אינפלציה כלל עולמית
מאת: אורי רדלר | 8 באפריל 2009 פורסם במקור בקפיטליסט היומי
אחת התופעות המעניינות ביותר בעת האחרונה היא התגברות משמעותית של הלחצים על מקלטי מס ברחבי העולם. ההישגים משמעותיים. חלק ניכר ממקלטי המס (ליכטנשטיין, סינגפור, שווייץ, אנדורה, האי מאן, וכו‘) הוכפפו לתקנות בטוב, כדי שלא יהיה רע. לאחרות (כמו קוסטה-ריקה, מלזיה, הפיליפינים ואורוגוויי) הוצא נו-נו-נו רשמי. בהודעות הסיכום של הוועידה הוכרז: ”“עידן הסודיות הבנקאית הסתיים.“
תופעות כאלו הן ממין הצפוי בזמנים כאלו. מדינות רבות חוששות מכך שעשיריהן ינצלו את האפשרויות החוקיות או הכמו-חוקיות ובמקום לשלם את מסיהם יעדיפו לטמון אותם בכספות בנקים. מה שמעניין באמת, עם זאת, הוא הפרופיל הגבוה של הפעולות. בעניינים כאלו מטפלים בדרך כלל אנשים מדרג הביניים. מדוע, אם כן, הופך העניין לנושא חשוב על סדר היום של ראשי?ממשלה עסוקים כמו גורדון בראון הבריטי? מדוע לוחצים בעניין זה ראש ממשלת גרמניה ונשיא צרפת? מדוע עומדים כולם בתוקף על כך שיש להחמיר במידה משמעותית את הרגולציה הכלל עולמית על תנועות כספים?
התשובה פשוטה יותר משנדמה. צרפת, בריטניה וארצות?הברית שרויות באחרונה במסע כמעט לא יאומן בהיקפו של תמרוץ השוק. הן מפמפמות כמות אדירה של כספים אל שווקיהן ומשמעותו של פמפום-תמרוצי זה (או תמרוץ-פמפומי זה) היא, בפשטות, אינפלציה. ולא אינפלציה של אחוזים ספורים. כשטריליוני הדולרים המוזרמים לשוק יבואו בו לידי ביטוי (כלומר, כשתתרחש ה“התאוששות“ המצופה) נקבל אינפלציה של עשרות ומאות אחוזים.
זה כמובן רע מאוד, אלא אם כן האינפלציה תהיה מתואמת: אם כל המדינות בעולם ייצרו אינפלציה בשיעור דומה, כי אז הכל יהיה בסדר. הדולר יהיה שווה חצי מערכו היום, וגם האירו יהיה שווה חצי מערכו היום, וגם היואן, והין והשקל והפסו, והראנד, וכולי וכולי — הכל יהיה שווה חצי. כינוס עשרים המדינות העשירות כבר הניב את ההחלטה המעשית והמידית היחידה הדרושה לכך: פמפום של טריליון דולר דרך קרן המטבע הבינלאומית ודרך ”מימון לעידוד הסחר הגלובלי,“ שיוזרם למדינות העולם השלישי.
לכאורה, מדובר ברעיון אווילי מאין כמותו: האם בכך שלקחת את הערך הנקוב של כל סכומי הזכות והחובה והכפלת אותו יצרת משהו ממשי? ברור שלא. כלומר, לגמרי לא ברור. מנקודת מבטם של רוב מנהיגי המדינות במערב, אפשר ואפשר שהתהליך יניב תוצאות חיוביות. ראשית, ייתכן שכל המשבר העולמי הוא רק עניין של מצב רוח עצבני ולא רציונלי של השווקים. יום אחד קמה וול סטריט על צד שמאל עם התפרצות של מחלת הבורסה המשוגעת, והדביקה את כל בורסות העולם במצב רוח אנטיפתי במיוחד. הזרמת כספים משמעותית תשנה את מצב הרוח הזה מן הקצה אל הקצה והמשבר יבוא אל קיצו (אם זה נשמע לכם הסבר אווילי במיוחד, הקשיבו פעם למר גייטנר, שר אוצרה של ארצות הברית). אפשרות שנייה, ומפתה לא פחות, היא שבמסגרת החגיגות האינפלציוניות יידפקו פה ושם מדינות העולם השלישי, סין ומדינות אחרות שאינן ארצות?הברית-צרפת-גרמניה-בריטניה-ושות‘. הן יגלו שניירות הערך הנקובים בדולרים או באירו שלהם שווים הרבה פחות, מה שבהחלט לא יפגע במצב הרוח הטוב של מנפיקות הניירות האלו.
החור היחידי שנותר בלתי סתום הוא עניין מקלטי המס. כלומר, מקומות בהם אנשים ומדינות שומרים על כספם באפיקי השקעה שאינם המטבעות העתידים לעבור אינפלציה היסטרית מסוג זה. זהב, למשל. כדי לסתום את החור הזה, באה הפעולה הנמרצת המכוונת למנוע את היכולת לגדר השקעות כנגד האינפלציה. באותו מטבע, כמעט מובן מאליו שבעוד שנתיים או פחות, כשהקטסטרופה האינפלציונית תתברר במלואה, נוכל לצפות לשלב ב‘ בסיפור: חוק החרמת הזהב של 2011, תקנה מ-2012 האוסרת סחר ”ספקולטיבי“ בסחורות, חוק מחיר אורז/נפט/זהב מרבי, וכדומה. יש למה לחכות.
בנפתלות האין-לי-מושג
לא נגענו. תקראו. שורת ציטוטים של נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, לאורך השנים האחרונות:
אנו לא מצפים לראות השפעות רוחב על המשק הישראלי כתוצאה מהמשבר בארה“ב. השווקים שלנו מתפקדים היטב ואין שם בעיה של נזילות. רואים את ההשפעה של הירידות בבורסות בעולם על הבורסה שלנו, אבל כמעט כל הגורמים שאחראים על הירידה הזו הם גורמים מחו“ל, ובמיוחד מארה“ב…. הבנקים [בישראל] חשופים לשוק המשכנתאות אבל מדובר במשכנתאות בדירוג גבוה של AAA.
ברור שמשבר הסאבפריים אינו כה גדול: בקנה מידה ישראלי מדובר בסכומי עתק אבל גם 200-100 מיליארד דולר הוא לא סכום גבוה מדי בקנה מידה אמריקאי. אז מנין ההשפעה הגדולה? תוצאה של העובדה שלא היה ידוע מי מחזיק את המשכנתאות הללו.
לא תהיה התערבות בשוק המט“ח.
[אני] מרוצה עד כה מ[מההתערבות במט“ח]… התערבנו במסחר משום שמבחינה טכנית, השוק לא התנהל ביעילות לפי חלק מהקריטריונים שלנו.
אנחנו נמצאים באחד המשברים המורכבים שראינו מזה שנים ארוכות, יש תחזיות שארה“ב נמצאת כבר במיתון (צמיחה שלילית).
יש מסלול למשברים: בהתחלה מרגישים שהוא ימשיך עד אין סוף וכל נתון שמתקבל הוא שלילי. בשלב מסוים אתה מתחיל לראות משהו שאולי יכול להיות חיובי… ייתכן שבשבועות הבאים נראה המשך של סימני שינוי במגמה. יש שינוי באווירה ומה שחשוב במשבר פיננסי הוא האווירה. צריך לעבוד גם על האווירה והאופטימיות וגם על הבעיות האמיתיות שיש בתוך המערכת.
החלטתו החריגה של הבנק הפדרלי לקחת על עצמו נכסים מסוכנים בסך 30 מיליארד דולר שנמצאו במאזניו של בר סטרנס כדי לעודד את מכירתו הרגיעו את הבהלה בשווקים הפיננסיים.
זה עדיין לא נגמר. יהיו עוד מקרים שבהם נחשוב שהעולם הולך לעזאזל, אך בפעם הראשונה מאז הקיץ האחרון זה ברור שהרשויות החלו לפתור את המשבר במגזר הפיננסי בארה“ב… הניחוש שלי הוא שכאשר תולדות המשבר הזה ייכתבו… חילוץ בר סטרנס ייראה כנקודת המפנה. הדבר נעשה היטב, ובאופן החלטי ביותר.
ויעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר הוסיף:
הרחבתה של רשימת ה‘לקוחות‘ של הבנק הפדרלי והגדלת מספר הנכסים שמוכן הבנק לקבל כערבונות להלוואות תרמה לזינוק אדיר ברמת הביטחון בשוק. אני חושב שהחודש שעבר סימל את חציית הרוביקון.
מדובר באחד המצבים הכי מסובכים ב-60 השנים האחרונות בארה“ב וברננקי מטפל במצב באופן רגוע ומקבל החלטות… הצעדים האחרונים בהם נקט הממשל האמריקאי (הוצאת הנכסים הבעייתיים מהבנקים ומתן ערבות לנכסים אחרים) הם ”נקודת מפנה“ שכן הם פתרון כולל.
האם זה הסוף? קשה יהיה להעריך כל עוד לא חלף די זמן. מה שחשוב הוא שהממשלה האמריקאית החליטה לטפל בכל הבעיה, להוציא את הנכסים הבעיתיים מהבנקים ולתת ערבות לנכסים אחרים. זהו צעד חשוב מאוד.
קל מאוד להציע התערבות בשוק זה או אחר, אבל קודם כל צריך לדעת למה ההתערבות נחוצה ואיך היא תורמת למשק. בהתייחסות להתערבות בשוק האג“ח הקונצרניות חשוב להבין שהעובדה שחברה שקיבלה אשראי בעבר ובזמנים טובים, לא מצדיקה התערבות מצד הרשויות כדי לסייע לה היום, בזמנים פחות טובים. כל עוד השוק מתפקד בצורה תקינה, כפי שזה היום, התערבות לא רצויה.
יש לי הרגשה שאנחנו בדרך למעלה במשבר הפיננסי… בשוק ההון יש עליות וירידות אבל בסה“כ המגמה היא למעלה. עברנו לצד החיובי. זו הרגשה לא עובדה, אנחנו בדרך למעלה.
זה הולך להיות קשה. החלק הגרוע ביותר של המשבר בכלכלה הריאלית טרם התרחש… הנשיא האמריקאי הנבחר, ברק אובמה, נראה אגרסיווי בהרבה מהממשלה היפאנית [בשנות ה-90]… הצעדים שננקטים כיום מתבצעים בהיקף ובמהירות אחרת לגמרי ממה שיפאן ניסתה לעשות בעבר. אם יש הבדל קריטי בין שני המקרים, זה ההבדל.
אני לא יודע אם זה כתוצאה מנפילת ליהמן ברדרס, אבל באמצע ספטמבר הוא נפל ומאז ועד עכשיו, המשק העולמי פשוט כאילו נפל מצוק… אני מקווה ומצפה שבסוף השנה נתחיל לצאת מהמשבר.
המסר של היום הוא שאנחנו מסתכלים למציאות בעיניים והיא לא יפה. עם זאת, אנחנו יכולים להתמודד עם המשבר. מה שיקרה אצלנו תלוי במשק העולמי אבל גם במה שנעשה אנחנו, בנק ישראל, האוצר, הסקטור הפרטי וכל מי שאחראי להתפתחות המשק…
מועד ההתאוששות של המשק הישראלי ויציאתו מהמשבר תלוי בעיקר בהצלחת נשיא ארה“ב אובמה. אם ארה“ב תצליח לחזור לצמיחה חיובית מאמצע השנה, יש אפשרות שנראה את תחילתה של הצמיחה בישראל כבר במחצית השניה של 2009. אם ההתאוששות בארה“ב תהיה איטית יותר, ואם ההתאוששות בכל העולם תהיה גם היא איטית יותר, ההתאוששות תגיע רק ב-2010.
עוד לא הגענו לנקודה הנמוכה ביותר של המשק במשבר… התחלנו לראות שינוי במשק האמריקאי והאירופי, אבל יש לנו עוד ימים קשים לעבור במשק הישראלי והעולמי… יש לנו את כל הנתונים לשוב לצמיחה כלכלית. גם משברים מגיעים לסופם, ואסור לנו לעשות דברים שיגרמו נזק בטווח הארוך.
חשוב להבהיר: סטנלי פישר המככב כאן בציטוטי דבר והיפוכו, נבואות שהתבדו והערכות תלושות מהמציאות אינו הגרוע שבמנהלים הכלכליים בבנקים המרכזיים. ההפך הוא הנכון: לפי התרשמותי, הוא מן הטובים שבהם. יתר על?כן, יש לו גם משהו מחושיו המחודדים של ספקולנט טוב. ה“סיבוב“ שעשה על הדולר — קנה מיליארדי דולרים בשער של 3.3 דולר, שעה שהשער הנוכחי הוא 4.2 — היה מהלך מוצלח מאוד. גם אינני מבטל את חשיבות העובדה שהנגיד פועל בתנאים מסוימים מאוד — תפקידו להיות ”מודאג“ ולהעריך הערכות לא רק מטעמים כלכליים אלא גם על בסיס שיקולים פוליטיים ומשקיים ברורים.
אבל פישר עדיין פועל על בסיס אותן הערכות העומדות מאחורי צעדיהם של אובמה וחבורת האינפלציונרים — בשורה התחתונה, הוא שותף להנחה שבתנאים מסוימים, חוקי הכלכלה מושעים ואז אפשר לרמות את המציאות. בדרך כלל, בחורף יורד גשם וזה טבעי. אבל השנה הגשם בא לנו ממש לא טוב ולכן, אם נראה לעננים שאנחנו ממש לא מודאגים, לא ירד גשם.
ברובד עמוק אף יותר, האמון המתמשך בפישר, מעבר לבלורית הכלכלנית הכסופה, נעוץ במשאלת הלב של אזרחים, כלכלנים, ופוליטיקאים כי אכן יש קסם נסתר כלשהו. טריק סודי שאפשר לשאוף ויפעל בניגוד לחוקים ”הרגילים.“ המשבר הכלכלי הנוכחי, הם גורסים, אינו התוצאה המתבקשת של המדיניות שננקטה קודם לכן אלא אנומליה של הטבע, כשל שוק, אירוע בלתי מוסבר (“המשק העולמי פשוט כאילו נפל מצוק“), התרחשות שאינה חלק ממהלך סביר של אירועים שבהם יש קשר בין סיבה ומסובב — אלא מקרה חריג של קללת וודו.
משאלת הלב הזו מאפשרת להגדיר אירועים כלכליים מסוימים כחורגים ממערך ההתרחשויות הסביר, ומעניקה הכשרה לנקיטת צעדים שבכל עת אחרת היו רוב הכלכלנים פוסלים אותם. לכן יכול פישר לומר כי יש ”בעיות אמיתיות“ במערכת (ובהן יש לטפל באמצעים כלכליים מוכרים) אבל ”מה שחשוב במשבר פיננסי הוא האווירה“ ולכן ניתן לנקוט באמצעים המוכרים כגורמי נזק מבחינה כלכלית, כל עוד אלו יוכלו ליצור שינוי ב“אווירה.“ כך ניתן להציע, כדי להתמודד עם הבועה הפיננסית שניפחו צעדים פוליטיים, תוכניות שעיקרן הוא הצעה לנפח בועה פיננסית נוספת. כדי לפתור בעיה של טריליוני דולרים בהלוואות ללא כיסוי, מוצע (כדברי אובמה) להזרים טריליוני דולרים כדי ”לגרום לבנקים להלוות שוב… כדי שנוכל לגרום לכלכלה לשוב ולזוז“ — כלומר, להמיר הלוואות ללא כיסוי בעוד הלוואות ללא כיסוי.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.