מעל סיפון הטיטאניק
בועז ארד | 1 בנובמבר 2010, נכתב עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון.
תנועת "מסיבות התה" הפכה לכוח משמעותי בפוליטיקה האמריקאית, האם יש סיכוי להצמיח תנועה דומה לה בישראל?
למרות שבעת כתיבת שורות אלו טרם הוכרעו הבחירות בארה"ב, ככל הנראה יצויין השבוע האחרון כשבוע בו נעשתה היסטוריה. על פי הסקרים המקדימים הקונגרס האמריקאי יעבור מהפך שלא היה לו תקדים מזה 80 שנה. לפני שנה נאמר בטור זה כי תנועת "מסיבות התה" בה מזלזלים הפרשנים השמאלניים הינה הגורם שיבלום את תנופת ה"שינוי" של אובמה במילים אלו: "בארה"ב מתחולל בימים אלו מאבק שיש המכנים אותו קרב ווטרלו של ממשל אובמה, בדומה לקרב ששם קץ למסע כיבושיו של נפולאון ביוני 1815. ייתכן כי יהיה זה המאבק הפוליטי בו תיבלם תנופת ה"שינוי" אותה הוביל אובמה במאמץ להפוך את ארה"ב למדינה סוציאליסטית יותר".
מומחה הסקרים האמריקאי סקוט ראסמונסן בחר השבוע בתיאור קולע המתאר את התנהגותה של המפלגה הדמוקרטית במהלך השנה החולפת, לדבריו, דומה התנהלותה לזו של קברניט הטיטאניק המתאמץ שלא להחמיץ את ההתנגשות בקרחון המאיים.
למרות שהסקרים הראו בעקביות כי רוב הבוחרים בארה"ב דוגלים בצמצום הוצאות הממשל כמפתח לשיפור ביצועי הכלכלה, התעקשו מנהיגי הדמוקרטים כי יש להגדיל את הוצאות הממשלה ואף הובילו בספטמבר האחרון הצעה של השקעות נוספות של הממשל בהיקף של 50 מיליארד דולר בתשתיות. הצעה זאת התגבשה בתוספת להכרזות ממאי 2009 על רפורמה בבריאות בהיקף של הבלתי נתפס של טריליון דולר (אלף פעמים ביליון). על רקע ההתנגדות העצומה להוצאות הכספים הפאנטסטיות המשיכו הנשיא אובמה ומנהיגי הדמוקרטים לקדם את התוכנית בנסיון לכפות על הציבור האמריקאי הר כגיגית.
התוצאה הבלתי נמנעת של מדיניות כלכלית זאת הינה שליחת יד חמסנית אל כיסי הציבור באמצעות אינפלציה אותה מנסות ממשלות להסתיר מעיני הציבור. הלשכה האמריקאית לתעסוקה וסטטיסטיקה פירסמה באוקטובר מדד מחירים לצרכן שצמח בשנה האחרונה לדבריה ב-1.1 אחוזים בלבד. אולם, בעולם האמיתי התמונה היא שונה לגמרי. מי שיבחן את מחירי הסחורות בעולם יגלה כי מחירי סחורות יסוד רבות זינקו בעשרות אחוזים. לדוגמא: מחיר חומרי הגלם החקלאיים עלה ב-24 אחוזים, הקפה עלה ב-45 אחוזים, הכותנה ב-40 אחוזים, השעורה ב-32 אחוזים, עפרות ברזל זינקו במחירם בכ-103 אחוזים, וכך הלאה. אלו שהשקיעו בזהב, גילו כי המתכת היקרה המשמשת כמפלט מסורתי לשימור ערך הכסף מפני הדפסת כספים בלתי אחראית, אכן ייצגה את העלייה במחירי הסחורות בעולם ומחירה האמיר בכ-30 אחוזים. לא ירחק היום בו מחירי חומרי הגלם והסחורות יחלחלו אל הצרכן שיחוש בתקציבו את מלא כובד ההתנהלות הכלכלית של הממשלות בעולם וארה"ב בראשן.
גם בישראל התקיימה בתחילת השבוע גירסה מקומית של "מסיבת תה" אותה יזם חבר הכנסת לשעבר מיכאל קליינר עם חברי כנסת נוספים מן הליכוד. המטרה המוצהרת של האירוע היתה להצטרף להצלחתה של התנועה האמריקאית ולומר "לא לאובמה". את האירוע כיבדו בנוכחותם סגן השר איוב קרא, וכן חברי הכנסת דני דנון וציפי חוטובלי. חוטובלי ציינה בנאומה את הקשר למסיבת התה האמריקאית והסבירה כי מסיבת התה הינה סמל למחולל הגדול של העצמאות האמריקאית, סמל זה קיבל שחזור מודרני בתנועה שאומרת לנשיא ארה"ב שני דברים: "האחד הוא כי כוחו שואב מן הציבור והתרחקותו של הנשיא מן הציבור תוביל למפלתו". המסר השני, לדברי חוטובלי הוא במדיניות החוץ: "יש אוייבים ויש ידידים, מדינת ישראל הינה ידידה של ארה"ב… ואילו איראן שאתה (אובמה) קורא לה כל הזמן לשלום הינה אוייב של ארה"ב…ומי שמתבלבל בין אוייב לידיד אנו יודעים מה סופו".
חברי הכנסת מן הליכוד ציינו כי הם מקווים כי יצליחו לזרוע את הזרע של תנועה עממית רחבה בדומה לתנועה האמריקאית גם בישראל. מיכאל קליינר שהתראיין לתקשורת הזרה ציין כי האירוע אינו עוסק בנושאים כלכליים אלא מייצג עמדה פוליטית בלבד.
אולם, ניסיונם של הפוליטיקאים הישראליים לנתק את רעיון מסיבת התה מן השורשים הרעיונים המזינים את התנועה המקבילה בארה"ב, כלומר מעיקרון זכויות האדם וזכויות הרכוש וביטויין הכלכלי, ישים קץ לאפשרות כי תנועה זאת תהפוך לתנועה עממית רחבה ותתפשט אל מעבר לגבולות המתחם הימני של הליכוד. בישראל, ראוי להזכיר, נאלצים האזרחים לעבוד עבור מימון המיסים עבור המדינה רוב השנה ורק חלק קטן יותר מהכנסותיהם נותר בידם. על פי מדד "יום העצמאות ממס" המנוהל על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים, עבדו אזרחי ישראל בשנת 2010 עד 22 ביוני על מנת לממן תשלומי מיסים ורק לאחר מכן החלו להנות מתוצאי עבודתם. סדר עדיפויות מהופך זה ממחיש עד כמה נחוצה לישראל "מסיבת תה" אמיתית ועממית. רק כאשר תחלחל גם לציבור בישראל ההכרה כי הממשלה נועדה לשרת את הפרט ולא להיפך, נזכה לצמיחת תנועה עממית דומה גם בישראל.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.