ד"ר ריצ'רד לינדסן – עובדות מול דוגמות
מאת: יעקב ר. | 10 באפריל 2009 פורסם במקור ב"בלוג הירוק"
ד"ר ריצ'רד לינדסן הוא פרופסור למטאורולוגיה ב מוסד היוקרתי MIT, וספקן מפורסם בנושא ההתחממות הגלובאלית. בסיקור הבא אותו ערך יעקב ר. בבלוג הירוק בוחן ד"ר לינדסן את נושא ההתחממות הגלובלית ואת תופעת הדוגמות המדעיות.
פרופ' לינדסן מסביר במאמר קצר וקל (כלומר לא טכני או מתמטי מדי) מדוע לדעתו יש הוכחה שההיזון החוזר (feedback) של האקלים (ביחס לטמפרטורה) הוא שלילי. זהו נושא מפתח בתחום הבנת ההתחממות הגלובלית. הנה תמצית של המאמר התמציתי שבקישור:
כדור הארץ קולט חום מקרינת השמש ופולט חום לחלל החיצון באמצעות קרינת ארוכת גל (LW ). כללית יש איזון בין כמות החום שהוא קולט, הכמות שהוא סופג והכמות שהוא פולט.
אפקט גזי החממה קיים בבירור (איש אינו מטיל בכך ספק). גז החממה העיקרי, מבחינה כמותית, הוא אדי המים. דו תחמוצת הפחמן (דתפ"ח) היא גם כן גז חממה, למרות שכמותו באטמוספרה קטנה. גזי החממה סופגים חלק מגלי החום ארוכי הגל (LW ) שכדור הארץ פולט, ולכן מקטינים את כמות החום הנפלטת לחלל, ומגדילים בכך את הכמות הנספגת בכדור הארץ וגורמת התחממות.
הגדלת הכמות (הריכוז) של הדתפ"ח באטמוספרה מגדילה את אפקט החממה, כלומר את כמות גלי החום שנספגים באטמוספרה. הגדלת ריכוז הדתפ"ח פי שניים תגרום, לפי חישובים תיאורטיים, לעליית הטמפרטורה בכדור הארץ ב כ 1 מעלה צלסיוס, זאת אם נבודד את ההשפעה של הדתפ"ח בלבד, ללא התייחסות לתופעות אחרות. (עליית הטמפרטורה כתוצאה מהכפלת ריכוז הדתפ"ח נקראית "רגישות האקלים"- ,Climate sensitivityהכפלה זו צפויה להתרחש בסוף המאה הזאת). ברמת הטמפרטורה החדשה ייווצר שיווי משקל חדש, והטמפרטורה לא תוסיף לעלות יותר, אם הריכוז ייעצר ולא יעלה.
מה שנכתב עד כאן מקובל על הכול, על החממיסטים ועל הספקנים כאחד.
נקודת המחלוקת היא בנושא ההיזון החוזר – Feedback – עוצמתו וסימנו. מערכת האקלים היא מערכת מסובכת מאד (כאוטית), ושינוי באחד הרכיבים (ריכוז הדתפ"ח) עלול לגרום שינוי בתהליכים נוספים, שיגרמו להתחממות נוספת ועלול להיווצר תהליך שרשרת בלתי פוסק של עליית טמפרטורה. כלומר קיים feedback חיובי: עליית הטמפרטורה מניעה תהליכים שגורמים לעליה נוספת בטמפרטורה, וחוזר חלילה. כך טוענים החממיסטים.
הדו"ח של ה IPCC – המבוסס על מודלים ממוחשבים, טוען לעליה של בין 1.5 ל 5 מעלות צלסיוס. הדבר נובע מכך שהמודלים מניחים feedback חיובי, וטוענים שההתחממות תגרום לעליה באדי המים, ואלו יגרמו להתחממות נוספת. (כזכור, ללא feedback העלייה הצפויה היא רק מעלה אחת).
לינדסן טוען שאין אנו יודעים את כיוונו של ה feedback, והוא עשוי להיות שלילי. אמנם ההתחממות מגבירה את אדי המים – זה סביר – אבל אדי המים מגבירים את העננות, והעננים מחזירים קרינה לחלל ומהווים גורם מצנן. אין אנו יודעים מה גובר על מה מבחינה כמותית – אפקט החממה של אדי המים או אפקט החזר הקרינה של העננים, ולכן אין אנו יודעים את הכיוון של ה feedback – וההנחות שביסוד המודלים אינן מבוססות על ידע אלא על השערות (קרי: ניחושים).
פרופ' לינדסן מציע שנשתמש במדידות הקרינה שנעשות על ידי לוויינים כדי לבחון את עוצמתו וכיוונו של ההיזון החוזר. הוא שרטט גרף המתאר מה הייתה צריכה להיות כמות הקרינה המוחזרת לחלל לפי הנחות ההיזון החוזר של המודלים האקלימיים, לעומת הכמות שנמדדה על ידי הלוויינים.
בגרף אנו רואים שכמות הקרינה ארוכת הגל (LW ) הנפלטת מכדור הארץ לחלל החיצון, שנמדדה על ידי הלוויינים (קו אדום), היא גבוהה מזו שנחזתה על ידי המודלים האקלימיים (קו שחור), על סמך ההנחות שלהם על ההיזון החוזר.
השורה התחתונה, במילים פשוטות: אקלים כדור הארץ נשלט על ידי היזון חוזר – feedback – שלילי. הרגישות האקלימית יורדת כתוצאה מכך מ 1 מעלה צלסיוס לכ 0.3 מעלות בלבד. שינוי בשיעור זה הוא זניח ביחס לשינויי טמפרטורה טבעיים שאינם קשורים לפעילות האנושית.
המסקנה הזו אינה מבוססת על השערות אלא על מדידות בפועל. 4 קבוצות חוקרים שונות (המפורטות במאמר) שמו לב לתוצאות המפתיעות של מדידות הקרינה של הלוויינים, אבל לא הסיקו את המסקנות המתבקשות.
לינדסן והדוגמות המדעיות
בהרצאה שנשא ב 2007 הביע פרופ' לינדסן את הסתייגויותיו ממסע ההפחדה החממיסטי. ניתן לקרוא את השיקופיות של ההרצאה כאן.
בסוף ההרצאה הוא אומר: "כשם שאין שום חדש באיומים ופחדים הקשורים לאקלים, אין שום חדש בתופעה שפסיאודו-מדע הופך להיות דוגמה (dogma) שנכפית בכוח פוליטי".
(פסיאודו-מדע = מדע מדומה. מה המלה העברית ל dogma ?, יש למישהו רעיונות ?)
"הביטוי הנאה ביותר לתופעה זו נכתב על ידי מבקרת האדריכלות הנודעת ג'יין ג'קובס (Jane Jacobs) , שכתבה בשנת 1961 על האסון של התכנון העירוני בארה"ב:"
"בדיוק כמו בפסיאודו-מדע של הקזת דם, בפסיאודו-מדע של תכנון ערים, אחרי שנים של פיתוח ולמידה, התפתחה מסכת שלמה, מתוחכמת ומקיפה של דוגמות מבוססות על שום דבר. הכלים והטכניקות התפתחו עם הזמן. אנשים חזקים ומוכשרים הופיעו, מנהלים נערצים, שהפנימו את הבסיס השגוי ההתחלתי, קיבלו כלים ביצועיים ואת אמון הציבור, וממשיכים בדרך לוגית להוציא לפועל מעשי הרס והגזמה זוועתיים, שזהירות או ספקנות טבעיים היו מונעים בעבר.
הטכניקה של הקזת הדם הביאה לריפוי לפעמים, רק במקרה. לקח זמן עד שנזנחה. היא הוחלפה בתהליך הקשה, המסובך והמייגע של חיפוש האמיתות, פרט אחר פרט, בתהליך ארוך של למידה, ובחינה של המציאות. אמיתות אלה מתארות את המציאות כפי שהיא, ולא כפי שאנשים חשבו שהיא צריכה להיות.
הפסיאודו-מדע של תכנון ועיצוב עיר עוד לא השתחרר מהנוחיות המדומה של מאוויים, אמונות טפלות נפוצות, פשטנות יתר וסמליות, הם עוד לא החלו בהרפתקה של גילוי העולם האמיתי."
ג'יין גי"קובס: "המוות והחיים של ערים אמריקאיות גדולות", 1961 .
פרופ' לינדסן כותב את הקטע על הדוגמה אחרי שהוא מסביר שירחוני המדע הגדולים כמו Nature ו- Science אימצו מדיניות לפיה הם אינם מקבלים לפרסום (ואפילו לא לבדיקה שלפני הפרסום) מאמרים ספקניים בנושא ההתחממות. זאת הסיבה שהחוקרים שפרסמו מאמרים על התוצאות המפתיעות של מדידות הקרינה של הלוויינים נמנעו מלהזכיר את המסקנה המתבקשת – שהתוצאות מטילות ספק (לפחות) בהערכות ההיזון החוזר של החממיסטים. החוקרים רצו שמאמריהם יתפרסמו אך מי שמטיל ספק בדוגמה מסתכן בנידוי.
לובוטומיה: סיפורה של דוגמה
בשנת 1949 הוענק פרס נובל לרפואה לאנטוניו מוניז ממציא שיטת הלובוטומיה. עד היום יש מי שמגן על החלטה זו של וועדת פרס נובל, באתר הרשמי של הפרס.
מהי הלובוטומיה? זהו ניתוח בו מחדירים מוט או סכין למוחו של החולה במטרה לנתק עצבים במוח, ול"רפא" אותו בצורה זו ממחלות נפש. כמובן, בהחדרת מוט או סכין למוח האדם הרופאים גרמו בצורה גסה ובלתי מבוקרת להטלת מום אדיר במטופל. לרוב בוצע הניתוח ללא הסכמת המטופל, שנחשב למופרע מדי מכדי לשאול את פיו. בזמנו לא היה קיים טיפול אחר לחולי נפש במצב חמור, לא התגלו עדיין התרופות הפסיכותיות שבהן מטפלים היום במקרים אלה. (שכנראה מבצעות אותה עבודה של הטלת שיתוק במוח החולה, אך ללא ההחדרה הגסה והמכאיבה של סכין למוח).
עשרות אלפי חולים "טופלו" בשיטת הלובוטומיה. השיטה הייתה כל כך מקובלת עד שממציאה זכה בפרס נובל. (היום אנו יודעים על מיקרים יותר חמורים ומגוחכים של הענקת פרס נובל, כך שהפרס איבד הרבה מיוקרתו). היום הניתוח הזה הוצא מחוץ לחוק בשל אכזריותו במרבית המדינות, אך עדיין היו מקרים בהם בוצע ה"ניתוח" אפילו בשנות ה 1980 .
הלובוטומיה הוא דוגמא למקרה קיצוני בו הדוגמה (dogma ) ה"מדעית" (הפסאודו-מדעית) השתלטה על השכל הישר.
זאת בנוסף לדוגמא שהביאה ג'יין ג'ייקובס – של הטיפול בהקזת דם.
ואם עוסקים בפסאודו-מדע – אני יכול להעיד שבילדותי הייתי עד ראיה לטיפול בחולה בכוסות רוח, טיפול שניתן על ידי רופא מדופלם, רשמי. אבל כוסות הרוח, אם לא הועילו, לפחות לא הזיקו כמו הלובוטומיה או הקזת הדם. אמונות טפלות וחסרות שחר באצטלה מדעית כביכול…
Skull, on which a real craniotomy operation was carried 5,000 years ago, has been displayed in Shandong Museum recently. Regarded as the earliest evidence of a successful craniotomy practice in China, the skull was unearthed from a site of ancient cultural relics named Fujia Dawenkou in Guangrao, a county of east China's Shandong Province, in 1995. from: peopledaily.com
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.