עופרת יצוקה 10 מאת: אביתר בן-צדף

לכן, הבכיינות הצדקנית של התקשורת – ובעיקר, של מגישים בערוצי החדשות בטלוויזיה – נראית מוזרה ביותר בעת מלחמה. האם יש אפשרות להגן אחרת על תושבי הנגב (וכרגע – בתוך האש נמצאת גם גדרה, שאינה בנגב כלל ועיקר)?

התשובה נמצאת, כרגיל, בספר הספרים: "ויהיו מא?שרי העם הזה מתעים ומאושריו מבולעים" (ישעיהו ט', ט"ו).

כפי שכתבתי במאמרי הקודם על התקשורת במלחמה – התקשורת מציגה (גם עקב מחדלים מתמשכים של ממשלות ישראל) באופן מעוות – ממעיט – את הפגיעות ביהודים ובישראל ומאדירה את תעמולת חמא"ס בדבר "פגיעה הומניטרית" במהלך המבצע. כבר במהלך התקוממות הערבים ("אינתיפאדה") הועצמה הפגיעה בערבים, ושוככה (או הוסתרה) הפגיעה ביהודים (בעיקר, כשהפגיעה הייתה ב"מתנחלים" שנואי-נפשה של העלית הישראלית). אחר כך ראינו את תנועת המספריים התקשורתית באוקטובר 2000 – בעידודה של ממשלת ברק. בהפגנה מדהימה של ציניות מפלגתית העדיפה ממשלתו להעצים את הפגיעה לכאורה בערבים, שניסו להתמרד, והצניעה את רצח היהודי ז'אן בכור בכביש החוף ליד ג'סר אזרקא ואת הניסיונות להתנקש בחיי יהודים (כולל שוטרים) בגליל ובאזור עירון. העלית הישראלית שיחקה לידי הפורעים הערביים – עוד גילוי מדהים של סכלות מדינית.

ואחר כך הגיעה "חומת מגן", ושוב – כמו ברבות ממלחמות ישראל – הקרבנו לשווא חיי חיילים, כיוון שהתאמצנו יתר על המידה לא לעשות את ההגיוני: להפעיל כוח רב ומוגן היטב. כרגיל, רק אחרי שנהרגו שלושה-עשר חיילי מילואים, שלחו את הדחפורים לפתוח לחיילינו צירים בתוך הקאסבה. קצת מאוחר מדי, כיוון שבכל אופן ארגונים בין-לאומיים, צדקנים ישראליים וגורמי תקשורת הפיצו את הכזב על "טבח", שערך צה"ל בתושבי העיר.

עד היום (עוד מעט ימלאו שבע שנים למבצע) ולא העמיד היועץ המשפטי לממשלה את מוחמד בכרי לדין על שקריו – מעט מהחוב המוסרי לי"ג הנופלים, למשפחותיהם ולרעיהם לנשק.

אפשר לספר עוד ועוד על התופעה המבישה, שבה אנחנו נכשלים כל פעם מחדש, ואיננו לומדים לקח. נכון, איננו תורכיה, רוסיה, או ארצות-הברית וגם איננו נאט"ו, שפגעו קשות במטרות אזרחיות אגב מלחמותיהן בטרור. ממתי דמם של טרוריסטים ושל מג?ניהם האנושיים סמוק מדמנו?

לפני כמה שנים שמעתי את פרופ' משה בר-ניב, מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה, משווה בכנס בין לוחמה פוסט-מודרנית בטרור לבין המסורת המשפטית של לחימה בשודדי-ים (פיראטים). הכל מותר כדי ללחום בשודדי-הים, שהוגדרו כאויבי המין האנושי – קבע מזמן החוק הבין-לאומי. זה חל גם על טרוריסטים. הרחיב על כך בהסבר מבריק פרופ' שלום רוזנברג מהאוניברסיטה העברית בירושלים. פרופ' רוזנברג התראיין לתכנית "הערכת-מצב" (בעריכת ד"ר נדיר צור) ביום שני ברשת ב' של קול ישראל.

יחד עם זאת, יש לזכור – תמיד שימשו קרבנות (ובעיקר, בדיות על זוועות מלחמה) נשק בתעמולה – ובעיקר, במלחמות. למרות שזה ידוע, נפלנו כמעט בכל מלחמותינו קרבן לטריק הידוע והשחוק.

בראש ובראשונה, אחראית ממשלת ישראל – על כל סוכנויותיה – להצגה המעוותת והלא-מקצועית של הפגיעה בישראלים ובישראל. הצגה זו לא הדגישה די כמה סבלו הישראלים מטרור. אני עד לכך כל הזמן משאלות, שמפנים אליי בהרצאות ובכנסים בין-לאומיים, ומשיחות עם חבריי – כולל אנשי צבא זרים.

בשלושה-עשר בינואר 2009 דיווח מבט לתקשורת פלשתינאית: חמאס משתמש בילדים בתפקידי סיוע ללוחמים בשדה הקרב", בצטטו את כ??ל אלע?ר?ב?, עיתון ערבי ישראלי:

"כ??ל אל-ע?ר?ב? התקשר לתושבים רבים בעזה כדי ללמוד את המצב של האנשים הסובלים מזה שבועיים את התוקפנות הפראית הישראלית …

"ח'אלד משכונת א-רימאל: 'אנו הנערים הקטנים, בקבוצות קטנות ובלבוש אזרחי, מבצעים משימות של עזרה לאנשי ההתנגדות, על ידי מסירת ידיעות על תנועות כוחות האויב, או בהעברת תחמושת ומזון להם. אנו בעצמנו לא מכירים את התנועות של לוחמי ההתנגדות, עד כדי כך שרואים אותם פעם במקום אחד, ולפתע הם נעלמים ומופיעים במקום אחר. הם כמו רוחות רפאים, קשה מאוד לאתר אותם או לפגוע בהם' [9/1/09]".

ידיעות כאלו ודומותיה – כולל תיעוד של שוד משלוחי אוכל וציוד הומניטרי – יש להפיץ ללא הרף לתקשורת המסורתית (MSM) ולאינטרנט. רק מתקפה תקשורתית מתועדת תוכל לתקן את מה שהזיקה לנו ממשלת ישראל במחדליה. אך למתקפה כזו צריך להיות רצון ויכולת, ושניהם חסרים לממשלת אולמרט-לבני-ברק.

זו אבן-הפינה של המחדל, ואני מתריע עליה כבר עשרות שנים.

מדינת ישראל זניחה את זירת הצעירים (ובעיקר, האקדמיה – הקמפוסים – בארצות-הברית). פעם היה ניסיון אמיץ ויצירתי לפעול בזירה זו, שקראו לו, ISFI (מי שאינם מאמינים – יכולים לשאול את אבי גרנות, שגרירנו הנוכחי בפינלנד, את דני סימן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית, את פרופ' אלכס בליי מהמרכז האוניברסיטאי אריאל, את פרופ' שיזף רפאלי מאוניברסיטת חיפה ועוד רבים אחרים, שהכירו את הפעילות), אך משרד החוץ המיתו בא?בו.

תקשרת מנוולת ונבזית

רוב אנשי התקשורת הבין-לאומית לא יימנעו מכל מעשה נבזות נגד ישראל – גם אם גובל הדבר ברמאות ובעבירות חמורות על האתיקה העיתונאית; ואיני מדבר על אלג'זירה ועל דומיה וגם לא על BBC, שצבר הרבה דיווחים מוטים נגד ישראל.

פראנס 2 – ערוץ החדשות הממלכתי של צרפת – הודה, ש"תמונות של הרס ושל מוות מעזה, ששידר ביום שני [חמישה בינואר 2009] במהדורת הצהריים שלו, לא שיקפו הרס מהפצצות ישראל בעזה, כעת, אלא חורבן, שגרמה 'תאונת עבודה' בעזה בספטמבר 2005".

"מן הדין, שנקפיד יותר בבירור המקורות", אמר אטיין ליינהארדט, מראשי החדשות בפראנס 2.

ידיד הפנה את תשומת-לבי לתגובה, שרצה באינטרנט: "משמעות הדבר ללא כביסת המלים הצרפתית:הערוץ לא 'הולך שולל' ולא 'שגה'. הוא הוליך שולל את צופיו – ובמזיד. וזו אינה הפעם הראשונה. גם בפרשת מוחמד א-דורה הוא עשה מעשה דומה, כפי שפסק בית-המשפטבצרפת. השופט(הצרפתי!)קבע, כי הערוץ … שידר ביודעין שקרים וחצאי-אמיתות, סילופים וחומרים מבוימים וערוכים במגמה להטיל רפש בישראל ולעורר אמפתיה ל'פלשתינאים המסכנים'.