"להסיר את החרפה מעל עם ישראל למען הציל את נופלי המלחמה הבאה"
מאת: משה מוסקל | 1 בינואר 2009
יומיים אחרי כניסת הפסקת האש ע"פ החלטה 1701 של האו"ם, ויומיים טרם מלאו 30 לנפילת רפנאל וחבריו מסיירת אגוז, במארון א ראס, שבוע אחרי שהחלה מלחמת לבנון השניה, שלחתי לראש הממשלה וחבריה, מכתב דרישה להתפטרות שכותרתו "להסיר את החרפה מעל עם ישראל למען הציל את נופלי המלחמה הבאה"! השליח שבידו הופקד המכתב היה חה"כ שנלר שכשנשאל מדוע לא נשמע קולו על תוצאות המלחמה השיב "ניצחנו"! זה אותו ח"כ שכעבור כחצי שנה אמר לי : "המאבק שלכם הביא את צה"ל לבחון את עצמו ולהפיק לקחים".
היום כשאנחנו נמצאים בתוך אותה "המלחמה הבאה", וכשכמעט בכל משפט שני המתייחס למלחמה הזו מזכירים את לקחי המלחמה ההיא – מלחמת לבנון השניה, שלפתי את אותו מכתב וקראתי בו שוב ושוב.
במכתב נכתב בין היתר : "לאחר נפילת בנינו רפנאל, עת הייתה המלחמה בעיצומה, העברנו אליכם מכתב תמיכה, בתקוה שתביאו לעם ישראל וארץ ישראל את השלום, שלום שיכול לבוא רק אחרי הכרעת האויב האכזר… במלחמה הזו ציפה כל העולם שתובילו את עם ישראל וצה"ל בראשו לניצחון מוחץ על ציר הרשע של הטרור ותחסלו את ההיטלר הקטן וצבאו עד תום. כל עם ישראל היה מוכן לסבול במקלטים ובהפגזות. כל בחור וטוב לצבא התגייס והתנדב לצאת למלחמה החשובה והקיומית הזו. ואתם כשלתם ! אני קורא לך ולכל ממשלתך להתפטר מיד ולסור מבמת ההנהגה וההיסטוריה של עם ישראל. את המכתב סיימתי "בצער ובכאב וכדי להציל את הנופלים של המלחמה הבאה" וחתמתי אבא של רפנאל.
אז, כבר אחרי שלושה ימים, בתוך השבעה, הגיע אלינו הקצח"ר ואמר "הפקנו לקחים! ממה שקרה במארון א ראס". אנחנו לא ממש הבנו על מה הוא מדבר. אנחנו הבנו שרפנאל וחבריו נשלחו להגן על המולדת ונפלו בקרב על הגנת המולדת. בתום השבעה לנפילת רפנאל, ואחרי ארועי בינת ג'בל, חשבנו, שתוך כדי מלחמה צריך לשמור על אחדות לאומית ודווקא אנחנו צריכים לחזק את ידי הממשלה והצבא. לכן תוך כדי המלחמה, ואחרי שרפנאל נפל, שלחנו לראש הממשלה את מכתב התמיכה. גם בימים אלו אנחנו נמצאים במלחמה והשאלה הנשאלת היא, האם בשם אותה אחדות צריך גם עתה לשלוח לממשלה ולצבא מכתב תמיכה, או אולי דווקא, כמו שעושים כמעט בכל תוכנית בתקשורת, להזהיר ולהזכיר לממשלה ולעם ישראל את מחדליה של הממשלה הזו במלחמת לבנון השניה ?!
תזכורת: "תהליך קבלת ההחלטות של הדרג המדיני היה פזיז ולקה בחוסר שיקול דעת מספיק, בהיעדר בחינה מעמיקה של מהלכים קדימה והמצב שבו רוצה מדינת ישראל לסיים את המערכה. לכן גם לא הבינו רב השרים שהם מחליטים למעשה על יציאה למלחמה ולא דרשו מהצבא לבצע הכנות הנדרשות במקרה כזה". כך כתב רון בן ישי ערב פרסום דו"ח הביניים של וינוגרד והם כתבו זאת בחריפות יתרה.
חלפו כשנתיים וחצי. ויש תחושה קשה ששוב אנחנו נמצאים באותו סרט. חיל האויר מבצע הפצצות מוצלחות בהתאם לבנק המטרות. אבל בדיוק כמו בסרט הקודם האוייב האכזר יורה טילים למרחקים קצרים וארוכים. פוגע פוצע והורג באזרחי המדינה בדיוק ע"פ תסריט האימים שהיה צפוי. ושוב אנחנו שומעים את אותו ויכוח האם להיכנס בכוחות רגליים ושיריון או להמשיך רק בהפצצות מהאויר. אני לא שוכח את העימות באולפן הטלויזיה בין אורנה שמעוני מארבע אמהות שאיבדה את בנה אייל לפני היציאה/בריחה מלבנון, שדברה נגד הכנסת כוחות קרקעיים, לבין האלוף במיל דורון אלמוג,שגם הוא איבד את אחיו ערן במלחמת יום הכיפורים, שצידד בכניסה קרקעית.
אני לא שוכח, כי באותו יום, נסעתי עם בני הצעיר והנושא עלה גם בינינו. כנער צעיר לפני גיוס ליחידה מובחרת, הוא צידד בכניסה קרקעית. כששאל לדעתי אמרתי לו שההחלטה קשה וקשה עוד יותר כשאני יודע שבכניסה קרקעית רפנאל וחבריו מאגוז ומהיחידות המקבילות, יהיו בין הראשונים להיכנס… ולא ידענו שכעבור יומיים העולם שלנו לא יהיה עוד כפי שהיה.
תוך כדי המאבק אמר לא פעם חייים צמח, אביו של עוז שנפל ביום האחרון של המלחמה ההיא:"מסתובבות ברחובות משפחות שלא מבינות שהן תהיינה המשפחות הבאות ".
למה יש לי תחושה שבסרט הזה כבר היינו. למה יש לי תחושה שאותה ממשלה עושה בדיוק את אותו הדבר שעשתה בסרט הקודם, כאילו לנסות ולהוכיח שבפעם הקודמת היא נהגה נכון. ולמה יש לי תחושה שלא הצלחנו "להציל את נופלי המלחמה הבאה" של מלחמת לבנון השניה שהיא כבר כאן. לצערינו את האזרחים נופלי המלחמה הזו לא הצלחנו להציל.
כששאלתי את הרמטכ"ל חלוץ מה היעד שממשלת ישראל קבעה לך להשיג במלחמה, השיב חלוץ בחצי פליאה :"הממשלה לא קבעה יעדים , אני (דן חלוץ) קבעתי את יעדי המלחמה". כשאני שומע שהיעד שממשלת ישראל קבעה למלחמה בעזה היא:"לשנות את המציאות הבטחונית". אני חושש שלא למדנו הרבה בשנתיים האחרונות. מה בעצם השתנה בשנתיים האחרונות. הממשלה היא אותה ממשלה. אולמרט , לבני, מופז, בשינוי אחד, ברק במקום פרץ. ובצבא אשכנזי במקום חלוץ. אחרי מלחמת לבנון השניה אמרו לנו חבריו של אולמרט, "רק מי שקלקל יכול לתקן".
ואולמרט אמר לנו:" נס עשה לנו הקב"ה שיצאנו למלחמה וגילינו את כל הכשלים"!
אמרתי במלחמה ההיא ואני שב ואומר היום תוך כדי המלחמה הזו. אם לא מסיימים מלחמה עד תום כך שהאויב יבין שהוא לא יכול להיות שוב אויב, לא משיגים שלום ושלוה, אלא זורעים את זרעי הפורענות של המלחמה הבאה. וככל שמבינים זאת מאוחר יותר משלמים מחיר יקר יותר. ואין סומכים על הנס.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.