מנהיגות במבחן הפופוליזם

מאת: ארז תדמור | 12 במרץ 2009 פורסם לראשונה במעריב NRG

החזרת הבניםנורית, מיכל ונעה – שלוש חברות עוד מגן חובה, יעלו בעוד שנה על האוטובוס לתיכון העירוני בחדרה. לנורית יש 3 כלבים והיא רוצה להיות וטרינרית. מיכל מתכוננת לעשות שנת שירות בצופים ונעה רוצה להיות דוגמנית. לכולן יש חלומות ושאיפות, שלושתן יפות וחכמות והן רק בנות 17. כמה דקות לפני שיגיעו לבית-ספר, הן יירצחו, יחד עם עוד 15 מנוסעי קו 4. האוטובוס שלהן יפוצץ בידי מחבל מתאבד. נורית מיכל ונעה כבר לא יגשימו אף חלום.

כיום, לנורית, למיכל ולנעה, אין פנים. לגלעד שליט יש. הבעיה היא שנורית, מיכל ונעה לא לבד. מאז שנת 2000 נרצחו על ידי מחבלים ששוחררו מהכלא הישראלי 179 גברים, נשים וילדים.

ביום שלישי אמרה תמי ארד בראיון לגלי צה"ל כי "יש לשחרר את כל 450 האסירים הפלסטינים הרוצחים שדורש חמאס, תמורת שחרור החייל החטוף גלעד שליט", וביטאה למעשה את הדרישה של המטה לשחרור שליט. תמי ארד, בתה יובל, משפחות גולדווסר ורגב ורבים אחרים הגיעו בשבוע האחרון למאהל המחאה של משפחת שליט במטרה להגביר את הלחץ המופעל בימים אלו על ראש הממשלה. והלחץ שמופעל על חברי הממשלה היוצאת הוא לחץ עצום, לחץ שמעטים האנשים שיכולים לעמוד בפניו. למרבה הצער, זהו בדיוק תפקידם כמנהיגים.

דבריה של תמי ארד מבטאים את הלך הרוחות שהשתרר בישראל בשבועות האחרונים, הלך רוחות הגורס שיש לקבל את דרישות החמאס תמורת שליט כגזירת גורל שלא ניתן להשפיע עליה, ולפיכך יש להיכנע להן כפי שהן. לשחרר את גלעד בכל מחיר – זו התביעה. לו היה החמאס דורש 4,500 מחבלים יש להניח שגם דרישה זו היתה נראית לארד הגיונית, וגם לו היה החמאס דורש 9,000 מחבלים לא ניתן היה לצפות ממי שאיבדה את בעלה לחוסר הוודאות לחשוב אחרת.

אך עם כל הקושי שבדבר, תפקידם של ראש הממשלה ושרי הקבינט הוא להתייחס ללחץ הרגשי שמפעילים בני המשפחות של חיילים חטופים בדיוק כפי שהוא – לחץ רגשי העומד בסתירה לאינטרסים הביטחוניים והאסטרטגיים של ישראל.
להפסיק לפחד מהצל של עצמנו

מדינה לא יכולה לקבל תכתיבים מארגוני טרור, את הטרור יש לנצח. כפי שידענו להכניע את הטרור ב'חומת מגן', כך אפשר להביא את החמאס לידי מחיר שאותו הגיוני לשלם.

אפשר להוריד את המחיר שדורש החמאס על ידי הפסקת זרם החשמל לעזה או באמצעות לחץ צבאי עז ומתמשך. אבל המנהיגות הנרפית שלנו לא מוכנה אפילו לשקול להפסיק להזרים דולרים לעזה, שלא לדבר על מניעת ביקורים אצל אסירים.

לאורך החודשים האחרונים מבקשים לשכנע אותנו כי אין ברירה אחרת אלא להיכנע לתכתיבי החמאס וכי לא ניתן להוריד את דרישותיו. די אם נזכיר למשמיעי טיעונים אלו כי גם לפני 'חומת מגן' חזרו רבים וטובים על המנטרות לפיהן "לא ניתן להכריע את הטרור" וכי "הפתרון לטרור הוא ביצירת אופק מדיני". בפועל, בשעה שהפסקנו לפחד מהצל של עצמנו הצליחו צה"ל והשב"כ להוריד את מספר הנרצחים בפיגועי הטרור משיא של 452 נרצחים בשנת 2002 ל-57 נרצחים ב-2005, 36 ב-2006 ו-13 ב-2007.

העבר מוכיח כי אם רק נאמין בעצמנו ולא נכנע להלכי רוח תבוסתניים, בכוחנו להחזיר את ארגוני הטרור לגודלם הטבעי. כך עלינו לנהוג גם בסוגיית שליט ולגבש מדיניות שונה לחלוטין מזו שמנוהלת בשנים האחרונות. דרישות החמאס אינן גזירת גורל ומדינה ריבונית שדואגת לביטחון אזרחיה לא יכולה לבסס את מדיניותה על מניפולציות רגשיות. הדרך לשחרור גלעד שליט לא עוברת בכניעה נוספת לסחטנות הטרור, אלא בגביית מחירים כואבים מהחמאס כל יום עד לשחרורו. כניעה נוספת תוביל רק לעוד חטיפות, לתביעות גבוהות עוד יותר תמורת החטופים הבאים וליצירת רוח גבית מחודשת לארגוני הטרור.

נכון, קשה מאוד לומר זאת למשפחת שליט, אך בתמונת המצב הנוכחית אסור למדינת ישראל להפוך את הבעיה הטקטית של גלעד שליט לבעיה אסטרטגית בדמות אלפי מחבלים משוחררים. מנהיגות נמדדת לא במבחן הפופוליזם אלא בקבלת החלטות קשות. על המנהיג לשאול את עצמו מה העם צריך, לא מה העם רוצה. סוגיית גלעד שליט היא סוגית מבחן: האם הממשלה שהביאה עלינו שתי מלחמות בשלוש שנים תביא עלינו גם את האינתיפאדה השלישית?

תמונות נרצחי הטרור

179 קורבנות עסקאות שחרור המחבלים מאז שנת 2000 מתוך אתר ארגון אלמגור www.al-magor.com

 

הוספת תגובה