיוחד במפקדת התאום עם השטחים (יהודה ושומרון ורצועת עזה). המודיעין ומפקדת התאום לשטחים כנראה כבר ידעו שמתנהל תהליך לקראת שלום ורצו לשפר את המצב הכלכלי של האוכלוסיה.
התבקשתי לבדוק מספר נושאים כלכליים ששיפורם יביא להעלאת רמת החיים של תושבי רצועת עזה ויהודה ושומרון ולהמרצת הפעילות הכלכלית . להלן מספר דוגמאות:
יצוא: בדקתי את נושא היצוא ולהפתעתי גיליתי שיצואני השטחים מחויבים ברשיונות יצוא, נושא שבוטל עשרות שנים קודם לכן בישראל. התענינתי לפשר הענין והתברר לי, כי המטרה היא מניעת פגיעה בתעשיני האבן בממלכה הירדנית. הודעתי לממונים על היצוא כי אין לנו כל ענין להגן על תעשית האבן בירדן ואם צריך הגנה, הרי הנושא מוטל על כתפי ממשלת ירדן. בתוך חודש ימים ביטלנו את נושא רשיונות היצוא מהשטחים.
ערכנו כנסים ליצואנים ביהודה ושומרון ורצועת עזה והודענו על ביטול הגזרות . בנוסף סיפרנו להם שהסכם הסחר החופשי של ישראל עם אירופה חל גם עליהם במסגרת הסכם נפרד, שאף אחד כמובן לא טרח לספר להם עליו.
מע"מ: חברות ממשלתיות ישראליות התקשו בגביית מיים וחשמל מתושבי השטחים וביצעו את הגביה באופן מרוכז דרך מלכ"רים שהיו בדרך כלל העיריות. העסקים בשטחים שילמו את המע"מ ולא יכלו להזדכות כפי שעושים כל העסקים בישראל. מדינת ישראל הרוויחה עשרות מיליוני שקלים(אולי מאות) על חשבון תושבי השטחים. האם תביעה יצוגית נמצאת בדרך?
מיים: החקלאות בשטחים ובעיקר ביהודה ושומרון התכווצה מאוד בגלל מחסור במיים. במשך עשרות שנות השלטון הישראלי הוקפאה מכסת המיים עבור החקלאות המקומית וכל תוספת מיים הלכה למתנחלים היהודיים. טיפלנו בקידוח בודד נוסף עבור החקלאות ביהודה ושומרון שיכול היה לשפר משמעותית את מצבם.
תקשורת: ביהודה, שומרון ורצועת עזה היה פחות מטלפון אחד לכל מאה תושבים, זו היתה חדירה כה נמוכה של טלפונים עד שרק מדינות כמו מונגוליה היו יכולות להתחרות בנו בשיעור הנמוך. ברצועת עזה פעלה מרכזיה אחת וביהודה ושומרון שתיים בלבד. שירותי נתונים כמובן לא היו קימים. רשת התקשורת הרעועה גרמה נזקים כלכליים לתושבים וגם הביאה עסקים מצומצמים לחברות הישראליות יצרניות הציוד. מיד לאחר הסכמי אוסלו התחילה הרשות הפלסטינאית בתכנית חירום לתוספת קווים וחברות ישראליות לקחו חלק נכבד בתהליך.
כבישים: תקציב הכבישים היה ירוד וכך גם מצב הכבישים ולא ניתן תקציב מתאים לתחזוקה. בדקתי את מדדי התקציב בישראל לתחזוקת כבישים וגיליתי שמע"צ מקציבה לכל כבישי יהודה ושומרון תקציב המספיק בקושי למספר כלי הרכב היהודים הנוסעים בשטחים, אך מתעלמת מעשרות אלפי כלי הרכב בבעלות המקומיים. מצב הכבישים היה כמובן בהתאם.
בנק הדואר ובנקאות: בשטחים לא פעל אף בנק. כל הבנקים נסגרו. אמצעי התשלום היה מזומן בלבד.
ערבי תושב השטחים שרצה לנהל פנקס צ'קים, היה צריך לפתוח חשבון בבנק ישראלי בשטחי הקו הירוק. התחלנו בפעילות מזורזת להביא את בנק הדואר לסניפי הדואר, שבודדים מהם פעלו בשטחים.
כשאולמרט וברק יתכננו את תגובותיהם על דו"ח וינוגרד מהעבר, הם כנראה יתעלמו מהתפנית הדרמטית ביחסים הכלכליים והמדיניים עם רצועת עזה עצמאית. לא עוד מפת הדרכים המדברת על שתי מדינות, אלא שלוש מדינות עם עצמאות כלכלית.
תושבי הרצועה מצאו סוף סוף מקום מתאים לקניות התואמות את כח הקניה שלהם והם אפילו מרוצים, שלא לדבר על הצורך הנפשי בהתאווררות ובאיחוד משפחות.
במקום שתתפתח ברצועת עזה ובשטחים כלכלה ליברלית שהיתה משרתת את התושבים המקומיים וגם את ישראל, ללא הגנות מיותרות ותוך מתן סדר עדיפויות התואם את הצרכים של כלכלה מתפתחת ותעשיה צעירה , נכפה על הרשות הפלשתינאית להסתייע בעטיני המכס והבירוקרטיה הישראליים, שהיטיבו עם התעשינים הישראלים ועם מקורבים, אבל גם עם המיליציות השונות והאפנדים המקומיים.
ישראל לא למדה את לקחי שלטון המוכתרים וביססה את השלטון הכלכלי בשטחים על כספי המיסים מישראל, על תרומות מהעולם ועל עבודה זולה של כח אדם פלשתינאי.
במהלך הסכמי אוסלו הקימה ממשלת ישראל את וועדת בן שחר לבדיקת המבנה הכלכלי המשותף של השטחים ומדינת ישראל. הוועדה קבעה את עקרונות הגבולות הפתוחים בין מדינת ישראל והשטחים, כמו גבול מכס משותף בישראל וגביה מרוכזת של המכס והמסים ובכך גרמה באופן ישיר ועקיף לבולשביזים של כלכלת השטחים, להנצחת האוליגרכיה והשחיתות הפלסטינאית, שהביאה למעשה לאינתיפאדה החמושה ולהשתלטות החמאס על רצועת עזה.
יוסי גינוסר ז"ל אמר לי במהלך שנת 2003 , מספר חודשים לפני פטירתו ממחלת הסרטן: "אתם עוד תתגעגעו ליאסר ערפאת . יוסי גינוסר היה מעורב בניהול כספי הרשות הפלסטינאית . אדם ברוך כותב עליו במעריב ומתיחס לנושא: על "ניהול כספי הרשות" גנוסר דיבר איתי דרך הדגמה: "כמעט כל מי שאתה מכיר בצמרת הבטחונית-צבאית, כולל הטהרנים והפטריוטים הנעלים ביותר, היה מתחלף איתי, וחלק מהם ינסו להחליף אותי מחר. . . זה נקי. . . אני נקי. . . זה חלק בלתי נפרד מהמורכבות של הסיטואציה, ומהפשטות שלה. . ישראל הרוויחה מזה שאני הייתי שם באותו זמן.
יאסר ערפאת היה כבר חולה, אבל עדיין תיפקד חלקית ופעילותו הוגבלה לתחומי המוקטעה ברמאלה. סגנו והמועמד להחלפתו היה אבו מאזן.
ישראל תמיד התנגדה לכח רב לאומי. זה היה אחד המאבקים שלנו עם ערפאת. היום הפכנו את הכוחות הרב לאומיים לפתרון בלבנון והצעה לפתרון בעזה. מענין שמי שמתנגד היום לכח רב לאומי בעזה זה החמאס והם יודעים כנראה למה.
העובדות מצביעות על חלקנו בעליית החמאס. ממשלת אולמרט נכנעה ללחץ אמריקאי והסכימה להשתתפות החמאס בבחירות, למרות שהשתתפות בבחירות של מפלגה שאינה מכירה בישראל מנוגד להסכמי אוסלו. מאז נצחון החמאס, התהליך היה בלתי הפיך. המצור הכלכלי על הרצועה נתן לחמאס ולמצריים אליבי לביצוע תכנית ההתנתקות מישראל, במינימום חיכוך עם ישראל והעולם המערבי. מי שעדיין חושב שבג"ץ לא צדק בהסתיגותו מהמצור הכלכלי, שיקום.
הרחקתו של ערפאת מהשפעה ופעילות, תרמו להתחזקות החמאס
ולעליית אבו מאזן החלש, שמעולם לא עשה דבר. אבו מאזן מצר על אובדן ההכנסות ממעברי הגבול עם ישראל ומתעלם מהתועלת הכלכלית שתצמח לכלכלה הפלשתינאית.
המצב כעת מסובך ויכול להסתבך יותר אם ממשלת החמאס תבקש עזרה מאיראן ,סוריה, רוסיה ואפילו מסין . הקשר בין החמאס למצריים מגביל מאוד את יכולת התגובה שלנו. אריאל שרון פחד מהתסריט הזה כל הזמן , אבל היה מאבות תכנית ההנתקות.
אריאל שרון הרחיק את ערפאת. מחלתו של אריאל שרון הביאה לסוף כהונתו. המנצחים האמיתיים במאבק בין שרון לערפאת היה החמאס.
השתלטות החמאס על רצועת עזה ונפילת החומות הכלכליים מוכיחה כי שגינו בניסיון לכפות משטר כלכלי משותף לישראל והרשות הפלשתינאית. מלחמה ברצועת עזה כנראה אינה דבר בלתי אפשרי ואם תתרחש, היא לא תהיה מנותקת מהתסריט הכלכלי.
מה היה קורה אם היינו מנהלים מדיניות כלכלית נבונה יותר עם שכנינו?
על הכותב: רפי גליק שימש בעבר כמנהל בכיר ב ECI TELCOM וכנציג ECI בהנהלת החממה הטכנולוגית בהר חוצבים בירושלים (עד שהופרטה). בן קיבוץ פרוד שבגליל, בעל תאר MBA מרקאנטי, בית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב ובוגר אוניברסיטת בר אילן בכלכלה ומדעי החברה. לאחרונה אני משלב את נושא ההי- טק עם נושאי איכות הסביבה בחברת בידסנט בע"מ ותורם מניסיוני לתכנית המצטיינים לתאר שני במנהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון וליזמים בתכנית הטכניון לחיים (TFL). כותב בלוג בשם FTTH Israel בדה מרקר קפה ובישראבלוג.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.