"ברכת הקורבן" הישראלית

מאת: בועז ארד |  10 ביולי 2009 פורסם בטור "על הכוונת" ב"מקור ראשון".

"ברכת הקורבן" הינו ביטוי השאוב מן המסורת הנוצרית, יסודו באידיאל המעוות המהלל את נכונותו של הטוב לסבול מידיו של הרע ולקבל באהבה את תפקיד הקורבן בעבור "חטא" יצירת הערכים. זה הוא גם התפקיד המיועד לאזרחי ישראל כפי שהוא מצטייר מן המסרים של תשדירי השירות הציבוריים באמצעי התקשורת.

משבר ניהול משק המים בישראל הינו דוגמא הראוייה להילמד כמניפולציה קלאסית ההופכת את אזרחי ישראל לקורבנות מוכי אשמה. המשבר שימיו כימי המדינה מתחיל בהלאמה מלאה של שוק המים וניהולו באופן כושל במשך עשורים רבים, ממשיך בהטלת אשמה על האזרחים באמצעות תעמולה אותה מממנים הקורבנות, ומסתיים בעונש הראוי לחטא: מס שרק מגדיל ומעצים את הגורם לבעייה.

השלב בו הוטלה האשמה על האזרחים צבר תאוצה בקמפיין עתיר "כוכבים" סיסמאות והוצאות בו הטיפו לציבור הישראלי כי הכינרת מתייבשת תוך גיוס מערכת החינוך הקורסת שנדרשה לשדר דרך ילדינו (שאף מונו באחד התשדירים להיות קלגסים מצווחים המשגיחים על הוריהם ה"מבזבזים") כי אנו במצב של אסון מתקדם. כהרגלנו אנו לא מדקדקים בקטנות, ולא שואלים את השאלות הקשות. כלומר, מי מבזבז, מדוע, מה הם הפתרונות המוצעים, מה יעילותם ומדוע לא בוצעו עד היום. בחודש יולי בשנה שעברה הוקמה ועדת חקירה נוספת שהתבקשה לשוב ולטחון את המים של ועדות חקירה קודמות. ועדה זאת תוכל להעתיק את המסקנות של ועדת מקצועיות ופרלמטריות קודמות שהתריעו מאז שנות השישים, כי: "תוצאה עגומה ומדהימה זאת היא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של הממשלות בישראל, אשר התעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר. המשבר לא נגרםבגלל השינויים האקלימיים, שגרמו לירידה בכמות הממטרים ואף לא בגלל העלייה החדה בהיקף האוכלוסין בשישים השנים האחרונות וברמת החיים. הכישלון המהדהד הוא בעיקרו מעשה ידי אדם!" (מסיכומי ועדת החקירה של שנת 2001).

פרופ' אורי שני, מנהל רשות המים, אמר על המס החדש: "היטל צריכה עודפת הוא מכשיר קריטי לטיפול במשבר המים והצלחתו תמנע שימוש בכלי אכיפה אגרסיביים יותר. ההיטל מהווה כלי אפקטיבי לצמצום צריכת מים בקרב ציבור הצרכנים המפריזים בשימוש במים ללא הצדקה."

באחת מאמירותיה החכמות אמרה הפילוסופית והסופרת איין ראנד כי "המופרכויות שעליהן לא חלקנו היום יהפכו לסיסמאות המקובלות של מחר", ואכן, שתקנו והרשינו להשתמש בכספי מיסינו לחינוך ותעמולה קלוקלים והיום אנו ניצבים בפני מדיניות מיסוי אבסורדית בצורת היטל בצורת המוטל על כל משפחה בישראל שכנראה תאלץ להוסיף עוד 800 ¤ לחשבונות המים שלה בחודשים הבאים מבלי שתבוצע כל פעולה ממשית של חיסכון ייעול וייצור מים.

רפי גליק שבחן את אופי הצריכה בכפר סבא, עיר בת 90 אלף תושבים, מציין כי היטל הבצורת במתכונתו האופטימלית, לפי הציפיות של רשות המים יביא לחסכון של כ 5 מ"ק ללנפש לחודשים החמים יולי-אוקטובר, שזה בעיריית כפר סבא חסכון של 450 אלף מ"ק מים שהם כ 8.6 אחוזים חסכון מהצריכה למגורים, אך רק כ5% מהצריכה העירונית בכפר סבא.

הנתוניםהארצייםשלרשות המים מראים כי במידה וכל אזרחי ישראל יחסכו בחודשים החמים את חמשת הקובים המצופים מהם, הרי שהחסכון ברמה הארצית יהיה 34.5 מיליון מ"ק שהם רק 3 אחוז מהצריכה השנתית בישראל.

לעומת התרומה הזעירה לחסכון במים, הרי כל אזרח ישראלי ישלם לקופת האוצר היטל מינימלי של כ 100 שקל וכנראה שתוספת התשלום בפועל תהיה כפולה. מכאן שמשפחה ממוצעת בישראל תשלם בחודשים החמים תוספת של כ 800 שקל לחשבון המים , שיועברו לקופת האוצר וזה במחיר חסכון מזערי של 3 אחוזים, כשרק אובדני המים של המשק עומדים על 10 אחוזים.

גליק הטיב לסכם את ממצאיו בפרפרזה הראויה "אכן מעולם לא שילמו [על] קובים מעטים כל כך, מיסים רבים כל כך ולשווא".

משרד האוצר, כאמור, יגדיל את הגבייה בכ 1.4 מיליארד שקל של מיסים חדשים בחודשים הקרובים. מנגד יפעלו מתקני ההתפלה המעטים הפועלים בישראל בתפוקה חלקית כאשר מחירו של קו"ב מים בשער המפעל הינו פחות מארבעה שקלים (כלומר בקנס של 100 ¤ ניתן היה להוסיף עוד יותר מ-20 קו"ב לכל משפחה).

בחלם ההופכת לסדום לא ישוחרר שוק המים ולא יפתח בפני יזמים על מנת להקים מתקני התפלה ולספק מים במחיר תחרותי ורווחי לכל דורש (תוך הגדלת היצע העבודה בשוק היצרני). במקום זאת יוקמו תאגידים חדשים לגביית מיסים, יחולקו מכסות פטורים והטבות מגזריות ויתווספו משרות ציבוריות ובלתי יצרניות לרוב.

אם ראיתם משהו הזורם בלהט העשייה הממשלתית אל תתבלבלו – אלו לא מים – אלו כספי המיסים שלנו שכבר מממנים את קמפיין הטלת האשמה הבא.

הוספת תגובה