סיכום שנת 2009
נובמבר 2009 – פרשת "קליימט-גייט" בעולם ובישראל
אתמול העביר "הבלוג הירוק" לפרסום באמצעי התקשורת את המידע הראשון שפורסם בישראל על פרשת "קליימט-גייט". מעריב היה הראשון שריכז את דיווחי הבלוג והציג אותם באתר NRG.
למרות שהפרשה פרצה לרשת כבר לפני שבוע, סוקרה ברשת פוקס, בניו יורק טיימס, בוול סטריט ג'ורנל, וושינגטון פוסט ובעיתונים אמינים אחרים, אצלנו נמצאים עורכי המדורים הירוקים באלם. ייתכן שעורכי החדשות מקווים שהסערה תעבור מעל לראשיהם, אך זה לא עומד לקרות.
הפרשה שכונתה בארה"ב בשם הטעון "קליימט-גייט" ממשיכה להתפתח כפטרייה גרעינית שתוריד נשורת על כל מחקרי האקלים. השלכות ראשונות ועוד תגליות על עיוות נתונים במכון המחקר האקלימי בניו זילנד כבר מסוקרות בבלוג הירוק.
בתמצית הסיפור: מידע שנחשף (אולי על ידי האקר ואולי על ידי חושף שחיתות פנימי) ממרכז לחקר האקלים באוניברסיטת מזרח לונדון (אשר היה השחקן המרכזי בדו"חות האקלים של האו"ם וקידום האג'נדה החממיסטית ), מגלה כי נקשר קשר למנוע גישה לנתונים מדעיים.
בנוסף אף נקשר קשר להשמיד נתונים שלגביהם הוגשו בקשות גילוי לפי חוק חופש האינפורמציה.
יתרה מכך מדעני המרכזי הפעילו מערכת מורכבת של קשרים על מנת למנוע פרסומם של מחקרים החולקים על דעתם במגזינים מדעיים יוקרתיים תוך שהם מציגים מצג של אחדות דעים.
הפותים הגדולים שנחשפים בפרשה הם העיתונים והעיתונאים שמיחזרו את התעמולה מבלי לבדוק את העובדות לעומק, כפי שמצהיר על עצמו ג'ורג מונביוט מן הגארדיין הבריטי: "אני מתנצל. האמנתי יותר מדי לחלק מאלה שסיפקו את האינפורמציה בה האמנתי ואותה הפצתי. לו חקרתי יותר לעומק בנושא הייתי יכול להיות עיתונאי יותר טוב."
ללא נתונים – אין מדע. ללא בדיקת עובדות – אין עיתונות.
פרשת "קליימט-גייט" דורשת מאנשי המדע כמו מן העתונאים חשבון נפש.
13 בנובמבר 2009 – נפילת החומות התודעתיות
השבוע האחרון עמד בסימן יום השנה לציון נפילת החומות שכלאו את תושבי מזרח גרמניה והגוש המזרחי ב"גן העדן" הקומוניסטי. יחד עם החומות חלפו גם עשורים של עוני מנוול ומשפיל אשר האינטלקטואלים נוטים להשכיחו, כיום, כאשר ממשלות המערב מניפות את דגל "חלוקת העושר מחדש" ומשתמשות בכל משבר אמיתי (שהן גרמו לו כמו בועת המשכנתאות) או מדומה (כמו ההתחממות הגלובלית) על מנת לקדם את השתלטות הממשלה הגדולה על חיי ונכסי הפרט.
קיראו את הפוסט של דון ווטקינס ממכון איין ראנד הנוגע באופי המנוול של החיים תחת השלטון הקומוניסטי, וראו גם את מאמרה של ראנד "הניחו לנו לעשות" המציין כדוגמא את משמעות "הניסוי המזרח גרמני". "בדורנו שלנו", כתבה איין ראנד בשנת 1962, "ההבדל בין מערב ומזרח גרמניה הוא עדות כה ברורה ליעילותה של כלכלה חופשית (בהשוואה) לעומת כלכלה מפוקחת עד ששום הסבר נוסף אינו נדרש ושום תיאורטיקן אינו ראוי לשום בחינה רצינית אם הוא מתחמק מקיום הניגוד הזה, עוזב את משמעויותיו ללא תשובה, את גורמיו ללא זיהוי ואת שיעורו ללא לימוד".
מאמריהם של ג'ק ווקלנד וד"ר יוחאי סלע עוסקים באירוע שבו האיסלמו-טרוריסט, מייגור חסאן מאליק, ביצע את התקפת הטרור המשמעותית הראשונה מאז ה-11 בנובמבר על אדמת ארה"ב. זה עוד מקרהשבו עובדות המציאות מערערות את חומות התודעה שנבנו על ידי "התקינות הפוליטית". האם אמריקה תוריד את המסכות המערפלות את ההבנה של אופי האוייב האידיאולוגי מולו היא ואוהבי החופש עומדים?
|
30 אוקטובר 2009 דו"ח גולדסטון ותיאורית המלחמה הצודקת מאמרו הקצר של אילן ז'ורנו מהבלוג של מכון איין ראנד עוסק בדו"ח גולדסטון וחושף את המילכוד בו נמצאת החברה הישראלית והמדינות החופשיות במערב – גם המאשימים וגם ה"נאשמים" מקבלים על עצמם את הנחות היסוד של הגישה האלטרואיסטית המבוטאת ב"תיאוריית המלחמה הצודקת". קבלת עקרונות אלו הופכות את המלחמה להגנה עצמית של חפים מפשע למשימה בלתי אפשרית מבחינה מוסרית.
המאמר "תיאוריית המלחמה הצודקת" מאת ד"ר ירון ברוק ואלכס אפשטיין פורסם במלואו ב"אנכי" בשנת 2006 וגירסה מקוצרת שלו פורסמה גם ב"נתיב". מנהיגינו כושלים מלהגן עלינו נגד תוקפנות, כותבים ברוק ואפשטיין, כי "הם מקבלים בעקביות תיאוריה מסוימת של מוסר המלחמה, כזאת שהפכה לשליטה באוניברסיטאות ובאקדמיות הצבאיות שלנו. תיאוריה זאת מקובלת, לפחות במשתמע, לא רק על ידי אינטלקטואלים, אלא גם על ידי הפוליטיקאים שלנו, הנהגת הצבא, והתקשורת. בעוד שהאמריקאים בכללם אינם מכירים תיאוריה זאת באופן מפורש, הם מתייחסים להנחות עליהם היא מבוססת ולפוליטיקה אליה היא מובילה כמוסרית באופן שאין חולק עליו. התיאוריה מכונה תיאוריית המלחמה הצודקת. על מנת להבין את המדיניות ממיטת האסון הנובעת ממנה, ולשנותה, הכרחי להבין מה כוללת תיאוריה זאת". הקורא הישראלי החפץ חיים חייב להכיר את הגישה המוסרית הזאת ואת השלכותיה. 9 באוקטובר 2009
פרס נובל ותרבות מי האפסיים התרוממות רוח ליוותה את הכרזתה של ועדת פרס נובל על בחירתה בפרופ' עדה יונת כזוכת פרס הנובל לכימיה השנה. הישגה פורץ הדרך של פרופ' עדה יונת הוביל לגילוי המנגנון והתפקוד של הריבוזם, הוא מנגנון יצירת החלבונים בתא. גילוי המאפשר, בין השאר, לפתח אנטיביוטיקה יעילה יותר ולהציל חיי אדם. הדיווח הטוב ביותר על אופי הגילוי לא יימצא בתקשורת הישראלית ולכן אמליץ על ההסבר שמסר בראיון יו"ר ועדת הפרס – כאן. למול ההישגים הנשגבים בתחומי המדעים, בלטה תרבות מי האפסיים של התקשורת המסקרת את האירוע, תרבות של אידיאולוגייה אנטי-השגית, סובייקטיביסטית, של רוממות הנצרכות והנזקקות, של העדפות ג'נדר על פני תוכן ושל מיסטיפיקציה של המדע – תרבות ששיאה האידיאולוגי הומחש בהענקת פרס הנובל לשלום. פרס המייצג את היקום המוסרי המקביל שהוענק לברק (מוברכ) חוסיין אובמה עבור ה"הישגיים" המדומיינים שטרם הושגו. 30 בספטמבר 2009
קלטת המלך החדשה ב-10 ביולי כתבתי בטור זה תחת הכותרת "בגדי המלך החדשים" על חגי הדס – בכיר המוסד, הממונה על המשא ומתן ל"שחרור" גלעד שליט, שנפל ברשתו של הנוכל אריק קליין ו"מדבקת הפלא" שלו והסכים להיות "דירקטור" בחברת הנוכלות שלו. סיפור שגרם לי להעלות שאלות קשות : " …שאלות לגבי אותם "בני אלים" שבפסגת הצמרת הבטחונית הישראלית; מה הם מבינים?כיצד הם פועלים בתחומים שבהם הם לא מבינים? וגם מעלה את השאלה אם לא עדיף היה למנות את אריק קליין לנהל את המשא ומתן עם החמאס מאשר את חגי הדס שהתגלה כפתי גדול ובעל אחריות קטנה." ובכן, למרבה הפלא חגי הדס המשיך בתפקידו כאילו דבר לא התרחש, והיום קיבלנו את התוצאה: "ישראל הסכימה לשחרר 20 טרוריסטיות תמורת קלטת…". ראו כיצד עומד הטרוריסט התורן ומולו מסודרים עשרות המיקרופונים עם סמלי ערוצי השידור בקפדנות הממלאת את מסכי הטלויזיה בישראל ובעולם – כך נראה הניצחון שהעניקה ישראל לחמאס. גלעד שליט לא ישוחרר. הקלטת שתתקבל רק מחזקת הערכה זאת ומרחיקה את שחרורו ולא מקרבת אותו, היא ממחישה לחמאס כי בידו תרנגולת המטילה ביצי זהב מדיניות, כלכליות וחינוכיות. ראו נא לאן הגענו, בביקורי האחרון בבית הספר שבו לומדת ביתי, הבטתי בקיר שהוקדש לגלעד שליט בכיתה ליד הלוח – אפילו לא באתר מרכזי מוגדר אלא כחלק מתכני הלימוד המוצגים בכיתה. אז היכתה בי ההכרה המדהימה: החמאס כבר שולט בתכני הלימוד והאינדוקטרינציה של ילדי ישראל באמצעות מערכת החינוך אותה אנו מממנים. למרבה הצער הדור הזה יגדל לתוך מציאות הזוייה שבה ארגון טרור מתועב מסובב את ישראל על אצבעו הקטנה. "המסר הקטלני שראש הממשלה נתניהו מפיץ עכשיו במזרח התיכון כולו", כותב הפרשן גיא בכור, הוא ש"ישראל סחיטה. היא מוכנה לשלם היום עבור מה שעד היום ניתן בחינם (קלטות, מכתבים). נתניהו מוכן לשלם יותר מאשר ראש הממשלה הקודם אולמרט, שלא הסכים לשלם תמורת מידע, לפחות כך פורסם". אולמרט הוציא לפועל עיסקה חסרת היגיון של אסירים תמורת גופות… ישראל ממשיכה להתדרדר וכיום בוצעה עסקה של אסירות תמורת קלטת… 11 בספטמבר 2009 מטבח לטבח – 80 שנה לטבח חברון ו-8 שנים לטבח מרכז הסחר העולמי
מזכ"ל שלום עכשיו, כמו גם ראשי הרשות הפלסטינאית מחו על קיום טקס האזכרה בחברון. במכתב מחאה על השתתפותו של השופט אליקים רובינשטיין בטקס הממלכתי, כתב מזכ"ל "שלום עכשיו", כי "לא ייתכן ששופט עליון ייקח חלק בעצרת פוליטית שנויה במחלוקת בלב ההתנחלות היהודית בחברון". אין זה מפליא – חברון היא עדשה ממקדת של יסודות המאבק העולמי. הרצח האכזרי במיוחד של 67 מיהודי הקהילה העתיקה הזאת וגירוש ניצוליה מעיר האבות אינו מתאים לשום הנחה "נאורה" של "מחנה השלום": הרצח לא היה בגלל שום כיבוש – הכיבוש היחיד היה של האנגלים, שדווקא סייעו בחום, ברגישות ובנחישות לפורעים; לא בגלל הציונות – קהילת חברון לא היתה ציונית; לא בגלל התנחלויות – יהודי חברון ישבו בה מדורי דורות ולא היו התנחלות ציונית חדשה; היחסים בין היהודים ובין הערבים בחברון עד תרפ"ט היו טובים, והם לא סירבו לשום "פשרה", כי כזו לא הוצעה להם מעולם… הארגון הנוצרי "Love never fails" שלח את נציגיו לחלוק כבוד ולהביע את התנצלות בשל העוול שנגרם ליהודי חברון ופלשתינה-א"י בזמן המנדט. נציגי הארגון חידדו את התובנה כי היתה זאת התכחשות של הבריטים להבטחה להקמת בית יהודי לאומי בתחומי המנדט שאחראית לטבח ביהודי חברון וא"י לפני 80 שנה, כמו גם למליוני קורבנות שנטבחו על ידי הנאצים בעקבות סגירת שערי הארץ לעלייה. (במהלך האירוע הוקרן סרטו של יו קיטסון – Forsaken Promise דברי ההקדמה והסיכום להקרנה מוצגים כאן בערוץ אנכי ביוטיוב). גם היום מתכחשת המעצמה העולמית שירשה את בריטניה, ארה"ב, למחויבותה לשמירת השלום והחירות. התכחשות המופנית קודם כל כלפי אזרחיה שלה ומכך גם נגזרת מדיניותה העולמית. בדרך הבטוחה הזאת לאובדן הדרך צעדה בריטניה לפני 80 שנה, כך גם צועדת ארה"ב בתגובותיה לאירועים מלפני 8 שנים. 27 באוגוסט 2009 150 שנה לגילוי "הזהב השחור" – המהפכה הנשכחת
היום, לפני 150 שנה, קדח "קולונל" אדווין דרייק שכבת סלע וגילה את "הזהב השחור". ב-27 באוגוסט נקדחה באר הנפט המסחרית הראשונה בהיסטוריה – עם גילוי זה נולדה תעשייה שעיצבה והעניקה את דם החיים של הציביליזציה המודרנית כפי שאנו מכירים אותה כיום. למרבה הצער, ציון התאריך שחל ב-27 באוגוסט, זוכה לתשומת לב מועטה ביותר, אם בכלל. במרכז איין ראנד הוצבה המטרה לשינוי מצב זה והוקם דף אינטרנט המרכז מאמרים בנושא. בנושא קרוב: בימים אלו בהם נאבק המשק למען הצלת משרות ופיתוח הכלכלה, פועלת בישראל תנועה ששמה לה למטרה לעצור פיתוח כלכלי. למטרה זאת היא מנצלת כל אמצעי ומציבה מכשולים בפני הקידמה ומשקיעה רבות בהכשרת הלבבות וגיוס האוהדים על מנת לקדם האידאולוגיה הירוקה. המטרה אותה סימנה לאחרונה התנועה היא עצירת אספקת האנרגיה למדינת ישראל על ידי מניעת הקמתן של תחנות כוח במאמרי "אוייבי הקידמה האנושית" שנכתב עבור הטור "על הכוונת" במקור ראשון מותארת דרך הפעולה והמקורות הרעיוניים מהם יונקת התנועה לעצירת הקידמה. בגיליון האחרון של "המדד האובייקטיבי" פורסם המאמר "אנרגיה במהירות המחשבה: האלטרנטיבה המקורית לשוק האנרגיה". למינויי אנכי הועלו גם מאמרו של אלכס אפשטיין ממרכז איין ראנד "חגיגת יום ההולדת ה-150 של הנפט ושל הערך אותו הוא מביא לחיינו" וכן מאמרי "המהפכה הנשכחת". 21 באוגוסט 2009 על מוות טראגי, אינפלציה ופגיעה בזכויות הפרטבעקבות מותו הטראגי של דודו טופז הזדרזו בשירות בתי הסוהר להקים ועדות בדיקה, להסיר ברזים ןלהגביר את השליטה על אסירים בסיכון. הכתבים החלו לחפש אשמים אך התעלמו מנקודה עקרונית עליה עמד יעקב בבלוג אתר קו-ישר: "דודו טופז התאבד, וזו ללא ספק טרגדיה למשפחתו וחבריו. אבל מה רוצים משירות בתי הסוהר ? הוקמה וועדת חקירה, מונה שופט חוקר, ניצב שירות בתי הסוהר ספג ביקורת קשה. למה? ההנחה היא ששירות בתי הסוהר אמור למנוע בכל מחיר התאבדויות של אסירים – ואם כך – הוא נכשל הפעם. הבה נבחון (בלי קשר לטופז) את ההנחה הזו. למה שירות בתי הסוהר צריך למנוע התאבדויות ? בן אדם רגיל, חופשי (שאינו אסיר) יכול להתאבד. איש אינו מוסמך לחדור לביתו להחרים את כדורי השינה שלו ולכבול את ידיו כדי למנוע התאבדות. החופש להתאבד הוא, יחד עם (להבדיל) חופשים אחרים – חלק מהאוטונומיה שאנו מקפידים להעניק – או יותר נכון – לשמור – לכל אדם – חלק מזכויות הפרט, חלק מחופש הפרט. פושעים נכלאים בבתי הסוהר ומאבדים הרבה (כמעט הכל) מזכויות הפרט שלהם ומהחופש שלהם. הדבר דרוש וכרחי, לפי דעתי, קודם כל, ומעל לכל, כדי להגן על שאר האנשים מפני הסכנה שייפגעו על ידי הפושעים. אבל מדוע צריכים למנוע מהם גם את החופש האחרון הזה – החופש להתאבד? אנו מונעים מהם חופש תנועה וכולאים אותם. די בכך כדי להגן על החברה מפניהם. האם הכרחי למנוע מהם את כל זכויות הפרט, עד האחרון שבהם? אני, למשל, לא רואה שום סיבה בעולם למה שירות בתי הסוהר צריך להתאמץ במיוחד כדי למנוע התאבדות של אסירים. שיתאבדו. זו זכותם, זו בעיתם האישית, זה לא פוגע בחברה, זה בינם לבין עצמם. אולי יטען מישהו שהחברה צריכה להעניש פושע על מעשיו, שיסבול המנוול, בגלל הסבל שגרם לקורבנותיו. אסיר שמתאבד מונע מהחברה המציצנית להתמוגג נוכח ציפיה בסיבלו בבית הסוהר…. זה הנימוק היחידי שאני יכול להעלות על הדעת לשאלה מדוע צריך למנוע התאבדות של אסירים. וזה לא נימוק טוב, ובוודאי לא נימוק יפה". הנכונות של הפרשנים לקצץ בזכויות הפרט בכל עת שהם נתקלים בבעייה מוסרית מדגימה את הנחות היסוד הרעועות עליהם מבוססת הפילוסופיה שלהם. כך גם לא יכולנו להימנע מן הפרשנויות המסבירות כי זה האינדיבידואליזם הנמצא ביסוד פירוק המוסרות החברתיות הגורם ל"גל הפשע" בו אנו חוזים בשנים האחרונות. המטבע נמצא תמיד מתחת לאלומת הפנס המוסרי הקולקטיביסטי. בטור "על הכוונת" במקור ראשון אני עוסק השבוע באינפלציה המתקרבת בעקבות מדיניות הדפסת הכסף של בנק ישראל המאמר "היכונו לאינפלציה" כיום, כשיתרות מטבע החוץ של ישראל בגובה של כ-200 מיליארד ש"ח מאיימות לשעבד את עתידנו הכלכלי ראוי להבין את חומרת הסכנה ולהערך בהתאם. המאמר זמין למנויי אנכי.
14 באוגוסט 2009 תקדים מסוכן בעיתון ישראל היום התפרסם מכתב קורא (ערוך) של שמואל פישר מפתח תקווה, מכתב שראוי היה להיות הכותרת הראשית של מהדורות החדשות, העוסק בידיעות כי מהלך המנוהל על ידי בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן מוביל לקראת העברת אזרחים ישראלים בכפייה לשליטת ארץ אוייב. אתכבד ואביא את הדברים כלשונם: "בשקט עברה לה הידיעה כי ישראל מוותרת על חלקו הצפוני של הכפר רג'ר ומעבירה אותו ואת תושביו לריבונות לבנונית. בכך נקבע תקדים חשוב, הקובע כי מדינת ישראל רשאית להעביר לריבונות זרה שטחים ובהם אזרחים ישראלים. המעניין הוא שהפעם לא שמענו בכלל את אירגוני זכויות האדם, הרגישים כל כך במקרים אחרים, וגם לא שמענו את דעתו של נשיא המדינה או את יו"ר הכנסת, וגם לא את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, כשהם מוחים ומתנגדים להעברת אוכלוסיה שאינה רוצה בכך לסמכות ולריבונות של מדינה זרה." בטור "על הכוונת" במקור ראשון אני עוסק השבוע בשקשוקה של מיקי רוזנטל ומשפחת עופר ומפנה את הזרקור התודעתי אל המטבח הקולקטיביסטי של מדינת ישראל – שעקרונות פעולתו מאפשרות להכין שקשוקות כאלו. (המאמר שקשוקת הדיון הציבורי פתוח למנויים). אליקים העצני כתב על ועידת הטרוריסטים המזדקנים בבית לחם, מה שחלק מאנשי התקשורת בישראל כינו בטעות "חגיגת הדמוקרטיה" של הפתח. עוד בטרם נסתיימה ספירת הקולות וכבר פצחה סוכנות הידיעות הפלשתינאית "מען" בהודעות מטעם "צבא ירושלים" על חטיפת חייל (שכנראה לא הייתה) תוך שהשילוב העמוק של אלמנטים טרוריסטים ותקשורתיים בתוכנו ממחיש את אופי "ההרמוניה" הנרקמת למולנו. באדיבותו של אהוד בן עזר ומכתבו העיתי הועשר החלק האמנותי תרבותי של אנכי במאמרים של אליהו הכהן ומשה דוד חייט. (ניתן להירשם לקבלת המכתב על ידי פנייה למר בן עזר במייל). תודה גם לארז תדמור מ"אם תרצו" עבור מאמרו על טבח חברון.
31 ביולי 2009 על פרשת המים המהפכה באיראן נמשכת זה היום ה-49 וערוצי הטלוויזיה בישראל גילו כי מדובר בתהליך חשוב שאינו עומד להעלם, ההתפרצות האחרונה של המרי הופיעה ביום הארבעים להרצחה של סמל ההתקוממות נאדה סולטני. הניו יורק טיימס מנהל בלוג המרכז את הדיווחים הזורמים מערוצים מקוונים, טוויטר, פייסבוק, יוטיוב ואחרים, מתוך התמונה המתקבלת, כפי שמציין טרז'ינסקי ב-TIADaily, הרי שאנו צופים בהיסטוריה בהתהוותה ואין אנו יודעים כיצד יתפתחו המהלכים. מי מבין הכוחות; השמרנים הקשוחים, הרפורמיסטים או הליברלים יגבור. המצב הוא שהמשטר האיראני מפעיל מספיק כוח נגד המפגינים על מנת לייצר שנאה – אך לא מספיק כוח על מנת לדכא את האופוציזיה. במצב זה ייתכן ואנו נמצאים בנקודת האיזון שתחרוץ את גורלו של המשטר האיראני. בהמשך לאירועים באיראן גם בסוריה לא מלקקים דבש. לאוייבינו יש בעיות משלהם, אם נדמה לנו כי אצלנו דברים לא מתנהלים כשורה הרי ששם המצב גרוע בהרבה. ד"ר גיא בכור מציג את המצב הקשה השורר במדינה נוספת של ציר הרוע. בסוריה הדגים המשטר כיצד הורסים כלכלה ביסודיות. במשחק הפוקר המתנהל תחת הכותרת התמימה "שלום" הסורים מכוונים למקומות שונים לחלוטין. ראו המאמר "האסון והחורבן: סיפור על גניבת מים" ואוסיף כי גם על גניבת דעת. בישראל עומדת מהפכת הרפורמה במנהל מקרקעי ישראל בפני אופוזיציה צעקנית המקשה לנהל דיון ציבורי המפריד בין העיקר לתפל. ערן ברטל כותב על מצב הרפורמה במאמרו "להציל את הרפורמה" (למנויים) ואשר פורסם באתר קיוונים. בטור "על הכוונת" במקור ראשון אני עוסק השבוע בנושא הסחר באברים להשתלות במאמר "מוסר כליות" ובגורם המוות הנורא ביותר של הממתינים להשתלות – המוסר האלטרואיסטי. המאמר זמין למנויי "מקור ראשון" של סוף השבוע ולמנויי אנכי.
מעידכוני הוידאו של ערוץ אנכי: הופעתו של ד"ר ירון ברוק ממרכז איין ראנד לזכויות אדם בתוכניתו של גלן בק אמש, 30 ביולי 2009. בנושא התנפחותו חסרת הגבולות של הממשל האמריקאי. 17 ביולי 2009 אפולו ודיוניסוס
למול הדרמה המרהיבה הזאת התקיימה גם "הפסגה" של "תרבות הנגד" כאשר היפים ו"ילדי פרחים" הגיעו להתפלש בבוץ של פסטיבל הרוק בוודסטוק תוך שהם מתיימרים להציג קיום בלתי רציונלי כחלופה לתרבות המערב הרציונלית. איין ראנד שנכחה בשיגור אפולו ביטאה את הערכתה למצב התרבות בהרצאה אותה נשאה בפורום "פורד הול" בשנת 1969 כאשר היא ממקדת את העימות בין שכל לרגש – באדיבות מכון איין ראנד ניתן להאזין להרצאה ולחלק השאלות והתשובות כאן. (באנגלית) בארה"ב נאבקים חברינו למען הערכים שהובילו את ארה"ב לגדולת העבר. ביום העצמאות האמריקאי האחרון בנמל בוסטון, המקום בו החלה המהפכה האמריקאית מול הדיכוי המלוכני הבריטי, התרכזו המפגינים נגד הסטאטיזים (עליונות המדינה) המשתלט על ארה"ב. לפניכם ריכוז צילומי הוידאו של ההרצאות הטובות ביותר שנישאו בבוסטון במסגרת הפגנת "מסיבת התה" המודרנית; ד"ר ג'ון רידפאט, ד"ר ירון ברוק וד"ר ג'ון לואיס ברצף! (בתמונה נאום ד"ר ברוק בנמל בוסטון 4 ביולי 2009). 
10 ביולי 2009 בגדי המלך החדשים סיפור הנוכלות האחרון של אריק קליין, נוכל בעל קבלות שבעזרת דמיון מפותח, כמה תגי RFID (שרכש בכמה שקלים בפתח תקווה) ותוכנה שעושה "ביפ, ביפ" על הלפטופ, הפיל בפח רבים וטובים בינהם את חגי הדס. הדס, איש עתיר עלילות מן המוסד ומחזיק תיק שליט כיום אף הסכים לשמש כ"דירקטור" בשירות חברת הרמאים. הסיפור מעורר את שאלות לגבי אותם "בני אלים" שבפסגת הצמרת הבטחונית הישראלית; מה הם מבינים? כיצד הם פועלים בתחומים שבהם הם לא מבינים? וגם מעלה את השאלה אם לא עדיף היה למנות את אריק קליין לנהל את המשא ומתן עם החמאס מאשר את חגי הדס שהתגלה כפתי גדול ובעל אחריות קטנה.
כרגיל, התקשורת שקפצה על הסיפור כמוצאת שלל רב מפספסת את הסיפורים הגדולים באמת, המהפיכה האירנית המתמשכת שמתרחשת בארץ האייטולות האיסלמו-פאשיסטיות צופנת בתוכה את השינוי הגדול ביותר שעשוי להתרחש באיכות חיינו וביטחוננו בעשור הקרוב. שוו לעצמכם את החמאס והחיזבאללה מאבדים את העומק האיסטרטגי שלהם ואת הבסיסי האידיאולוגי והלוגיסטי המזין אותם ואת הרוח הג'יהאדיסטית שלהם… את המשטר הסורי השחצני נותר לבדו מבלי מרחבי העומק והסיוע האיראני…. (ולמרות שאיש לא עונה לטלפון האדום המצלצל בבית הלבן הרי זה גם אינטרס אמריקאי למנוע את הבחישה האיראנית בחצר האחורית בדרום אמריקה…). רוב העם האיראני נוטה לדמוקרטיה ולערכי המערב, ואילו "המהפכה האיסלמית" הרי היא תמונת ראי של נאצותיו של אחמדיניז'אד כלפי "היישות הציונית" – כעץ שליבתו נרקבה זה מכבר. (ראו מאמרה של קרולין גליק על ימיהם הספורים של הדיקטטורים ב-JWR ).
עם זאת אנו מתעלמים ולא עושים את מה שיכולנו לעשות כפרטים וכמדינה וכשותפים למחנה החופש העולמי על מנת לסייע להצלחת המהפכה. במלחמת הגרילה האינטרנטית שלנו ממשיכה פמלה גלר בסיקור יומי של האירועים ולמרות שהתקשורת הישראלית כבר הספידה את המהפכה האיראנית הרי שהשמועות על מותה מוקדמות מידי – ראו את מאמרו האחרון של ד"ר גיא בכור . גםאנכי בישראל ממשיך בתמיכה מוסרית ואינטלקטואלית בשאיפות החירות האיראניות ואשמח להשתתפות של קוראינו במימון תרגומי מאמרים נוספים לפרסית עבור הפצה ברשת באמצעות הבלוג בבלוג Free Iran כאן.
4 ביולי 2009 יום הולדת שמח לארצות הברית של אמריקה. מי יתן ותשובי לערכי האבות המייסדים ולעוצמה המוסרית, הפוליטית והכלכלית המלווה את ההכרה האמיתית בחירויות האדם וזכויותיו שאינן ניתנות להעברה לחיים לרכוש ולשאיפה לאושר. 3 ביולי 2009 אתה יכול לברוח מהתמודדות אך לא מהשלכות הבריחה… מותו הצפוי של מייקל ג'קסון הסיט את זרקורי התקשורת ממרתפי העינויים האיראניים אליהם נחטפים הסטודנטים ושוחרי החירות, וממחטף חוק המיסוי הכבד ביותר שראתה ארה"ב מימיה – חוק האנרגיה ומכסות הסחר. בראותי את הדהרה התקשורתית המיידית לסיקור בלתי פוסק של מייקל ג'קסון ועלילותיו לא יכולתי שלא לחשוב על אנחת הרווחה של עורכי החדשות שליוותה את הסטת הזרקורים. האמונה הרווחת בין רבים מאנשי המוסריות היחסית והמציאות המדומה היא כי אם יתעקשו שלא להתייחס לבעיה היא תעלם. אך בעיית האיסלם הפאשיסטי בהנהגת איראן לא תעלם ולמרות הרצון של המדיה והמנהיגים בממשל האמריקאי והאירופאי לחמוק מן ההתמודדות עם הרוע לא ניתן יהיה להימלט מהשלכות בריחתם. למרות התעלמות התקשורת מקריאות המצוקה באיראן קמה בישראלקבוצה אמיצה שהוציאה לפועל כבר שתי הפגנות בהזדהות עם האיראנים הממשיכים לקרוא לחופש. גם אתמול בלילה ניתן היה לשמוע את קריאות המצוקה ממרפסות הבתים בטהראן ראו קטע וידאו שצולם בליל הראשון ביולי כאן. אנו ננסה למלא מעט מן הואקום התקשורתי בסיקור ואפנה את קוראינו גם לאתרה של פמלה גלר המציג סיקור ומעקב אינטנסיבי של המאורעות באיראן וגם מתייחס להפגנות בישראל. (אזהרה – תמונות קשות לצפייה). ד"ר ירון ברוק ועורך אתר IBD התראיינו ב-PJTV בנושאי המהומות באיראן ומיסי האנרגיה ומכסות הסחר שאותם מנסה אובמה להעביר אל מול עדשות התקשורת הבלתי מפוקסות. צפייה מומלצת כאן. 26 ביוני 2009 עמידה למען החירות – ההימור הישראלי הבטוח
Cartoon: Steve Bell
נראה כי הפאזה הראשונה של ההתקוממות האיראנית למען החופש מיצתה את עצמה מול רצחנות הקלגסים האיסלמו-פאשיסטים ועוזריהם. זה הזמן לערוך חשבון נפש מול האירועים שהיום נדחקו מעט הצידה. במקום לעמוד נחרצות נגד הישיבה על הגדר ולהצהיר על תמיכתנו העמוקה והמלאה ונכונותינו להעניק כל סיוע אפשרי לשוחרי החירות באיראן הצטרפה ישראל בחסות הפרשנויות האנטי-ערכיות למקהלת האפור המוסרי וכשלה מנקיטת עמדה עקרונית. על כך כתבה קרולין גליק במאמרה "הימור ישראלי בטוח". לישראל אין ברירה אלא לפעול למילוי החלל אותו יוצרת מדיניותו המחדלית והבוגדנית של נשיא ארה"ב. עלינו לאיים אישית על הרוצחים באשר הם, לפתוח ערוצי תקשורת אלטרנטיביים ולהצהיר בפני כל שוחרי החירות בעולם על עמדתנו. ישראל צריכה להוביל גם את המערכה למען זכויות האדם באיראן וגם נגד נגד יצרני הציוד והטכנולוגיה במערב המאפשרים את הדיכוי באיראן, המלחמה של שוחרי החירות באיראן היא גם המלחמה שלנו. עלינו לצאת תוך מינוף האירועים נגד רוסיה וסין ולהציגן במלוא בושתם כספקי טכנולוגיות גרעיניות למשטר האיראני, גם נגד חברות כנוקיה וסימנס המספקות את האמצעים לדיכוי שאיפות החירות של האיראנים על ידי ציוד מעקב משוכלל. (ראו המאמר "נוקיה מסייעת לאחמדינג'אד" בNEWS1 וזיכרו את מה שאירע לחוליות הריגול שלנו בלבנון). כאשר המאבק באיראן משתנה ולובש פנים של מדינת משטרה טרוריסטית הופך המרדף אחר ספקי האמצעים והטכנולוגיה ליותר קריטי עבור אלו הנמקים ומעונים במרתפי המשטר. מהלך זה יאפשר להעמיד במקומה המוסרי הראוי את מקהלת השועלים האירופאים שרוממות "זכויות האדם" בפיה אך ידיה טובלות בדם – עלינו גם להעמיד דרישות ולזמן שגרירים לקבלת הבהרות על תמיכה זאת במשטר הרצחני בטרם נאות להאזין לדברי הטפה נוספים מאירופה, רוסיה וסין. 19 ביוני, 2009 אין מענה לטלפון האדום במהלך מירוץ הבחירות בין אובמה להילארי קלינטון הטיחו המתמודדים זה בזה את השאלה "מי יענה לטלפון שיצלצל בשעה 3 בבוקר…" ובכן כיום אנו מקבלים את התשובה. גם ברק אובמה וגם הילארי קלינטון ספונים בפינת ההתרפסות בפני עריצי העולם והטלפון ממשיך לצלצל… ומצלצל… ומצלצל… צפון קוריאה מדגימה את כוחה הגרעיני ומאיימת תוך כדי שהיא שופטת עיתונאיות אמריקאיות לתקופות מאסר ארוכות… אין תגובה, איראן חונקת את החירות בפנים ומערערעת את היציבות מחוץ…. אין תשובה… מסתבר כי גם יעקב קירשן בעל הקומיקס הוותיק Dry Bones כיוון את יצירתו לעניין זה ואנו מתכבדים להביא את הסטריפ שלו אליכם בבירכתו. ממליץ להרשם לאתרו לקבלה ישירה של יצירותיו במייל כאן
ד"ר יהודית קלינגהופר עוקבת בבלוג שלה בערוץ ההיסטוריה אחר האירועים המתהווים באיראן מציינת כי אובמה כבר החל את המשא ומתן עם איראן, משא ומתן שמבשר רעות לכל מי שחרד למצב החופש בעולם. כך זה נשמע: אובמה: אנו מתנהגים יפה. אתם יכולים לעולל לאזרחיכם כל שתרצו ואנו נשאר בדממה מכובדת. הציטוט: "ואני מבקש לפתוח באופן ברור כי על האיראנים לקבוע את החלטותיהם באשר למנהיגיהם; כי אנו מכבדים את הריבונות האיראנית ומבקשים להמנע מהפיכת ארה"ב לנושא באיראן, היות ולעיתים ארה"ב יכולה להפוך לכלי משחק פוליטי שימושי …" זה כמובן עזר ותגובת הממשל האיראני. היתה יציאה בהתקפה על "ההתערבות הבלתי נסבלת" בעניניה הפנימיים של איראן.
כשאובמה אינו עסוק בדירדור המעמד של שוחרי החופש בעולם הוא הורס את הכלכלה האמריקאית. בחזית זאת נאבקים ידידינו במכון איין ראנד. אמש דיווחנו על הופעתו אמש של ד"ר ירון ברוק בתכניתו של גלן בק, בתכנית עסק ירון בתפקידו ההרסני של הפדרל ריזרב, הבנק המרכזי האמריקאי בכלכלה האמריקאית ונראה על פי ההקדמה שנתן גלן בק כי הוא מתעדכן בתכנים של "מרד הנפילים". יום קודם לכן השתתף ד"ר ברוק בתכנית של השופט נפוליטאנו ברשת פוקס "פרידום ווטש" וניתן לצפות בה ברשת פוקס. קצב האירועים וההופעות התקשורתיות מאשש את החלטתי להזרים מידע דרך פייסבוק באופן שתאפשר לכל מי שמבק חדשות טריות לקבלן מיידית. כאמור, המצטרפים החדשים למועדון יוכלו לפנות לקבלת קוד לגלישה חופשית באתר אנכי לשבוע. מצורפים מאמרים חדשים מאת קרולין גליק, ד"ר גיא בכור, יורם אטינגר ועוד. 12 ביוני, 2009 תקופת בין הנאומים
בין ארה"ב לישראל קיימת ברית ערכית ברית וזהות עליה עמד ד"ר הארי בינסוונגר בשיחתו עם גלן בק בשידורי רשת פוקס השבוע לאחר ההתקפה על מוזאון השואה בוושינגטון. "ההמון ששונא את אמריקה שונא גם את ישראל" אמר. כאשר ברית זאת מאויימת ונבגדת, כפי שאנו חוזים בנאום אובמה ובאמברגו הנשק הנוכחי על ישראל, אין זה אלא ביטוי אחד של המחיר הכבד אותו נשלם אנו ותשלם גם האימפריה הנאורה בשל נטישת עקרונות האבות המייסדים.
15 במאי 2009 שקט…. מאות אלפי הפליטים והקורבנות בלחימה בפאקיסטאן מול הטליבאן ותומכי הג'יהאד ומאות אלפי פליטים בלחימה מול הנמרים הטמיליים בסרי לנקה ואין איש פוצה פה ומצפצף. האירגונים לזכויות אדם, מוסדות האו"ם והמפגינים ברחובות אירופה שותקים… אירגון אמנסטי הבינלאומי, למשל, הסתפק בהודעות לקוניות בודדות ונטרליות לגבי הפגיעה באזרחים בפקיסטאן לעומת עשרות הודעות הפחדה היסטריות אותן הפיץ בעת מבצע "עופרת יצוקה". מקרה חמור של קדחת חזירים תקשורתית
סדר העדיפויות המקומם של התקשורת הישראלית השאיר ללא טיפול השבוע את הנפילה המתקרבת של פאקיסטאן הגרעינית לידי הטאליבאן ותומכיהם הג'יהאדיסטיים, את הקשר שבין המימון הזורם לרשות הפלשתינאית לבין עידוד הטרור (עליו כותב דניאל חנן לראשונה באנכי ובתקשורת הישראלית). הקשר בין המימון הבינלאומי לבין הטרור טופל גם בבלוג של מכון איין ראנד. ובנוסף נזכיר גם את החג האיזוטרי של ה-9 במאי. היום חל יום חג לאומי – ה 9 במאי – החג שנעלם מלוח השנה ומן התקשורת הישראלית. במאמר שנשלח לעיתון ולא פורסם ב"ישראל היום" מסביר אורי הייטנר: "אם יש בהיסטוריה האנושית דוגמה מובהקת למלחמת בני אור בבני חושך, זוהי המלחמה בין העולם החופשי לבין גרמניה הנאצית. מלחמת העולם השניה הסתיימה בתבוסתה המוחלטת של גרמניה הנאצית. הטוב ניצח את הרע, האור ניצח את החושך. הניצחון הזה הוא חגה של האנושות, חגה של הנאורות. יש מדינות החוגגות את המועד ב-8.5. יש החוגגות אותו ב-9.5. אך החג הוא חג אחד – חגה של האנושות על שהביסה את גדול אויביה בהיסטוריה". ולסיום סיפור קטן על הפגישה המקרית שערכתי עם עו"ד דובי ויסגלס בסניף הדואר ברמת השרון… (זאת תרומתי הצנועה לתדמית של חסידי איין ראנד כדורסי נכים ויתומים אותה מטפחים פסאדו-אינטלקטואלים מסויימים).
|
|||||||||||||||
|
|
ביום שלישי האחרון נערכה אזכרה ממלכתית ל-67 קורבנות טבח חברון שהתרחש לפני 80 שנה. בכינוס שקדם לאזכרה ועסק בטרור הערבי הרצו בין השאר ד"ר מרדכי קידר, ד"ר דוד בוקעי וד"ר עדו נתניהו (שהרצאתו "
לפני 40 שנה התרחש שיא בעימות בין התרבות שוחרת המדע והקדמה לבין הניהליזם ההיפי – זה לצד זה התנהלו שני אירועים מקבילים. האחד, שיגור החללית אפולו 11 במשימת ההנחתה הראשונה של בני אדם על הירח. שיא מדהים של מאמץ מדעי מרוכז שגימד את המונח "השמים הם הגבול". 
בסוף השבוע שעבר התבשרנו כי חברת התעופה BMI החלה במימוש תכניתו של אחמדיניג'אד ומחקה את ישראל מן המפה המוצגת בשעת הטיסה, בנוסף לכך מתוארת העיר חיפה בשם Khefa על מנת להנעים את חלומותיהם של הג'יהדיסטים שבין לקוחותיה. ההסברים הפתלתלים של החברה כי מדובר בהתאמה לטעמם של הלקוחות בטיסותיה לטהרן ולערב הסעודית אולי שיכנעו את התקשורת הישראלית שמוכנה לקבל כל תירוץ על מנת להניח לנושא, אולם מדינת ישראל יכולה ללמוד שיעור בכבוד עצמי מצעירה בשם ליסה אשטון, ליסה 
מזה דורות היתה הפילוסופיה מועדון גברי סגור, ברוב הפעמים גם בתוקף החוק, לכן מעניין היה לשים לב לכך כי ב"יום האישה" האחרון, איש לא דיבר על האישה המשפיעה יותר מכל אישה אחרת בהיסטוריה של הפילוסופיה – איין ראנד. שכן, ראנד שהינה האישה היחידה שהגיעה לרמתם של אפלטון ואריסטו בהצגת פילוסופיה סדורה ומקיפה לא ראתה את הפמיניזם בעין יפה, ולכן גם לא ביקשה מעולם, וכנראה גם לא תזכה להכרה הראויה לה מכיוון זה. 
בשבוע האחרון היינו עדים לבליץ תקשורתי למען שחרור גלעד שליט. לא ניתן היה לפתוח עיתון, רדיו או טלויזיה מבלי שנשמע את הקולות המטיפים לשיחרור גלעד שליט ויהיה המחיר אשר יהיה. 
חדש!
תקליטור DVD של הרצאת ד"ר ירון ברוק
לרכישה הקישו על התמונה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.