שינויי אקלים ציבורי – חלק ב'

החדשות הטריות מגיעות דווקא מלב מה שאמור היה להיות "הקונצנסוס". ד"ר פיל ג'ונס, האיש שעמד בראש היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח אנגליה החל לחשוף את שהתחולל במשך העשור האחרון בו שימשה היחידה שברשותו כגורם המרכזי לאספקת הנתונים לדו"חות של ה-IPCC, הגוף הבינממשלתי של האו"ם שהוקם על מנת לייעץ לממשלות כיצד להתמודד עם ההתחממות הגלובלית.

בראיון אותו נתן לכתב הסביבה של ה-BBC הוא מודה למעשה בכך שההתחממות האקלימית לאחרונה אינה יוצאת דופן בשיעורה או בקצב שלה לעומת העבר. זה הוא שינוי דרמתי לעומת הסיפורים בהם תמכו בעבר אל-גור ומרעיו בועידות האקלים האחרונות, הרעיון שאנו עומדים על סיפה של התחממות חסרת תקדים הוא שהיה המפתח לתחושת החירום אותה ניסו אוהדי התיאוריה לקדם על מנת לצבור השפעה פוליטית מהירה ותקציבים. מה שמיוחד בראיון הזה הוא שכתב הסביבה של ה-BBC מציג לראשונה את שאלות הספקנים (ואף מעניק קרדיט למקור השאלות) שאליהם התיחסו בתקשורת הממוסדת כחבורת מטורללים כשאלות לגיטימיות אותן נמנעה העיתונות הממוסדת מלשאול בשנים האחרונות.

בראיון יוצא הדופן מסתבר כי ג'ונס מסכים עם כך שאין התחממות משמעותית בין 1998 ל 2009 בעוד שלפי התראות ה- IPCC היינו צריכים לראות התחממות של כ 0.2 מעלות לעשור לפחות וכי המודלים הגזימו בהערכת הרגישות האקלימית לגזי החממה ונתנו משקל נמוך מידי לשינויים טבעיים. למי שקורא את הראיון המלא מתברר לפתע כי המדע נמצא בתחילת הדרך (ולא הכל מקובל על כולם) ואף למעלה מזה, ג'ונס מגלה כי בדו"חות האו"ם יש נטייה להשמיט ממצאים לא נוחים מבחינה פוליטית, במיוחד בדו"חות לקובעי המדיניות. אנו בישראל שחזינו כיצד מתנהלת "חקירת או"ם" ואת הדינמיקה המיוחדת שלה עם קבוצות לחץ ועמותות בינלאומיות לא צריכים להיות מופתעים מכך.