קרולין גליק – האייתוללה מפיונג-יאנג

האייתוללה מפיונג-יאנג

צפון-קוריאה, באיומיה לשגר טיל בליסטי, מקעקעת את הברית בין ארה"ב ליפן ודרום-קוריאה. באותה צורה פועלת איראן, כאשר בתפקיד דרום-קוריאה ניצבת ישראל. יש לישראל מה לעשות בנידון

מאת: קרולין גליק, פורסם לראשונה: 25 ביוני 2006  

התקשורת הישראלית התעלמה מסיפור השבוע. לא דבר חדש. בעוד אנו מוצפים בתמונות שלילדים עזתיים שנפגעו משום שהם משמשים כמגן אנושי בטקטיקה הלא-אנושית שלטרוריסטים המפגיזים את שדרות ומערב הנגב, איימה צפון-קוריאה לשגר טיל בליסטי בין-יבשתי לעבר ארצות הברית. למהלך הצפון-קוריאני ולהתמודדות הבינלאומית עמו השלכות משמעותיות בעבור ישראל. זאת, על רקע התוכניות הגרעיניות והבליסטיות המקבילות של איראן. אם ישראל תפיק את הלקחים הנכונים מהמשבר הצפון-קוריאני הנוכחי, נהיה ממוצבים בעמדה הרבה יותר יציבה אל מול האיום האיראני המתפתח. כך נפעל גם לחיזוק הקולות באמריקה ובאירופה המבינים את משמעות האיום הגרעיני האיראני והדורשים שאירופה וארצות הברית יפסיקו לנהל משא ומתן עם משטר האייתוללות.

בתחילת השבוע דאגה צפון-קוריאה לחשוף בפני לווייני הריגול האמריקניים את הכנותיה לקראת שיגור טיל בליסטי בין-יבשתי מסוג טייפודונג-2 המסוגל, עם טווח של 15,000 ק"מ, להגיע למטרות בחוף המערבי של ארצות הברית. המהלך של ג'ונג איל חולל סערה בינלאומית. ארצות הברית הכניסה לראשונה למצב הפעל את מערכות ההגנה נגד טילים שלה באלסקה ובמערב ארצות הברית. הצי האמריקני ניהל תרגיל חסר תקדים בממדיו ליד האי גואם באוקיינוס השקט, שכלל שלוש שייטות של נושאות מטוסים. השגריר האמריקני ביפן, תומס שיפר, הודיע כי מבחינת ארצות הברית "כל האופציות נמצאות על השולחן" במידה שצפון קוריאה תשגר את הטיל, ובכך רמז כי כוחות אמריקניים יפעלו כדי ליירט את הטיל במסלולו.

צפון-קוריאה דורשת

לאחר מספר ימי היסוס, ביום רביעי, שיגרה יפן – שנמצאת תחת איום הטילים הצפון-קוריאניים מאז שיגור המבחן של טיל מסוג טייפודונג-1 מעל שמיה באוגוסט 1998- ספינות ומטוסים לעבר צפון-קוריאה כדי לפקח מקרוב על הנעשה שם. הדרום-קוריאנים מצידם, שנמצאים תחת איום חיסול ארטילרי מכיוון צפון כבר שנים רבות, ביטלו ביקור מתוכנן של הנשיא לשעבר קים די ג'ונג לצפון, ושר האיחוד של סיאול, לי ג'ון סיוק, אמר ביום רביעי כי שיגור הטיל על ידי צפון-קוריאה עלול להביא לקיצוץ סיוע המזון שדרום-קוריאה מעבירה לצפון.

צפון-קוריאה דורשת כי ארצות הברית תנהל איתה משא ומתן ישיר על מנת שהיא תסכים לבטל את שיגור הטיל. בדברים לסוכנות ידיעות דרום-קוריאנית, אמר סגן שגריר צפון-קוריאה באו"ם, האן סונג ריול, "אנחנו יודעים שארצות הברית מודאגת משיגור הניסוי של הטיל שלנו. על כן עמדתנו היא, למה שלא ננסה ליישב את הבעיה דרך משא ומתן?"

בוש פסל את הדרישה הזאת, וקבע כי אם ברצונה של פיונג-יאנג לדבר עם אמריקה, היא יכולה לעשות זאת במסגרת המפגשים השישה-צדדיים המתנהלים בינה לבין ארצות הברית, דרום-קוריאה, יפאן, סין ורוסיה. צפון-קוריאה נטשה את השיחות הללו בנובמבר האחרון, לאחר שארצות הברית חסמה את הפעילות הבנקאית של צפון-קוריאה באי מקאו.

צריך להיות מודאגים

עד אתמול בבוקר היה נדמה כי הצפון-קוריאנים נסוגו, וכי לעת עתה המשבר מנוטרל. יחד עם זאת, כאשר מנתחים את האירועים, לא ברור שידה של צפון-קוריאה לא תצא נשכרת מהמשבר האחרון שלה.

כדי להבין זאת, צריך קודם כל להבין מה קרה השבוע שהוא בבחינת חידוש. ובכן, הכוונה של צפון-קוריאה לבצע ניסוי של טיל בליסטי בין-יבשתי מהווה איום ישיר ראשון של צפון-קוריאה על ארצות הברית באופן ספציפי. עד השבוע, האיום הקוריאני נגד ארצות הברית היה עקיף: בנות הברית של ארצות הברית, דרום-קוריאה ויפן, מאוימות, כמו גם הכוחות האמריקניים במדינות אלו – אך אמריקה עצמה עמדה מחוץ למשחק. כפי שהתנהלה השבוע פיונג-יאנג, היא שינתה את מאזן האימה באופן משמעותי ביותר.

לצפון-קוריאה היו, ככל הנראה, שלושה שיקולים שהביאו אותה להחלטה לאיים על ארצות הברית באופן ישיר. ראשית, היא ביקשה לנצל את החולשה הפוליטית של בוש לטובתה. אם הוא כבר מפייס את איראן כדי להיטיב עם אירופה, למה שפיונג-יאנג לא תזכה להישגים דומים? שנית, היא ביקשה לנצל את חולשת הברית בין ארצות הברית ודרום-קוריאה, אשר פועלת בשנים האחרונות לפייס את האיום מצפון על ידי פעילות אנטי-אמריקנית ופרו-סינית. אם הממשלה בסיאול לא היתה מבטלת את ביקורו של הנשיא לשעבר קים דיי ג'ונג, אזי המשטר בצפון היה יכול להודיע בנוכחותו על נסיגתה מהכוונה לשגר את הטיל ובכך להביך את האמריקנים המסרבים לנהל מגעים ישירים עמם.

שלישית, צפון-קוריאה ביקשה לשפר את מעמדה הבינלאומי על ידי אילוץ האמריקנים לקבל אותה כמדינה גרעינית. בעוד ביטול ביקורו של ג'ונג בפיונג-יאנג, כמו גם הפעילות של ארצות הברית ויפאן, מצביעים על כישלון הצפון בהשגת שתי מטרותיה הראשונות, לא ברור שהמשבר הזה לא קידם אותה. בדבריו בווינה ביום רביעי אמר בוש, "צריך להיות מודאגים, כאשר משטרים שאין בהם שקיפות ואשר הודיעו כי יש להם ראשי חץ גרעיניים, משגרים טילים". בוש לא איים על הארסנל הגרעיני של צפון-קוריאה. פיונג-יאנג בקלות יכולה לפרש את דבריו כהשלמה אמריקנית עם מעמדה של צפון-קוריאה כמדינה גרעינית. ואין ספק כי זה הישג שיכול בהמשך הדרך לתקוע טריז בין וושינגטון לבין טוקיו וסיאול.

צחוק מזכויות האדם

ההתנהלות של צפון-קוריאה ואיראן דומה מאוד. מן הסתם, שתיהן אינן מהססות להשפיל את ארצות הברית בכל הזדמנות. איראן עשתה זאת פעמיים ביום רביעי. קודם, בעוד וושינגטון ואירופה מחכות בכיליון עיניים לתשובת איראן לחבילת המתנות שהציעו לה (דלק גרעיני, חברות בארגון הסחר הבינלאומי, חלקי חילוף למטוסים וכו'), הודיע נשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד ביום רביעי, שאין להם מה לצפות לתשובה עד אמצע חודש אוגוסט. מעבר לזה, איראן שמה את סעיד מורטזבי כראש משלחת המשקיפים שלה למושב הפתיחה של מועצת האו"ם החדשה לזכויות האדם. מורטזבי משמש כתובע הראשי של טהראן, והוא האחראי הישיר לרציחתה ואינוסה בשנת 2003 של זהרה קזמי, עיתונאית קנדית. הוא גם עומד מאחורי סגירתם של למעלה ממאה עיתונים איראניים ולכליאתם ועינוים של מאות ממתנגדי המשטר.

מעבר למדיניות ההשפלה, צפון-קוריאה ואיראן מייצרות משברים בינלאומיים על מנת לסחוט ויתורים מארצות הברית ובנות בריתה בתמורה לנטרול המשברים האלו. שתיהן גם פועלות באופן מתמיד לנצל את חילוקי הדעות במערב לטובתן על ידי חיזוק השחקנים הפועלים לפייס אותן על חשבון אלו הקוראים להתעמת איתן.

גם איראן וגם צפון-קוריאה נמצאות במלחמה נגד אויבים קרובים ואויבים רחוקים. פיונג-יאנג מאוימת מכיוון דרום-קוריאה, יפאן וארצות הברית. אם היא תצליח לנטרל או לפרק את הברית בין השלוש, היא תוכל לאיים על כל אחת מהן באופן אפקטיבי יותר.

איראן מצידה נמצאת במלחמה נגד ישראל, ארצות הברית ואירופה. מבחינת טהראן, אם היא תוכל למקד את כל תשומת הלב של העולם רק על המלחמה שלה נגד ישראל, היא תצליח להרתיע הן את ארצות הברית והן את אירופה מלהתמודד עם העובדה כי היא גם פועלת להחלשתן. על כן, איראן פועלת להסוות את העובדה כי תוכנית טילי השיהאב שלה למעשה מכוונת יותר נגד אירופה וארצות הברית מאשר נגד ישראל.

איום איראני בגולן

איראן איננה זקוקה לטילי שיוט או לטילים בליסטיים כדי לפגוע בישראל. כוחות איראניים מפקדים על מערך הרקטות, הטילים והמרגמות של חיזבאללה בגבול הצפון באופן ישיר. מעבר לכך, מאז חודש דצמבר תפסה איראן פיקוד ישיר על המערכה הפלשתינית נגד ישראל בעזה. אם ישראל לא תמנע זאת, בקרוב גם בגבול ישראל-סוריה אנו עתידים לראות כוחות איראניים. על פי מקורות ביטחוניים, הסכם ההגנה שנחתם השבוע בין סוריה ואיראן סלל את הדרך לכניסת כוחות איראניים לצד הסורי של רמת הגולן. ח"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר, קובע: "הדבר עולה בקנה אחד עם התהליכים שלהם אנו עדים לגבי תגבור הנוכחות האיראנית בגבול הצפון". ונוסף על כל אלה, במידה שראש הממשלה אהוד אולמרט יממש את תוכניתו לתת את יהודה ושומרון לחמאס, אזי איראן תנעץ אצבעות גם בפאתי גוש דן, השרון, הגליל התחתון וירושלים. כך שכבר היום איראן לא זקוקה לטילים מתוחכמים לפגוע בישראל.

השבוע הזמין פיקוד הצפון כתבים לגבול לבנון כדי לבשר להם כי כוחות איראניים מפקדים על מוצבי חיזבאללה הנמצאים 20 מטרים ממטולה. מפקדי הפיקוד גם אמרו כי ישראל לא תהיה הראשונה לפתוח באש בגבול. ייתכן מאוד כי עמדה זו היא העמדה הלא נכונה.

כפי שיפאן ודרום-קוריאה גם השאירו לארצות הברית להוביל את המהלכים נגד צפון-קוריאה וגם דאגו לעצמן השבוע, גם ישראל צריכה לדאוג לעצמה מול איראן כאשר היא משאירה את הובלת העימות לוושינגטון.

אם ישראל היתה נוטלת את היוזמה נגד איראן ושליחיה הטרוריסטים בעזה ובלבנון, תוך מניעת פריסתם גם ברמת הגולן וביהודה ושומרון, היא הייתה משיגה שני דברים במקביל. ראשית, היא היתה מחלישה את האיום האיראני הכי דחוף שמולו אנו ניצבים כיום, ובתוך כך מגדילה את האופציות של ארצות הברית לטיפול במערך הטילים והתוכנית הגרעינית של איראן. שנית, על ידי טיפול באיום האיראני המופנה נגד ישראל באופן בלעדי, ישראל היתה מגבירה את המודעות הבינלאומית לעובדה כי מערך טילי השיהאב של איראן הינו איום שאינו מופנה בראש ובראשונה נגד ישראל, על אף הרטוריקה של טהראן.

בסקר שפורסם בתחילת החודש התגלה כי 63 אחוז מכלל ההולנדים סוברים כי האסלאם אינו עולה בקנה אחת עם אורך החיים המודרני האירופי. משמעות הסקר היא כי ככל שהאיום על המערב מכוחות הג'יהאד העולמי נעשה מוחשי יותר, כך אזרחי העולם החופשי יהיו בהלך רוח פייסני פחות כלפיהם. על ידי החלשת האיום האיראני המיידי הנשקף לעבר ישראל, המדינה תגרום לאירופה וארצות הברית להבין בצורה מוחשית יותר את האיום של איראן כלפיהן.