היזהרו מבולעי-הקרפדות

מאת: בועז ארד | 15 בספטמבר 2007

השנה האחרונה לימדה אותנו כי בכל חלקה טובה התפשטה הבינוניות השרלטנית ההולכת ומעמיקה את אחיזתה בזכות שיתוף הפעולה של בולעי הקרפדות.

בירידים של אנגליה הוויקטוריאנית היה נפוץ מקצוע בזוי של "בולע הקרפדות". תפקידו של בולע הקרפדות היה לשמש כ"עוזר שרלטן". השרלטן ניסה למכור לציבור תרופות ומרקחות פלא חסרות ערך בעוד ש"בולע הקרפדות" היה מדגים תוך תרגילי אחיזת עיניים כיצד הוא אוכל קרפדה, שידועה בארסה המזיק, ומבריא כהרף עין תוך שימוש במרקחת הפלא אותה הציע השרלטן לציבור. כך הסתובבו צמדים של רופאי אליל שרלטנים ובולעי קרפדות עד שזיכו את לקסיקון הביטויים במונח "בולע קרפדות", שבמקורו תיאר אדם חדל אישים ומתרפס העוסק בקידום תרמית.

בעדויות הנחשפות בפני ועדת וינוגרד אנו מגלים כיצד הוקפנו "בבולעי קרפדות" מודרניים שסכנתם גדולה בהרבה מנוכלי השוק הוויקטוריאני, אנשים שידעו כי מוכרים לנו סחורה קלוקלת או מאפה שטרם נאפה דיו אך העדיפו להציגו כמעשה מדיניות נבונה.

זקן בולעי הקרפדות, שמעון פרס אמר: "אילו זה היה תלוי בי אני לא הייתי נכנס למלחמה הזו" – כך אמר מי שכיהן אז כמשנה לראש הממשלה וכיום כנשיא. ופרס מנסה להסביר: "שאלו אותי למה לא הצבעתי נגד, אמרתי לוועדה שראיתי איך ראש הממשלה מנהל את הדברים בימים קשים מנשוא, ואני מצדיע לו על-כך".

חיים רמון, בולע קרפדות לויאלי זכה בקידומו המיוחל ומשמש כיום כמשנה לראש הממשלה, רמון אמר בעדותו כי בליבו התנגד לפעולה קרקעית לקראת סיומה של המלחמה, אך הצביע בסופו של דבר בעדה כדי לחזק ולהביע את תמיכתו בראש הממשלה: "חוסר גיבוי לראש ממשלה שעומד בראש מערכה מדינית היא בעיה מאוד קשה. חשבתי שזאת תהיה פגיעה קשה בסמכותו וביכולתו להנהיג בעת מלחמה, אם יהיה אפילו מיעוט קטן בממשלה שמתנגד".

בעדותו של מופז עולה דיאלוג חושפני בעקבות שאלה של פרופ' גביזון: "ואתה כאיש שרק לפני כמה חודשים עזב את המשרד [הביטחון], ומכיר את כל התכניות, האם אתה חשבת שאפשר להשיג את היעדים האלה במתווה של רק אש מנגד?". תשובתו של השר היא תשובת שלא תבייש שום שותף לדבר עבירה: " אני לא נשאלתי על השאלה הזו". מקשה, פרופ' גביזון: "אבל בדיונים הראשונים, אתה האדם המנוסה בכל התפקידים האלה שיושב בפורום הזה. ..אתה לא דורש הבהרה של יעדים, אתה לא מעלה לדיון את שאלת הדרכים, ואתה כאילו אומר בסוף: אם הייתם מביאים, אבל למה אתה לא בעצמך אמרת את זה ?". כאן נסתם פיו של הביטחוניסט עתיר היכולות: " זה לא תפקידי לקבוע את דרכי הפעולה". אין זאת אלא הקרפדה הארורה שהיתה תקועה בגרונו ומנעה ממנו להתבטא.

"איך אפשר לעשות סדר בלי כניסה קרקעית שאתה מתנגד לה?" שאלה – חקרה, חברת ועדת וינוגרד – רות גביזון, את השר אלי ישי מש"ס ? בתשובתו עונה בן היתר השר אלי ישי:" … אני לא גנרל , אני סמל ואני בכל זאת מתייעץ, כי אני צריך לקבל החלטה כנבחר ציבור. ופה בהרמת יד זה חיי אדם. בהמשך שואלת גביזון :"בישיבה החשובה באוגוסט שבה דיברו על הרחבת המהלך הקרקעי… נמנעת או הצבעת נגד" ? משיב אלי ישי : " נמנעתי, כי הייתי בין 2-3 נמנעים. התנגדתי לכניסה. אמרתי, אם הקול שלי היה מכריע כניסה או לא כניסה, הייתי ודאי מצביע נגד. אבל ראיתי שלא, אז אמרתי, בוא נשמור לפחות על סולידריות." אם כולם לועסים קרפדות מדוע לא אני…

ציפי ליבני, טווה קורי חלום ומחפשת את הקרפד מהאגדות, זה כנראה ההסבר לכך שבישיבה המכריעה היא חלמה כפי שטענה בעדותה: "מבחינתי היציאה היתה יציאה ב-12 לחודש למבצע, שהיה אמור להסתיים באותו לילה – גג למחרת בצהריים" – כך אמרה שרת החוץ, שלא ידעה על מה היא מצביעה בעדותה בפני ועדת וינוגרד.

 עמיר פרץ טען שהיה לו ברור מלכתחילה שרק פעולה קרקעית או מהלך מדיני יעצרו את ירי הקטיושות. הוא טען בוועדה כי אמר את הדברים בפורומים שונים. אולם הוא נאלץ להודות שלמרות התובנה הזו, הוא לא הורה לצה"ל להכין תוכניות לפלישה קרקעית, "יש תוכניות מוכנות", הוא אמר. כשנשאל כיצד אזר את העוז לשמש כשר ביטחון ללא כל ניסיון מתאים לתפקיד – העיז בחוצפתו לנסות ולהטיח לכיוונה של השואלת את הטענה, שגם היא לא בעלת רקע ביטחוני והנה היא עוסקת בכך.

ומצעד בולעי הקרפדות ממשיך… בערב החג התבשרנו כי גם עמי אילון, ישר הדרך, יצטרף לממשלתו של אהוד אולמרט כשר בלי תיק. זהו אותו עמי אילון שמטהו שיחרר ביוני השנה את ההצהרה: "עמדתו של אילון בנוגע לאולמרט לא השתנתה. הוא נחוש בדעתו להביא להחלפת אולמרט ולהקמת ממשלת שיקום לאומי עם קדימה ללא אולמרט" סוף ציטוט.

התמונה העגומה העולה ממכלול העדויות והתנהלות הפוליטיקאים סביב פרשת מלחמת לבנון מאפשרת לנו להציץ מעבר למסך הערפל בו נוהגים הפוליטיקאים להקיף עצמם. מה שמתגלה הוא עדר של בולעי קרפדות, אומרי "הן" חנפנים ומתרפסים מודרניים שסכנתם גדולה.

במאמרו "הבינוניות מנצחת" מציין המזרחן ואיש אגף המודיעין בצה"ל, שמעון מנדס, כי"מלחמת לבנון השניה הציפה את הביזיון של הבינוניות המנצחת. פתאום הסתבר, שהגנרלים שלנו הם לא אלופים על אמת. הם לא הגיעו למעמד הרם והנישא בזכות, אלא בחסד. חסד של אמירת הן אוטומטית. חסד של חוסר מקוריות וחשיבה אנליטית. חסד של הלשון היודעת להתמקם במקום הנכון. בקיצור, העתקנו את המעשה הנשי הקדמון, וזכינו להגיע מעלה מעלה, בזכות הענקת חסד." מי מאיתנו לא מכיר את התופעה הפושה בכל חלקה טובה – תופעה זאת היא אחת מן הפנים המכוערות של הידרת השחיתות המוסרית רבת הראשים המאיימת על קיומינו.

לצערנו המחלה המוסרית של הנכונות לבלוע קרפדות אינה נחלתם של הדרגים הפוליטיים והמנהיגים הבכירים בלבד. ראוי לנו כי נזכור שהיא נמצאת בכל מקום שבו אין את האומץ לעמוד מול השרלטנות. מעטים ונדירים הם אלו העומדים בפרץ הנכונות לבלוע קרפדות למען קידום, טיוח והניסיון "לא לעשות גלים".

מנדס, שלא המשיך בקריירה פוליטית או צבאית, שאל פעם את עמיתו לשעבר, שעימו למד באוניברסיטה העברית, דוד אפק, אשר כיהן כציר מדיני בשגרירות קהיר, כיצד הוא מוכן להמשיך ולבלוע צפרדעים: "כאשר חיים בביצה, צריכים גם לבלוע צפרדעים", ענה לו אפק.

מנדס לא החשה וענה: "פעם למדונו שכאשר חיים בביצה, צריך לייבש אותה".

לכבוד השנה החדשה הבאה עלינו, אברך את מנדס על תשובתו האמיצה, ואאחל לכולנו את העוז המוסרי לחדול מבליעת קרפדות ולייבש את הביצה המוסרית.