מכתב פתוח לביל גייטס

מכתב פתוח לביל גייטס
מאת בראד איסה (Brad Aisa )

מר גייטס היקר,

פעם נשאלת בראיון עיתונאי האם ארצות הברית מפעילה יותר מידי, בדיוק את המידה הנכונה או פחות מידי חוקי הגבלים עסקיים? הגבת באמירה כי החוקים הם: "בדיוק במידה הנדרשת."

אני קורא היום כי אתה נתבע כעת ע"י משרד המשפטים האמריקאי, באמצעות אותם חוקים. עם התנצלות ובכל הכבוד הראוי, אני חייב לומר לך, מר גייטס, כי כאשר קראתי את דבריך, הדבר הראשון שעלה בדעתי היה: "אחא, אתה הזמנת זאת!". אנא, הרשה לי להסביר ביתר אריכות, מדוע אני חושב כך.

דובר מטעם "מיקרוסופט" הכחיש את הטענה כי "מיקרוסופט" פעלה שלא כשורה – – פיתוח ומכירה של תוכנה (או אפילו חלוקתה ללא תשלום) ומוצריה אינו פשע בשום קוד של משפט תרבותי. למרות זאת, אני צופה כי חברתך תמצא אשמה בפגיעה בחוקי ההגבלים העסקיים של ממשלת ארה"ב, ותוצב תחת בחינה ופיקוח דקדקניים על ידי הממשלה. בקרוב הנך עתיד לגלות כי צוותי פיתוח התוכנה שלך לא כוללים רק מעצבים, מתעדים, בודקים אנשי שיווק וכד', אלא גם נציגים מוושינגטון שיכתיבו מהו התכנון והנוהג השיווקי המוסכם לפי…

… לפי איזה מדד, מר גייטס? האם שאלת את עצמך אי פעם מהו המדד הערכי עליו מבוססים בכלל חוקי ההגבלים העסקיים? הבה נשווה זאת למשהו מקובל יותר, כגון חוקים נגד גניבה, זיוף, והפעלת כוח לצורך השתלטות על רכושו בזכות של אחר. חוקים נגד זיוף אוסרים את ההחלפה בדרכי מרמה של דבר המוצג כבעל מכשיר בעל ערך חוקי, עבור סחורה או שרות בעל ערך, המהווה יזימת כוח לא ישירה. חוקים נגד תקיפה אוסרים על יזימה ישירה על אדם נגד אדם אחר. למעשה, אם תבחן את כל החוקים התרבותיים מסוג זה, שמקור רובם עוד בתקופות עתיקות, תוכל למצוא ביסודם איסור על יזימת כוח או איום באופן ישיר או עקיף למען השגת ערך או פגיעה בחיים של אחרים. זהו העיקרון היסודי של זכויות הפרט, כפי שמוסד על ידי האבות המייסדים של ארה"ב.
אז מהו, בדיוק, הערך המוגן והזכות לכאורה אשר בשמם נוצרו חוקי ההגבלים העסקיים? האמת המסתתרת מאחורי כל נפתולי מחלקת משרד המשפטים (DOJ) נציגיה הרשמיים – היא שאין שם מאום. חוקי ההגבלים בוססו על אבסורד שאינו ניתן להגנה, האבסורד הטוען כי קפיטליזם מבוסס על תחרות, לא על זכות.

תחרות עשויה להתעורר ואף מתעוררת בכלכלה קפיטליסטית, אך רק כתוצאה משנית לקפיטליזם, ורק אם מישהו באזור גיאוגרפי או תחום עסקי מחליט לייצר ולשווק משהו שכבר משווק בו. המונח תחרות כשלעצמו הוא מונח מופשט ביותר, היות והוא עולה לא רק בהקשר של מוצרים דומים (כגון קולה לעומת פפסי), אלא גם מתקשר לתחרות בשל הקשר מיוחד (כגון אולמות הקולנוע מול הוידאו) , תחרות בעלת אופי תומך (כגון מדונה נגד מייקל ג'קסון), תחרות על שרות (כגון מק'דונלד נגד בורגר קינג), ואף כאילו-תחרות גאוגרפית ( המכולת השכונתית מול מרכז הקניות), וכך הלאה.

דבר אינו מבטיח לנו כי התחרות תופיע ככלל, או אם תופיע, שתמשיך לאורך זמן. דבר אינו מבטיח כי המתחרה שיופיע לא יתקל באמצעי הגנה חריפים על ידי יריבו, שעשויים אפילו לחסל את עסקיו, (או להפך). המצב הוא כזה שלא תמיד דרושה תחרות בכלל (איזו עירה קטנה זקוקה ליותר מתחנת דלק אחת או חנות אחת?) ולעיתים היא אפילו לא רצויה (ראו לעדות: קלטות וידאו מסוג Beta מול VHS וכו').

הטענה שתחרות היא סוג של יסוד כלכלי הינה שטות מוחלטת, והיא אחד השקרים הגדולים שאי פעם הופצו בהיסטוריה האמריקאית. אתה עשוי שלא להאמין בקנוניות (אני לא מאמין בהן), אך אציב לך את האתגר להסביר את הסגידה ל"תחרות" בכל תחום מוסרי, כלכלי, או מעשי אפשרי. סבורני כי לא תוכל לעשות זאת.

הקפיטליזם אינו מבוסס על הרעיון המופרך של "תחרות". הקפיטליזם מבוסס על שני עקרונות יסודיים: זכויות רכוש וחירות המסחר. הראשון מבטיח את הזכות ליצור ולרכוש ערכים חומריים ורוחניים, והשני לעשות בהם שימוש. כל דבר אחר שעשוי להיות נכון לגבי הקפיטליזם מבוסס על שתי אקסיומות אלו. וכל נסיון לרומם את ה"תחרות" למעמד של מושכל ראשון, חייב בהכרח לבטל או לפגוע ביסודות; זכויות הרכוש וחופש המסחר. יש לבחור בזה או באחר, אינך יכול להחזיק בחוקים נגד התאגדות ("אנטי-טראסט") ובזכויות רכוש באותה העת.

הבה ונבחן את שתי שיטות המחשבה הללו דרך ההתייחסות ל"מיקרוסופט". נתחיל בתפיסה של הקפיטליזם כפי שאני טוען שהיא. העובדה: חברת "מיקרוסופט" רכשה את נכסיה ביושר ובאופן גלוי ומכובד, חוקי, תוך מסחר הוגן במוצריה תמורת כספי לקוחותיה (זכות לרכוש). לפיכך לחברה יש זכות לשכור מפתחי תוכנה לפיתוח מוצרים חדשים כגון "סייר האינטרנט" (Internet Explorer) , (במסגרת חופש ההתאגדות והמסחר). היות והחברה היא הבעלים של תוכנת "סייר האינטרנט" יש לה הזכות המוסרית והחוקית המוחלטת :
· לנעול את התוכנה בכספת במקום כלשהו,
· למכור אותה עבור 1,000,000 דולר לעותק,
· למכור אותה במחיר מושווה למוצרים מתחרים (כגון "נטסקייפ"),
· או, (כפי שבחרה לעשות), לחלקה לכל משתמש.
לקונים יש זכות לקבל מרצונם החופשי את התנאים וההתחיבויות שבהחלפת ערכים זאת, או לא, כפי שמכתיבים ערכיהם ורצונותיהם (במסגרת זכויות הרכוש שלהם וחופש העיסוק והמסחר). התוצאה של כל אחת מן הבחירות האלו למתחרי "מיקרוסופט" או מתחריה הפוטנציאליים איננה נוגעת לעניין – – ""מיקרוסופט" אינה מתקיימת על מנת לשרת את צרכי מתחריה וגם לא בעבור אלו האוהדים את מתחריה. המתחרים חופשיים להגיב או לא להגיב כרצונם (במסגרת זכויות הרכוש והעיסוק שלהם). אם מישהו הבוחן את המצב חושב כי מישהו מן הצדדים פועל נגד האינטרסים של עצמו לטווח ארוך, יכול אותו אתם להפעיל את חופש הביטוי שלו ולעודד את הצדדים לתקן את דרכיהם. מה שאסור לאיש להפעיל כנגד אחד מן הצדדים הוא כפייה. בקפיטליזם (נכון) יזימת הכוח אסורה בכל סוגי היחסים (המותרים).

נקודת המבט של חוקי ה"אנטי-טראסט" כיא, כמובן, שונה. מנקודת מבט זאת מספר עובדות שרירותיות מתקבלות ככאלו המבטלות את הערכים הראשוניים, ללא כל ספק. למשל, העובדה כי "נטסקייפ" חילקה את ה"דפדפן" שלה והבטיחה לעצמה, למעשה, את כל השוק, היא עובדה שאינה נוגעת לעניין כמסתבר (אך אם "מיקרוסופט" היתה עושה זאת הדבר היה נחשב לחטא…). כאשר החלה "מיקרוסופט" לחלק את ה"דפדפן" שלה, החלו אנשים לזעוק "עוולה". כעת, "מיקרוסופט" מבקשת לשלב יכולת דפדוף באינטרנט לתוך מערכת ההפעלה שלה, צעד הגיוני לחלוטין ואפילו נדרש, לכן, משום שחברה אחרת מוכרת תוכנה הדומה לזאת גם זה אמור להיות מנוגד לחוק, היות והפעולה עלולה להזיק לאינטרסים של החברה השניה. אולם אי-פעולה עלולה להזיק ל"מיקרוסופט". כך, לפי שיטה זאת, בלתי אפשרי למעשה לחברה כלשהי לפעול למען מטרותיה באופן חוקי.

החוקים נגד התאגדות, "אנטי-טראסט", הם, מטבעם חוקים לא-אובייקטיביים וכוללים הליך לא מקובל של קביעת הגדרת העבירה והאשמה לאחר ביצוע ה"עבירה" ("ex post facto" ). אני רוצה לציין כי החוקה האמריקאית אוסרת באופן מפורש על הקונגרס לחוקק חוקי "ex post facto" (זאת אמנם בצד דברים רבים אחרים שנאסרו על הקונגרס ולמרות זאת חוקקו במהלך השנים). האופן היחיד בו מסוגל מישהו לקבוע אם פעולה מסוימת מפרה תקנות נגד-התאגדות, יהיה על ידי השאלה האם פעולה מסוימת מחזקת את החברה ביחס למתחרים אמיתיים או פוטנציאליים. אך בחן את טבעו המטורף והמפלצתי של רעיון זה! משמעותו היא, למעשה, עליך להפסיק לנסות ולשפר את חברתך, את מוצריך, את מצבך הפיננסי, את הונך, את חלקך בנתח השוק, את מטרותיך לטווח הארוך — בקצרה, עליך לנטוש כל עיקרון עליו מבוססת הצלחה עסקית.

חוקי ה"אנטי-טראסט" אינם מקרה של אי יישום נכון או טעות. אלא מקרה של שחיתות עד היסוד, ואין להם מקום במפתח הערכים המסחרי של מדינה תרבותית. אין שום דרך ליישם באופן צודק חוקים הדורשים את הדחייה של זכויות הרכוש וחופש ההתאגדות והמסחר – – הדבר מתועב ממש כמו ההצעה ש"חופש" אזרחי אמיתי יושג בדרך כלשהי על ידי כליאתם והוצאתם להורג של כולם.

מר גייטס, אם סבור היית שישוב המחלוקת בנושא רישוי MS Dos על ידי "מחלקת הצדק" (DOJ), סיימה את בעיות ה"אנטי-טראסט" שלך, הרי שטעית טעות חמורה. למעשה, ההכרה המוסרית בזכות לקיים את ההליך הנ"ל והסיוע לחקירת מחלקת הצדק המתנהלת על ידי "מיקרוסופט" הינה רק ההתחלה. ואל תטעה, ברגע שבריוני ה"אנטי-טראסט" יגרמו לך – – העשיר, והחזק ביותר בתעשייה – – להיכנע, הם יהפכו לעפר כל שחקן חלש יותר החושב לחרוג מהקווים (קווים שיוכרזו באופן שרירותי על ידי כל מי שינשך את דרכו לראש ערימת הכוח של ואשינגטון באותה העת.)

אם כך מה עליך לעשות? מה אני הייתי עושה במקומך?

ובכן, הדבר הראשון שהייתי ממליץ לך לעשות הוא לחמש את עצמך – – מוסרית ואינטלקטואלית. זהו קרב של רעיונות, ורק על ידי התוודעות מלאה עם העקרונות והמניעים של אויבך, ורק עם הגעתך להערכה מלאה של העקרונות המוסריים, פילוסופיים ופוליטיים הנדרשים לצורך הגנה על עצמך בתחום זה תוכל להדוף את התקפות אויבך. כצעד ראשון, חשוב, אמליץ לך בכל לשון של המלצה לקרוא את הספר "מרד הנפילים" שנכתב על ידי אישה מיוחדת במינה בשם אין ראנד. ספר זה מציג באופן דרמתי את רעיונותיה למען הפרט והקפיטליזם, ובטוחני כי תמצא מקבילות רבות ומשכנעות בין המאבק המוצג על ידי הדמויות המרכזיות בספר, לבין זה בו מעורבים אתה וחברתך. במיוחד, אני חושב, תמצא את דמותו של הנרי רירדן (יצרן מבריק וחדשני בתחום המתכת) כמי שמאיר במיוחד ומעורר השראה. רירדן ניצב בפני סוג דומה של רדיפה ממשלתית (ואף גרוע מכך) מולה ניצבים אתה וחברתך; האמצעים בהם גילה כי יריביו חסרי אונים למרות היותם מצוידים בכל כוח החוק עשויים להדהים אותך (לא, אין הדבר כרוך בשימוש בכוח בכל צורה שהיא). אז אתה עשוי להתעניין בקריאת הספר "קפיטליזם: האידאל הלא ידוע" – אסופת מאמרים היוצאים להגנת הקפיטליזם שנכתבו על ידי איין ראנד ושותפיה, בכללם יו"ר ה"פדרל ריזרב" מר אלן גינשפאן, והפסיכולוג שהידוע של ההערכה-העצמית נתנאל ברנדן. מאמרים אלו מציגים הגנה מוסרית חדשה ונועזת לקפיטליזם, ומציעים מספר הפרכות נהירות להתקפות ההיסטוריות והאקדמאיות שנערכו נגד הקפיטליזם.

אני מניח בבטחון כי למדת משהו על שפת התכנות "ג'אווה" ואף תכנתת מעט בעצמך לפני שהורית לעורכי הדין מטעמך לחכור את הטכנולוגיה מחברת "סאן מיקרוסיסטמס"; ראוי כי תשקול לפעול באופן דומה של מחקר בתחום התיאוריה של המוסר, הפוליטיקה והתיאוריה הכלכלית לפני שתבקש מעורכי דינך לבצע עסקאות (או אפילו לדון ) עם פקידי מחלקת המשפטים. אני מבין, מתוך קריאה אודותיך, כי אתה אדם בעל שאיפות אינטלקטואליות, מה שאינו מפתיע. בכל אופן, פעולותיך הפומביות בנושאים כגון חוקי ההתאגדות משכנעים אותי כי כנראה לא נתקלת בידע המעודכן ביותר בנושא. אני מקווה להביא רעיונות אלו שיתכן ולא שקלת לתשומת לבך.

אינני מתיימר לייעץ לך כיצד לענות באופן ספציפי על איומי מחלקת המשפטים, יהיו אלו פקודות (פוטנציאליות) להפללה עצמית על ידי אספקת מסמכים פנימיים (נוהג אותו אסרנו ביחס לכל סוגי הפשיעה, מלבד, כך נראה, ביחס לאנשי עסקים), או צווים הדורשים כי תנקוט או תמנע מצעדים מסוימים. איש אינו יכול להציע עצות מוסר לאדם תחת כפייה… בחירתך כבר איננה חופשית, אך היא מוגבלת לבחירה בין כמה אפשרויות שטעמן אינו ערב. בכל אופן, יש עצה אחת שאני מקווה להעביר לך בהדגשת חשיבות: הפסק לברך את מהרסיך.

צורך אחד חשוב יש לכל בירוקרט ובעל תפקיד בו הנך נתקל והוא הצורך להאמין כי הם פועלים באופן מוסרי – – – במאמץ להשיג דבר שהוא טוב. (זאת הסיבה שהקומוניזם התמוטט במזרח, למרות העובדה כי לקומוניסטים היו מדינות טוטליטריות בשליטתם – – – האידאולוגיה שאיפשרה וברכה על כך, המרקסיזם, הפכה למגונה מבחינה מוסרית, והשיטה קרסה לתוך הריק המוסרי שלה עצמה.) כאשר אתה משמיע הערות כמו "יש לנו את המידה הראוייה של חוקים אנטי-טראסט", אתה מעביר אישור מוסרי שיעמוד למשך דור שלם לכל פקיד במערכת ה"אנטי-טראסט" בואשינגטון. אתה מצהיר בכך כי העקרונות שלהם נכונים, וכי הם צודקים בפעולותיהם. אתה מחסל כל אפשרות להשיג ניצחון מוסרי בעימות עימם, ואים תימצא אשם בהפרת צווי חותמות הגומי שלהם, הרי שחברתך תישא במלא משא האשמה המוסרית, משום שאתה כבר הסכמת עם מדדיהם. וכפי שצינתי, ובמהרה תלמד, אין דבר כזה כמו "זכות" תחת משא חוקיהם – – כל דבר שחברתך עושה עשוי להיות עבירה.

בבקשה, מר גייטס, אני מאיץ בך להפנות את יכולתך האינטלקטואלית הלא-מבוטלת לנושא ה"אנטי-טראסט", ושאל את עצמך כיצד חברה, כה מכובדת, מוסרית ובעלת ניהול מעולה כמו "מיקרוסופט" יכולה להיות מאוימת כפושע, כפי שהיא מאוימת (למרבה הבושה) כעת. אתה יודע כי אינך פושע, אך עליך יהיה לבדוק את הרעיונות היסודיים ביותר שלך, כאלו שאולי מעולם לא זיהית באופן מלא ומפורש, בכדי לגלות מהי הנחת היסוד המוטעית של אמריקה, ואלי גם שלך, שהובילה לפגיעה מביישת של התדמית לה ראויה "מיקרוסופט", שלא לדבר על הזמן והכסף שהדבר עולה לך, למשקיעיך, ללקוחותיך ולספקיך.

אם האדם העשיר ביותר, המצליח ביותר והחזק ביותר בהיסטוריה לא יעמוד בפני אי-הצדק ויסרב לברך את מהרסיו, אזי איזו תקווה נותרה לנו מר גייטס?

בכבוד רב

בראד איסה

                              

מר בראד איסה, ( Brad Aisa ), מתכנת מחשבים המתגורר בקנדה, ביקש לפרסם את ההודעה הבאה לקוראים: "אני שמח לראות את מכתבי למר גייטס מתורגם לעברית, ומודה לבועז על המאמץ. עלי לציין, שהיות ואיני מכיר את כתב-העת "אנכי", הופעתו של מכתבי כאן אינה מהווה הסכמה עם תוכנו או עמדות המערכת". המכתב נשלח למר גייטס ופורסם גם באתר של מר איסה באינטרנט. כתובת האתר: http://www.interlog.com/~baisa/  תרגום המכתב: בועז ארד.