תנקו את השטח – לפני שהורגים ילדים

מאת: יוסף דוריאל | פורסם ב-3 במרץ 2008

ישראל לא ערוכה להתקפות התעמולה7 שנים דורכים ב?מ?קום עם תכניות מעלי הגירה לחיסול התוקפנות של החמס. הקברניטים לא מסוגלים לבחון תכנית מערכתית שהוכנה לפי כל כללי המקצוע והובאה פעם אחר פעם לידיעתם.

לפני חודש, פרסמתי דף תחת הכותרת "לאטימות המתנשאת יש מחיר קטלני". חזרתי בו על התכנית המעשית היחידה, המצפה מזה שבע שנים – לחיסול הטרור של החמס. בתחילת מלחמת לבנון השנייה, כתבתי שאת החזרת החיילים החטופים אפשר היה להשיג תוך ימים ספורים, אילו פרסמה ישראל – לידיעת כל העולם – אולטימאטום על מה שנעשה בלבנון אם החיילים לא יוחזרו. מי שלא האמין שזה יצליח – קיבל הוכחה לנכונות המלצתי מחסן נסראללה עצמו, שאמר, ימים ספורים אחר תום הקרבות: "אילו ידעתי שזו תהייה תגובת ישראל, לא הייתי עושה את זה". גם כיום, לחיסול טרור החמס, יש להתחיל עם אולטימאטום מנומק, שיפורסם בכל העולם: אם לא תפסיקו את ההסתה והירי ולא תחזירו את החייל החטוף – נשמיד את תחנות השידור המפיצות תעמולה היטלריסטית ונהפוך את השטחים מהם מפגיזים את ישראל – לאדמה חרוכה.

אין צורך לפגוע בהנהגה הפוליטית של החמס (ואסביר, בהזדמנות הבאה, למה זה אסור), ואין להפעיל תכנית להפגזת "מקורות הירי", שיכולים להתחלף ממטח למטח. מישהו כבר ידאג שסביב "מקורות הירי" יצולמו ילדים וזקנים הרוגים, לפי הניסיון שהוכיח את יעילותו (מול כסילות התגובה הישראלי) – בעלילת הדם של "רצח מוחמד א-דורה. וכדי למנוע חזרה על בושה זו – יש להזהיר את כל סוכני החדשות ומפיצי הדוחות המפוברקים – שהם יועמדו לדין פלילי אם ישתפו פעולה בהפצת עלילות דם חדשות.

במועד שייבחר למימוש האולטימאטום (שחייב להיעשות בשיקול מקצועי, שלא כאן המקום לחשיפתו) תימסר התראה, בכרוזים, ברמקולים ובשידור – 4 שעות לפני שקיעת השמש – שבלילה תתחיל הפגזה על כל המרחבים שצוינו לעיל, ומי שיימצא שם – דמו בראשו. לזה דרושה מרגמה אחת לכל גזרה בגבול, שתצויד בפגזים מהמלאי הישן, ותשגר אותם בקצב איטי, ללא כיוון מדויק, לתחומים מהם ישנו טווח אפקטיבי על יישובי "עוטף עזה". הירי המדויק ייעשה רק למרכזי ההסתה. מספר הפליטים שיברח מירי זה לא יגיע לרבע ממספר הנוצרים שברחו מעיראק מתחילת הכיבוש האמריקאי. מספר זה (400,000), שלא פורסם בתקשורת העולמית והוזכר רק ,כבדרך אגב, בשידור של הביביסי על הנעשה בעיראק, לא עורר שום התרגשות עולמית. ואם הערבים יטענו שיש כאן חזרה על "הנכבה" של 1948 – סימן שהרמז נקלט, מבלי שאף אחד ייהרג.

זהו גם האמצעי היחידי לעצור את השתוללות הערבים החיים תחת שלטון ישראל, שעלולים להחזיר אותנו לחורף 1948, בו יכולנו לנסוע בכבישים חיוניים של הארץ רק בשיירות חמושות, וגם אז הרגו בנו ללא אבחנה.

כמי שחקר את קו בר-לב (לפי הזמנת צה"ל!) לפני אסון יום הכיפורים והתריע על הסכנות שבו, אני מרשה לעצמי להתריע כיום – נגד התכניות ההזויות והבזבזניות לפתרון טרור הרקטות – בהשקעות ענק למיגון. אמנם, ראש הממשלה אמר ש"לא נמגן את עצמנו לדעת", אך עושים את ההיפך, תוך הבטחה חסרת בושה – שבעוד שנתיים יושלם המיגון (אחרי שרוב תושבי "עוטף עזה" ינטשו את המקום?). ועכשיו, נשלחים חיילי צה"ל להלחם בשטח בנוי, כאילו לא למדנו כלום מהמלחמה בעיר סואץ ובכפרי דרום לבנון. כך אנו גם מספקים לתעמולה הערבית את תמונות ההרג, המרצדות על מסכי הטלוויזיה בעולם – ליצירת דעת קהל שתבלום את צה"ל מהשלמת המשימה, ולפי הפרדיגמה הידועה כבר מלבנון – תכתיר את החמס כמנצח. כשראש החמס מצהיר שהם אוהבים את המוות כמו שהיהודים אוהבים את החיים – אין לו שום בעיה לספוג מאות הרוגים (שמקומם בגן-עדן מובטח) אך הוא לא יוכל להתמודד עם בתי ספר בעזה שיתמלאו בפליטים מהסביבה ויצרו לחץ בלתי נסבל, שיחייב אותו לשנות התנהגות. הפתרון של ניקוי השטח מתושבים, והשארתו כאדמה חרוכה, עם דמויות של פליטים המתייפחים על מר גורלם – איננו סחורה לשידורי טלוויזיה (יש כאלה 10 מיליון מסביבנו). לעומת זאת, הצגת הפרופורציה של 100 פלסטינים הרוגים על כל יהודי הרוג – כבר מעוררת מחאה עולמית על "חוסר פרופורציה של התגובה", וזה כבר מנוצל נגדנו.

החיסרון היחידי של התכנית שהצעתי הוא – שהיא לא עולה בכסף (וכמובן – גם לא בחיי אדם). וכפי שלמדתי מניסיון מר בעבר – יש לכסף כוח מאגי לקדם תכניות פסולות. אך הסכנה העליונה נובעת מהעובדה שמקבלי ההחלטות על מלחמת הקיום שלנו לא התנסו בחייהם בתכנון וניהול מערכה מלחמתית מנצחת. וכך, נחרדתי לשמוע, שאחרי שמבצע מלחמתי יצא לדרך, מבקש שר הביטחון לבדוק את הצד החוקי של "אש למקורות הירי" – דבר שבתכנון מערכתי נכון היה צריך להיות פתור מראש, יחד עם שורת תנאי תשתית אחרים (כגון – מערך הסברה התקפי), בתיק המוכן בכספת.

עדיין אפשר לשנות כיוון, ולמנוע מאיתנו לשקוע במלחמת התשה, שסופה לא בטוח, אך עצם ניהולה הוא ניצחון לחמס ושותפיו. ומילה אחרונה – על האופוזיציה שבכנסת: במקום לקפוץ לדום ולהתייצב אוטומטית מאחורי ממשלה השולחת חיילים למלחמה, תפקיד האופוזיציה הוא – להתריע מפני מהלכים שגויים, לפני שוועדת חקירה תחשוף אותם. טעות זו עשו ראשי האופוזיציה במלחמת לבנון, והם חוזרים על זה כיום.

הוספת תגובה