שיר הלל לרוח האדם בגלריית פורסטנברג
מאת: בועז ארד | 30 באוקטובר 2006 צילומים: בועז ארד, לי סנדסטנד
ביום שישי האחרון התענגתי בביקור בגלריית פורסטנברג הנמצאת במוזיאון העיר גוטבורג בשבדיה. בראש המבנה המתנשא כמקדש לאומנות ולקדמה וחולש על כיכר העיר התנוססה כרזה, שהכריזה על תערוכתו של פיקאסו המתארחת בבניין.
מעל: תמונת מוזיאון גוטבורג במרכז העיר
לא הצלחתי להימנע מן התחושה הלא נוחה שגרם הניגוד שבין הכרזות, השילוט שפוזר במקום הספרות הענפה והגלויות בחנות המוזיאון, פרסומי החוצות והעיתונים שקראו לציבור לבקר בתערוכת פיקאסו לבין הדממה הרוגעת ביחס לאוצר האמיתי הגנוז במוזיאון, אוצר אמנותי נדיר שמושך אנשים מכל רחבי העולם – ללא פרסום, ללא גלויות וספרות, וללא מערכת יחסי ציבור משומנת.
מעל: תמונת גלריית פורסטנבורג עם שילוט על תערוכת פיקאסו
גלריית פורסטנברג במוזיאון העיר גוטבורג
גלריית פורסטנברג הינה שיחזור נאמן ככל הניתן של ביתו של אספן האמנות פונטוס פורסטנבורג בן למשפחת סוחרים יהודית שהתיישבה שני דורות קודם לכן בעיר גוטבורג, פונטוס חי בין השנים 1827-1902, והגדיל מאד את אפשרויותיו הפיננסיות לאחר נישואיו לגוטהילדה מאגנוס שהיתה היורשת העשירה בעיר בשנת 1880. במשך כל העת תמך באמנים שטרם הוערכו כראוי בתקופתו ובינהם ארנסט יוזפסון (Ernst Josephson ), הוגו בירגר (Hugo Birger ) וקרל לארסון (Carl Larsson ) את יצירות האמנות אותם רכש ריכז בגלרייה שנבנתה כקומה שלישית במשכנו הפרטי על ידי האדריכל אדריאן קרספין פטרסון (Adrian Crispin Peterson ). הגלרייה נפתחה לביקורי הציבור בשנת 1885 וספר המבקרים מעיד כי הייתה אתר ביקור פופולרי במיוחד. בשנת 1902, לאחר מותו, הוריש פורסטנברג את אוסף היצירות למוזיאון העיר ובכלל זאת גם פסליו של פר האסלברג (Per Hasselberg ) וחלק מן הרהיטים המקוריים שהיו בגלרייה שבביתו.
מראה פנים של הגלריה המקורית בבית פונטוס פורסטנבורג
הגלריה הינה שריד של תקופת זוהר בה נבנה קשר ערכי בין הישגי הרוח האנושית וערכי התרבות על ידי אנשים שידעו להעריך את היופי והתבונה וביטאו הערכה זאת בכל מעשיהם. קריספין פטרסון הדגיש בעיצוב הגלרייה את הקשר והגשר בין ערכי התרבות של יוון העתיקה ואירופה בשיא המהפכה התעשייתית, קשר המודגש בפסלים המעטרים את אפריז החדר כמודל של אפרתנון מודרני כאשר מעל לכל קיר מוצגות דמויות החוגגות הישגים טכנולוגיים כהמצאת המצלמה, הטלפון המצאות נוספות שעיצבו את פני התקופה.
מעל ומטה: דמויות הסף העליון בגלריה חוגגות את הישגי הטכנולוגיה הטלפון והמצלמה.
את החיוניות היצירתית שאפיינה את הגלרייה בימי פארה לכד במכחולו הצייר לארסון שזכה לסיועו הקרוב של פונטוס פורסטנברג.
CARL LARSSON (1853 – 1919)Interior from the Furstenberg Gallery, 1885, Aquarell, 78 x 56,5 cm
הנכנס לגלריה פוגש את פסליו של פר הסלברג (PER HASSELBERG ) שחי בין השנים 1894-1850 ואת פסלו המפעים "פעמונית השלג" המתאר באלגוריה לפרח הבוקע באביב את מעטה השלג ופותח את עלי כותרתו את התמתחות ההתעוררות של נערה-אישה צעירה. הפסל פעמונית השלג הוצג לראשונה בליווי פואמה המשויכת להסלברג בסלון של 1881. הפואמה מספרת על התעוררות פעמונית השלג לאחר נשיקת ההשכמה של שמש האביב, והנשימה הראשונה כאשר נבקע סרט עלי הכותרת עם הנץ הפריחה.
Fleur de la neige, dיcouvre ton sein du lien,
qui t’empeche de t'יpanoir!
Annonce sur la terre le grand reveil
Un baiser du soleil et tout respire.
PER HASSELBERG (1850 – 1894) Snow Bell, 1885, marble, h: 163 cm
צילום פסלו של הסלברג מעל באדיבות לי סנדסטד
BERGH Richard (1858-1919) Nordic Summer Evening 1899-1900
צילום באדיבות לי סנדסטד
ניתן להינות מצילומים נוספים מגלריית פורסטנברג באתרו של חוקר והיסטוריון האמנות לי סנדסטד.
מגדולת האדם להתפרקות ערכים – המסע מגלריית פורסטנבורג לאטליית פיקאסו
מבלי להעמיד דברים נכונה באשר לפיקאסו שהתארח לקול תרועה תקשורתית בקרבת מקום לא אוכל לסגור את מעגל צירוף המקרים. פיקאסו הינו תופעה מיוחדת של בגידה מוסרית ומקצועית, של אמן שהדגים יכולת טכנית ויצירתית גדולה אותה זנח לטובת הזניית האומנות. בכך הוא מייצג יותר מכל את בגידת האינטלקטואלים שהותירו בשיממון ודלות את היוצרים הגדולים וניזונו מאתן נזיד העדשים שהוענק למי שהציג את קטנות האדם ופירוק ערכיו.
ב-2 במאי בשנת 1952 במדריד פירסם מבקר האמנות האיטלקי הנודע ג'יוואני פאפיני (Giovanni Papini ) בספרו צוואה אותה הותיר פיקאסו:
"מאז שהאומנות איננה עוד מזונם של המובחרים, יכול האמן לרתום את כשרונו לכל תהפוכות ושגיונות רוחו, כל הדרכים פתוחות בפני השרלטנות האינטלקטואלית. העם פשוט אינו מוצא באומנות לא נחמה ולא התעלות. אפס המפונקים, העשירים, הטפילים, רודפי הפרסומת מחפשים בה נדירות סנסאציונית של סטיות מדהימות. אני הצלחתי להשביע את רצונם של המומחים בבדחנות אין-קץ שצצה במוחי, והיא הרשימה את המבקר יותר ככל שהייתה מובנת להם פחות.
כיום אינני מפורסם בלבד, אלא אף עשיר מופלג. אף על פי כן אינני יכול להחשיב עצמי כאומן במלוא מובן המילה. ציירים גדולים היו ג'יוטו, טיציאן, רמברנדט וגויה. אני אינני אלא מוקיון שהבין את רוח תקופתו, וידע לנצל עד תום את הטיפשות והריקנות של בני-זמנו".
ציורו של פיקאסו: Pablo Picasso (1955) Jacqueline in a Turkish Jacket
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.