פיגוע מיקוח

מאת בועז ארד | 24 בספטמבר 2010 פורסם בטור "על הכוונת" במקור ראשון.

לפני כעשור, בנובמבר 2001 כתב זאב גולן, אשר שימש מנכ"ל המכון ללימודים אסטרטגיים ופוליטיים מתקדמים דאז, מאמר שכותרתו לא הופיעה בשום עיתון: "נחטפו בני ערובה בשדה-התעופה; החוטפים דורשים כופר". (בספר "משק במשבר", 2003).

היו אלו ימים של מיתון כלכלי עולמי בעקבות התפוצצות בועת ההייטק וקיומם של עסקים רבים וקשריהם לחו"ל היה תלוי על בלימה. אולם לכנופייה שביצעה את ה"פיגוע" דבר מכל זאת לא שינה, הם לא היו נתונים ל"גחמות הכלכליות" שהטרידו את שאר אזרחי ישראל. מדובר היה בעוד שביתה, בסידרה אינסופית של שביתות, שהובילה לכך שאלפי נוסעים נלקחו כבני ערובה עד שייענו דרישותיהם הכספיות של ה"חוטפים". בניגוד למבצעי "סבנה" ואנטבה המהוללים כאן התגלתה מדינת ישראל במלא חולשתה כאשר ברירת המחדל האוטומטית בה פעלו השלטונות היה להיענות לדרישות הכופר ולהכשיר את הקרקע לפיגוע הבא.

בעשור האחרון עשתה מדינת ישראל כברת דרך לא מבוטלת לקראת שיפור הכלכלה והיחס לאזרחיה, אולם את המחדלים העמוקים של התנהלותם הכלכלית של המונופולים הגדולים בשוק לא ניתן להסתיר מתחת לריצופי השיש והעיצוב החדשני של הטרמינלים הנוצצים. מתחת לכל הקידמה הזאת מסתתרת תפיסת עולם פרימיטיבית ואלימה המתקיימת בחסות המונופול הממשלתי. תפיסה זאת אינה רואה באזרחי ישראל לקוחות שיש להשקיע כל מאמץ על מנת להשביע את רצונם אלא כלי משחק להפעלת אלימות סחטנית על מנת להשביע את דרישותיהם הכספיות של העובדים.

 

לקראת החג האחרון חזרו עובדי רשות התעופה והזכירו לנו את מהות היחסים בין המשתמשים בשירותי התחבורה האווירית מישראל ואליה לבין אלו האמורים לשרתם, כ-30 אלף נוסעים קורקעו ומאות טיסות בוטלו או עוכבו. עם היוודע דבר השביתה יצא שר האוצר בקריאה לשובתים לחזור לעבודה אותה סיכם באומרו כי "אני חושב שהשביתה הזו פוגעת באזרחי ישראל והיא מיותרת במיוחד בתקופת החגים. אני קורא לעובדי רשות שדות התעופה להפסיק את השביתה ולחזור לעבודה סדירה למען אזרחי ישראל וכלכלת ישראל". קריאה שנענתה ברוחב לב על ידי העובדים מייד לאחר שכל תביעותיהם הנוכחיות נענו.

 

רשות שדות התעופה אינה הגולם היחידי הקם על יוצריו במדינת ישראל. השביתות החוזרות ונשנות הינן חלק בלתי נפרד מתרבות המונופולים המלווה את מדינת ישראל מעת היווסדה, השביתות אופייניות לכל המגזרים הציבוריים יהיו אלו מורים, רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, עובדי חברת חשמל או רשות הנמלים, או כל התארגנות מונופוליסטית אחרת.

באפריל 2007 שבתו עובדי רשות הדואר במחאה על כך שנמנעה מהן "הזכות" לסיבסוד צולב שנועד לחסל את החברות הפרטיות שנכנסו לתחום. רשות הדואר בכלל מעלה תהיות לגבי הצורך בקיומה. בשוק מודרני בו פועלות חברות פרטיות והומצא ה"אימייל" האלקטרוני והאינטרנט ספק אם לרשות הזאת יש מקום במתכונתה הנוכחית. אנו יכולים להתנחם בכך שעובדי קוו הטלגרף שנחנך בשנת 1898 בין ירושלים ליריחו לא התאגדו במסגרת ההסתדרות שכן אז היינו נידונים לממן מכספי המסים עד עצם היום הזה את המשכורות והפנסייה של בני משפחותיהם המקורבים הפוליטיים של המשרד לעניני טלגרף, ולקיים את חובת משלוח הטלגרף לרשויות.

במרץ 2009 פתחו עובדי חברת חשמל בעיצומים, היה זה עוד אירוע לא-מיוחד בהיסטוריה ארוכה של הורדת "שאלטר", פיצוץ ישיבות דירקטוריון, שביתות איטלקיות ושאר "תעלולים" בהם התמחו עובדי החברה מאז הולאמה. עובדי חברת חשמל חיים כיום ב"מציאות מדומה" ומנפנפים בתעמולה דמגוגית המציגה את החברה כיעילה. מתחת לפני השטח הולך ומצטבר הר של חובות שעמד בתחילת 2009 על הסכום הדימיוני של 40 מיליארד שקלים אותם ידרשו לשלם כל העובדים היצרניים במדינת ישראל.

באחת השביתות האחרונות של עובדי הנמלים בישראל הסביר יו"ר הועד בנמל חיפה, מאיר תורג'מן, ל"כלכליסט" כי "העובדים חסרי מוטיבציה".לאחר שנבחר לכהונה נוספת הוסיף תורג'מן כי בחירתו הינה "אישור ותמיכת העובדים לקראת המאבקים המתוכננים לנו בקרוב".

הפתרון לבעיית המוטיבציה וחוסר העניין של עובדי המונופולים הממשלתיים בשירות ללקוחותיהם הוא הפרטה. לחברות פרטיות אין ברירה אלא להתייעל, להעניק שירות עבורו מוכנים הלקוחות לשלם או להעלם בשל חוסר יעילות או מוצרים חדשים שיציעו שירות ומוצר טובים יותר. אם אכן מתכוון שר האוצר להציל את אזרחי ישראל וכלכלתה מפני פיגוע המיקוח הבא, כפי שביקש בציטוט מעל, מוטב שיפנה את תשומת ליבו לרפורמות ההפרטה המוקפאות המעלות אבק במגרות משרדו.

הוספת תגובה