הכניעה בספר על קריקטורות מוחמד מאת אילן ז'ורנו

אם הפוסט מאמין שיש לפרסם את הקריקטורות בעבודה אקדמאית המתנתחת את המשבר, מדוע לא היה להן מקום על דפי הפוסט כאשר המשבר היה חדשות מתפרצות? אם מוטעה מצד ההוצאה לאור האקדמאית להרשות לאיסלמיסטים "לקבוע את התנאים לחופש הדיבור" כיום, הפחדנות של התקשורת המרכזית דומה – ואולי אף חמור יותר – מאשר היה בשנים 2005-6 בעת שאיפשרה "להמון האלים לקבוע את תנאי חופש הדיבור". לא ניתן להגן על חירות הדיבור רק על ידי עבודות אקדמאיות יחודיות, תוך התעלמות מן הכניעה וההכחשה של אמצעי התקשורת המרכזיים. על פי דעתי להחלטה של ההוצאה לאור האוניברסיטאית של ייל אחראית בחלקה הפחדנות של התקשורת בעת משבר הקריקטורות ומאז. בעת שכשלו מלהתייצב לצד חופש הדיבור – וכשלו מלתבוע ממשלתנו להגן עליהם – התקשורת המערבית עודדה את ההמון האיסלמיסטי. כל שנותר להמון (ומנהיגיו) היה להסיק כי באצעות איומים והתקפות אלימות הם יכולים לכפות את בני המערב להקריב את זכותם לחופש הדיבור ולציית לציווי האיסלמי נגד "חילול הקודש". בשנים שחלפו, אווירה של פחד השתררה ומעטים מוכנים להסתכן בהתקפה.