מטרות המלחמה
מאת: אברהם בן-עזרא | 7 בינואר 2009
יש למדינת ישראל אינטרס ועניין רב לכבוש את עזה, לשלוט בה, ליישב בחזרה את גוש קטיף ולהוסיף שם יישובים, מפעלי תעשיה וחקלאות, וכך גם יהיה, אם לא בהנהגת הממשלה הקרובה אז בהנהגת הממשלה שאחריה
מלחמת עופרת יצוקה היא פועל יוצא של ההינתקות, ואי אפשר לקבוע יעדים למלחמה זו, מבלי להתחשב בהינתקות ובגירוש מתיישבי גוש קטיף מבתיהם בחבל עזה. כי ההינתקות הוכיחה שכנופיות הטרור לא מעוניינות כלל בשטחים – אותם קיבלו על מגש של כסף, בעצם פעולת ההינתקות, שלא רק שלא הפסיקה – אלא אף הגבירה את הטרור.
למרבה הצער, שומעים כאן מימין ומשמאל התנצלויות והסברים מגומגמים, כי אין לישראל, כביכול, עניין להישאר בעזה ולשלוט בה.
ובכן, יש למדינת ישראל אינטרס ועניין רב לכבוש את עזה, לשלוט בה, ליישב בחזרה את גוש קטיף ולהוסיף שם יישובים, מפעלי תעשיה וחקלאות, וכך גם יהיה, אם לא בהנהגת הממשלה הקרובה אז בהנהגת הממשלה שאחריה. כשם שאין שום זכות לאזרחי הרצליה או יפו, אום אל פאחם או פרדס חנה לצבור נשק, טילים, סכינים, רקטות – כך יהיה גם בעזה. הבונה מנהרות בלתי חוקיות מסתכן בקבורתו בהן. האוחז סכין מסתכן בכליאתו על-פי משפט ודין צדק. הניסיון של שלטון הפתח שם נכשל, הניסיון של שלטון החמאס שם נכשל, התיזה כאילו הם יקבלו את ההגמוניה והשטחים ואז יניחו לישראל – הוכחה כבדויה, במצב בו מדינת ישראל מעבירה במצטבר מיליארדי דולרים לרצועת עזה "מטעמים הומניטאריים" – היא בין כה מממנת שם את השלטון, ומדובר בהתערבות בענייניהם הפנימיים, לפיכך מה שחסר להשלמת המעורבות – היא שליטה ממש ולא כמעט.
האלטרנטיבה למטרה הנ"ל – היא יציאה מעזה בגמר המלחמה, ויצירת תהליך התחמשות מחדש שיכתיב מלחמה נוספת בעוד זמן לא רב. אולי זה מספיק לפוליטיקאי קטן שדואג לכיסאו בתקופת ארבעת השנים, אך זה ממש לא מהווה פתרון ורחוק מלהיות מטרה המצדיקה את המלחמה.
אין שום חשיבות לנייר ולתוכנו, שייכתב וייחתם בין כנופיות הטרור בעזה ותומכיהן לבין מדינת ישראל, ואין שום משמעות להתערבות כוחות או"ם ואפילו לערבותו האישית של חוסיין מעבר הירדן או חוסיין מעבר לים.
יש לנו דוגמאות די והותר לחוסר האפקטיביות של ההתחייבויות וההסכמים, שנחתמו והושגו וזיכו את ערפאת וחבר מרעיו בפרסי נובל הזויים ומבישים, אשר הם לא שווים כלום זולת הצ'ק שנלווה אליהם.
לפי המטרות קצרות הטווח והראות, הניצבות כיעדי המבצע הצבאי כפי שמוצהר – מטרות אותן הציבו למלחמה זו מימין ומשמאל – אחרי המלחמה עזה תחזור לחמאס, או לפתח תחילה ואחר כך לחמאס בבחירות דמוקרטיות, היינו הך.
והחמאס, כמו גם הפתח, טרור הוא לחם חוקו ובטרור הוא עוסק, וככזה הוא ימשיך כמובן בעיסוקיו ביתר שאת – דבר שיבוא לידי ביטוי בין ההפוגות ובמשך ההפוגות, ברמות שונות של שיגורי רקטות וטילים לעבר יישובי ישראל בהתאם למה שיתחשק להם שם. אלא שהטווחים יגדלו, ועלולים להגיע למיקומים מדאיגים, דבר שיזרז מלחמה חדשה.
יש להבין: כנופיות הטרור אינן מסוגלות להקים מדינה ואינן מעוניינות בכך. כנופיות הטרור הן חבורת רוצחים העוסקים בכך כמקצוע, והריגת יהודים זו משאת נפשם.
אין להן מקצוע או עיסוק אחר לענות בו. הן עסקו בכך – בטרור מעזה במשך 8 שנים – ללא שום קשר עם בעיית שטחים, שכן ההינתקות לא המעיטה את הטרור אלא הגבירה אותו לממדים אבסורדיים, עד כדי כך שהשמאל הקיצוני בישראל נאלץ להוביל מהלך מלחמתי.
ידוע כי יתעוררו מטיפים ויאמרו כי לא צריך להכניס ראש בריא במיטה חולה. זה נכון, אבל זה לא אפשרי ולא מעשי, כי עזה זה כאן, וכל האפשרויות האחרות נוסו וכשלו. נסיגה – הייתה, והביאה עוד טרור. רגיעה – הייתה, ובמהלכה שוגרו יותר טילים לעבר יישובי מדינת ישראל. הסכמים – היו והופרו.
אין שחר ואין תכלית למלחמה, אם בסופה לא ייושב בחזרה גוש קטיף, ולא תהיה שליטה בעזה תוך פירוק כנופיות הטרור מנשקן, ומי שירצה מדינה – יקבלה במקום אחר: לא כאן, כי כאן המדינה היא אחרת – מדינת ישראל.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.