המתווה המדיני: להצטלם עם הסעודים מאת קרולין גליק

אז, כאשר אפילו כלי התקשורת הביעו שאט-נפש משקריו הגסים של אולמרט ומהמוכנות שלו לדבר על עוד נסיגות בזמן שחיילי צה"ל הקריבו את חייהם בשדות הקרב במלחמה שפרצה אך ורק בגלל נסיגות קודמות, מי היה מאמין כי כעבור שנה, אולמרט יהיה עדיין ראש הממשלה?

אך הנה, הוא עדיין ראש הממשלה ועדיין מפזר שקרים לבוגרי מב"ל. אם בשנה שעברה הוא התעלם ממציאות המלחמה, ביום שלישי, בנאומו לבוגרי מב"ל, הוא התעלם מהכנות אויבינו למלחמה הבאה. אולמרט אמר שלא צפויה מלחמה בקרוב משום ש"בצפון ובמזרח חיים מיליוני אנשים הרוצים שלווה, איכות חיים ושקט – ממש כמונו".

שנה לאחר שהובילה אותנו לתבוסה מול חיזבאללה, הפלשתינים, סוריה, ואיראן – ממשלתו של אולמרט נראית יציבה ומוצקה. כפי שאומר השר לשעבר נתן שרנסקי, "עם תשעה אחוזי תמיכה, ממשלת אולמרט יציבה יותר משהיתה ממשלתו של בנימין נתניהו כאשר זכתה ל-45-65 אחוזי תמיכה בעם".

אפס דרישות לסעודים

ובעוד הציבור פוסל אותו, אולמרט ושרי ממשלתו מקדמים תוכניות מדיניות וביטחוניות הזויות שאין להן כל קשר למציאות האזורית או הגלובלית. לאולמרט היום יש מטרה מדינית אחת ברורה: הוא רוצה להצטלם עם הסעודים. כיום, עם התוכנית החדשה של נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש לארגן ועידת 'שלום' עם ישראל, הפלשתינים ומדינות ערב – הדבר הכי דחוף עבור אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני הוא לגרום לסעודים להסכים להיות נוכחים בוועידה. כדי לממש את שאיפתם, אולמרט ולבני מוכנים לוותר על יהודה ושומרון וירושלים. הם מוכנים לחתוך את ישראל לשתיים כדי לחבר בין עזה ליהודה.

מעבר לכך, על אף התנגדות מערכית הביטחון מוכנים אולמרט ושריו להסיר את התנגדות ישראל מהכוונה האמריקנית לספק פצצות מוכוונות מסוג JDAM לערב-הסעודית. זה לא משנה להם כי לישראל אין הגנה בפני הפצצות הללו. לא חשוב להם שהמשטר והצבא הסעודי חדורים מהזנב ועד הראש בפעילי אל-קאעידה. לא משנה להם כי הפצצות הללו יוכלו להשמיד את התשתיות הרגישות ביותר של ישראל בדרום. העיקר להצטלם על המלך עבדאללה או מי מבין בני דודיו.

בהתלהבותם מהאפשרות כי הסעודים יסכימו להיפגש עמם, אולמרט ואנשיו לא טורחים להציב שום דרישה לסעודים. הם לא דורשים שהממלכה תפסיק לשמש המנוע העיקרי של הסתה ג'יהאדית פרועה המסיתה מאות מיליוני מוסלמים בעולם לשאוף להשמדת העם היהודי. הם לא דורשים שהסעודים יבטלו את החרם הכלכלי נגד ישראל. רק שיבואו להצטלם עם שרי קדימה.

ותוכנית הצילום עם הסעודים איננה התוכנית ההזויה היחידה של הממשלה. ישנה גם התוכנית החדשה של שר הביטחון, אהוד ברק. השבוע הודיע ברק על כוונתו לפתח מערכת הגנה נגד טילים מעל ישראל תוך שלוש שנים. אמנם ישראל זקוקה למערכת הגנה נגד טילים, אך התוכנית של ברק איננה יותר מפנטזיה יקרה. ברק טוען כי תוך שלוש שנים יוכל להגן על ישראל תחת מטרייה שמימית שתגן עלינו מכל טיל שיבוא. אך אין סיכוי שזה יקרה כל כך מהר. וגם אם תפותח המערכת הטובה ביותר, היא לא תוכל לתת מענה ביטחוני למתקפה מרוכזת של אלפי טילים פלשתיניים, סוריים, לבנוניים ואיראניים.

ברק טוען כי המערכת שלו תאפשר לישראל לעזוב את יהודה ושומרון. אך הדרך היחידה להגן על ישראל היא לעשות את ההיפך. אסור שישראל תסתפק רק במערכות הגנה. על ישראל לתקוף את מאגרי הטילים של אויבינו. מעבר לכך, בכדי להישמר בפני איום טילים מיהודה ושומרון, על ישראל להישאר שם.

מה שמשותף לתוכניות ההזויות של אולמרט וברק הוא כי בשתיהן, אין לציבור הישראלי כל תפקיד לשחק. שתיהן יוצאות מההנחה כי האינטרסים והעמדות של הציבור הן בלתי רלוונטיות, וכי ההשתתפות של הציבור במהלכי המדינה בלתי רצויה.

לא על הדמוקרטיה לבדה

יש סיבות רבות התורמות למצב שממשלה לא פופולרית מצליחה לעמוד על כנה ולקדם תוכניות בלי שום קשר לרצון העם או לאינטרסים שלו. אך הסיבה העיקרית היא שהמשטר הדמוקרטי בישראל נמצא במשבר עמוק. על פי שרנסקי, המשבר הזה נובע משני גורמים: הנהגה הפוליטית המורכבת מאנשים קרייריסטים שאינם רואים את עצמם כשליחי העם, ועם שלא דורש ממנהיגיו לפעול אחרת.

כדי שממשלה תרכיב מדיניות מציאותית שיש בה לקדם את האינטרסים הלאומיים של מדינתה, היא צריכה לרצות שותפות עם העם. כפי ששרנסקי מסביר, "אסטרטגיה לאומית צריכה להיות מבוססת על הערכים של העם. ישראל מבוססת על שני ערכים – שאנחנו מדינה יהודית ושאנחנו מדינה דמוקרטית".

בדור האחרון, מנהיגי ישראל מתעלמים מהעוצמה הגלומה בהיותה של ישראל מדינת לאום יהודית וחופשית, ועל פי שרנסקי, בכך הם מוותרים על היתרון הגדול ביותר של ישראל. "כבר בשנות השמונים שמעון פרס אמר שהעם חלש. ברק אמר אותו הדבר לפני שהלך לקמפ-דיוויד, כשסבר שיש להגיע מיד להסדר. אריאל שרון אמר את זה לפני ההתנתקות. אבל מה שראינו בקיץ האחרון בלבנון הוא שההפך נכון. העם חזק והמנהיגים חלשים. וכיום המנהיגים ממשיכים לבנות את המהלכים שלהם על התפיסה הטועה שאין לעם כוח".

ללא ספק, המוכנות של העם לבחור במנהיגים חלשים מזינה את האמונה שלהם בחולשתנו. דמוקרטיה היא אמנם מרכיב חיוני של חברה בריאה אך לבדה היא לא יכולה להבטיח לעם הנהגה ראויה. העם צריך גם לבחור מנהיגים ראויים. ומנהיג ראוי אינו אדם שמבטיח אוטופיה. מנהיג טוב הוא אדם המישר מבט לעבר המציאות כמות שהיא, ודורש מהעם להיות השותף שלו בשיפור המצב הלאומי ובקידומו, בהתאם לנסיבות השוררות בשטח.

לישראל היום מוצעים שלושה מנהיגים – אולמרט, ברק ונתניהו. כפי שרואה זאת שרנסקי, נתניהו הוא היחיד שהוא בעל תפיסת מציאות גלובלית ועם הערכה לעוצמת הדמוקרטיה ולעם. הרפורמות הכלכליות שלו חשפו בבירור כי בניגוד לאולמרט וברק, נתניהו מבין שמקור העוצמה של ישראל הוא העם ולא הממשלה, ושכדי להתקדם יש לשים כמה שיותר כוח ואחריות בידי האזרחים עצמם.

משה בתיבה

לפני שנתניהו יוכל להגיע למירוץ מול אולמרט וברק, עליו קודם לנצח בבחירות להנהגת הליכוד. מה שמעניין בבחירות להנהגת הליכוד בין נתניהו ומשה פייגלין הוא הדמיון הגדול שיש להן למערכת הבחירות הכללית. בשני המקרים, הבחירה היא בין מועמד המכיר במציאות ופועל בהתאם – לבין אדם המתעלם מהמציאות ומציע לבוחרים אוטופיה.

בעוד שבחזון של השמאל אין אויבים, בחזון של פייגלין, אין עולם חיצוני בכלל. אין ארצות הברית, אין אירופה. אין או"ם. ואין קשיים. פייגלין רק יגיד למערב ולערבים לעזוב אותנו בשקט כי זאת נחלתו וארצנו, וכולם יבינו שלא יוכלו יותר להתעסק עם ישראל. פייגלין לא יצמצם את ממדי הממסד; הוא רק יחליף את חבריו ביהודים מאמינים, ומיד כל הבעיות ייפתרו.

שרנסקי מסביר כי פייגלין לא יוכל לחשק את נתניהו מימין, כי אם יזכה באחוזי תמיכה ניכרים בבחירות הוא יסכן את היכולת של הליכוד לזכות בבחירות הכלליות – ועל כן, לא יהיה מה לחשק.

שרנסקי מסביר כי פייגלין לא יוכל לעשות את הנדרש כדי להביא את הליכוד בחזרה לשלטון, כי כדי לעשות זאת יש לשכנע את מצביעי קדימה, ישראל ביתנו וש"ס לחזור לליכוד – ופייגלין ידחה את הבוחרים הללו. פייגלין, שנתפס כנציג של מגזר, יפגע ביכולת של הליכוד לשקם את מעמדו כמפלגת שלטון, הוא אומר.

חשוב להבין כי המשבר שעובר הדמוקרטיה הישראלית איננה תופעה ייחודית לנו. המשבר הזה מתרחש גם באירופה, שם האליטה הפוסט-לאומית, שיש לה קווי דמיון חזקים לפוסט-ציונים באליטה הישראלית, בונה מערכי שלטון באיחוד האירופי הנוטלים את היכולת של עמי אירופה לקבוע את גורלם.

שרנסקי מסביר כי הדרך היחידה שהעם בישראל יוכל להתנער מהנהגתו הסולדת בו, היא לדרוש שמנהיגיו יסורו למרותו. "הדמוקרטיה היא לא רק המנהיגים. היא גם המוכנות של העם להגן על הדמוקרטיה. הרי אי אפשר לצפות שראש הממשלה יקום ויתפטר. הציבור צריך ללחוץ על שרים וחברי כנסת. כיום, אלו לא מרגישים שישלמו מחיר כבד כל כך על תמיכה בממשלה כל כך לא פופולרי".

דמוקרטיה היא עניין של בחירה. והיכולת של משטרים דמוקרטיים להצליח טמונה ביכולת של העם לבחור נכון.