לקפוץ על המסקנה 13 באוקטובר 2006

אולם המקהלה המזמרת את שבחי מדינת הרווחה והסוציאליזם והשלום העולמי אינה זקוקה לעובדות, תפיסתם האידיאולוגית משמשת להם כסם ממכר והעובדות אמורות לעבור "התאמה" אליה. כאשר העובדות אינן מתאימות, שהרי מעולם לא הפריטה מדינת ישראל את צבאה (וחבל שכך) או את שירותי הרווחה והשלטון המקומי מתעלמים מהם או מכופפים אותן.

בחינה של העדויות והעובדות בשטח מגלה מסקנות הפוכות לגמרי – בכל המקרים, גם במקרה של אסונות הטבע מסוגה של ההוריקן "קתרינה" וגם במלחמה האחרונה דווקא המגזר הפרטי הוכיח תפקוד נכון יעיל ומהיר בעת שהמערכות הממשלתיות המסואבות שהופקדו על "הרווחה" כשלו. גם בבחינה בינלאומית של אופי ההתמודדות של סוגי משטר שונים עם אסונות או מגלים מתאם בין רמת התמודדות יעילה יותר מול האסונות והכשלים ככל שהמגזר הפרטי חזק יותר באותה חברה.

המגזר הפרטי במלחמת לבנון השניה

עוצמתו של השוק הישראלי סימנה למשקיעים רבים בעולם כי חוסר האמון והחשש המופגן של הנהגת המדינה מביצועי המשק הישראלי אינם מוצדקים בהכרח, באותם ימים בהם דן חלוץ האחראי לחלק ניכר מניהול תקציב הבטחון ( המהווה 18% מתקציב המדינה בכלל) נפטר מתיק המניות שלו והביע בכך את חוסר אמונו ביציבות הכלכלה הישראלית, נרשמה מגמה הפוכה על ידי משקיעים פרטיים והושג שיא כל הזמנים ברכישות נדל"ן על ידי תושבי חוץ בישראל – על פי נתוני בנק ישראל בתשעת החודשים הראשונים של השנה הושקעו 1.05 מיליארד דולר בנדל"ן ומתוכם הושקעו 259 מליון דולר בחודשי המלחמה יולי-אוגוסט. דיווחים מצביעים על כך שמפעלים רבים בצפון התארגנו באופן מיוחד והמשיכו בייצור למרות הקשיים (זאת בניגוד למגזר הציבורי שנעלם מהשטח).

נגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר , אומר כי מדיניותו של שר האוצר הקודם, בנימין נתניהו, היא שמנעה קריסת המשק לאחר המלחמה בלבנון (26.9.06). "אנו מדינה שחשופה מאוד לזעזועים, והם לא ייפסקו בעתיד. העובדה שישראל הצליחה לשמור על יציבות בזמן המלחמה נובע כתוצאה מהמדיניות הכלכלית שהונהגה לפניה", אמר פישר בסקירה בפני חברי ועדת הכספים. "נכון לעכשיו, מצב המשק הישראלי הרבה יותר טוב ממה שציפיתי שיהיה אחרי חודש של לחימה ביחס לשווקים הפיננסים. אני מקווה שנוכל להצדיק את האמון של כולם בשוק הפיננסי שלנו, ישראלים וזרים".

אם המצב הכלכלי של ישראל עמד בכבוד בזעזועים האחרונים היה זה למרות היקף ההוצאות הציבוריות ולא בשלהן. עיון מהיר בטבלה (דו"ח בנק ישראל המשווה אחוזי הוצאה ציבורית במדינות אחרות וישראל) מראה כי מדינת ישראל נמצאת במצב בו היקף ההוצאה הציבורית עולה עד כדי 48 אחוזים מהתוצר; הרבה לפני אירלנד, יפן, ניו-זילנד, ספרד, קנדה, בריטניה, ארה"ב (36% ) וממוצע של %28 במדינות ה- OECD (מדינות הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי) למעשה מדינת ישראל לא הגיעה להישג משמעותי בתחום ההפרטה וההוצאה הציבורית נמצאת בה במצב שעולה על הממוצע של רוב המדינות המפותחות ואף יותר מההוצאה הציבורית והצבאית היחסית של ארה"ב במלחמת העולם השנייה.

גם בתחום הרווחה הדברים פועלים לפי החוקים הנ"ל המערכות היחידות שתפקדו כהלכה היו מערכות השוק הפרטי ואגודות בלתי-ממשלתיות, המערכות שחסמו את הסיוע מלהגיע ליעדו היו מערכות הממשל והשלטון המקומי.

עקרונות הצדקה הפרטית לעומת הציבורית

נשיאה השלישי של ארה"ב, תומס ג'פרסון, כתב במכתב מענה לכוהני דת שביקשו את עזרתו בגיוס תקציב למשלחת צדקה גדולה את הדברים הבאים: "אני סבור שעל כל אדם מוטלת חובה להקדיש משהו מהכנסתו למטרות צדקה. יתר על כן זאת, זו גם חובתו לדאוג לכך שבתרומתו יעשה שימוש שיביא את מירב התועלת האפשרית. אפשר להבטיח את מימוש היעד הזה אם התורם מגביל את מעשי הצדקה שלו למעגל הידע האישי שלו, דהיינו, אם הוא מכיר בעצמו, או אם הוא יכול לבדוק בעצמו, את נושאי המצוקה שלמען רווחתם הוא תורם את תרומתו". כך היה בשנת 1806 בה נכתב המכתב, וכך היום. (בספר: תומס ג'פרסון איש-רנסנס אמריקאי בעולם של מהפכה).

העירפול ופיזור המשאבים כאשר מתרחקים מן הצדקה הפרטית והישירה הולך ומתגבר תוך כדי בזבוז משאבים; דוגמה חריפה של חלוקת משאבים של אירגון פרטי לעומת ארגון ממשלתי בתחום הרווחה עולה מהשוואת נתוני היחסים בין פרוייקטים של תמיכה לעומת עלות שכר ותפעול בארגון ל"תת" מגיעות 95 אג' מכל שקל לנצרכים (על פי הצהרת האירגון ודו"חות באתרו). במשרדי הממשלה שתקציבם גדול בהרבה (ולכאורה יכלו לנהל יחסים טובים יותר של תפוקה) ספק רב אם 50 אג' מכל שקל מגיעים למטרתם. בעלי עצבים חזקים וסבלנות מוזמנים לעיין בתקציב משרד הרווחה (שמפרסמיו ניסו כנראה להשתעשע על חשבון חוק חופש המידע והכריזו בכותרת הטבלה כי מועדי העדכון אינם אחידים – כלומר א-ב של חשבונאות תקינה לא מתקיים בדיווח זה ) – חלק גדול מן התקציב מיועד למבנים, משרות, הטבות, נסיעות לחו"ל ועוד כיבודים שונים ומשונים המוסתרים היטב בסעיפי תקציב בלתי ניתנים לפירוש. אגב, משרד הרווחה מעניק מידי פעם תקציב קטן לעמותות פרטיות המסוגלות לבצע את תפקידו באופן יעיל יותר – השנה בוטלה הקצבה זאת והעמותות הפרטיות נותרו בהתמודדות כשהן מצויידות בעיקר ברצון טוב ובכספי אזרחים פרטיים.

ארגון לתת: יחס ההוצאות הארגוניות מסך התקציב הינו: בשנת 2004 – 6%, בשנת 2005 – 5%, בשנת 2006 – 5%. נגזר מכך ש-95% מתקציב הארגון מופנה ישירות לפעילות ההומניטרית.

לא רק שמדינת ישראל כשלה בכל דרג ניהולי וארגוני, היא גם כשלה בביצוע ההפרטה שהיתה עשוייה לשפר מאד את מצבה.

טבעו של הניהול הצה"לי

לצה"ל יש הנהלה ובראשה עומד דן חלוץ, שר הבטחון פרץ וראש הממשלה אהוד אולמרט. למרות הפאשלות הנוראות ואבדן חיי האדם – כל מה שאנו שומעים מהם הן הצהרות חלולות על "אחריות" ונסיונות טיוח, ומשום כך אין כל סיבה שפאשלות כמו אלו שקרו לא ימשיכו לקרות. העובדה שחיי אדם וקיומנו מוטלים על הכף אינה נראית להם מספיק חמורה.

דוגמה חריפה לאופן יישום האחריות האישית וניהול המערכת (שבה הכל שייך לכולם ואין אחריות אישית ומתן דין וחשבון), הודגמה בימים אלו, שבועות ספורים אחרי המלחמה: ערוץ 10 דיווח בשבוע השני של אוקטובר כי שני נגמש"ים של צה"ל נמצאו נטושים כשמפתחות ההתנעה בתוכם, כתב הערוץ נכנס לתוכם התניע אחד מהם והדגים לצופים את גודל החרפה. ערוץ 2 לא נשאר חייב וכתב שלו נכנס באין מפריע למחנה צבאי ויצא עם כמה טילים…. היו אלו דוגמאות בודדות למאות פאשלות שממשיכות להתרחש מידי יום (אלו שפשוט התגלו במקרה).

בשוק הפרטי הנמצא בעולם מקביל התנהלה בשבועות האחרונים מערכה בחברה הגדולה והמובילה בישראל – חברת טבע שהודיע על חילופי מנכ"לים. המנכ"ל הוותיק לא נכשל במלחמת השוק, חברת טבע לא התבזתה באובדן אמון הציבור או שערורייה אחרת – אלא מה? חברי הדרקטוריון חשבו כי ראוי שאדם אחר יוביל את החברה וכי הישגיה בטווח הארוך ואולי גם הבינוני ישתפרו ולכן אולץ המנכ"ל הוותיק לעזוב.

אחרי חברת טבע עוקבות מאות אלפי עיניים בוחנות של אנליסטים ויועצי השקעות, מליוני אזרחים בכל רחבי העולם יודעים כי חלק מהפנסיה שלהם נמצא בידי הדירקטוריון וההנהלה וכי מגיע להם דין וחשבון המתבצע מידי רגע ברגע מעל מסכי המדדים.

לעומת טבע הנבחנת בכל רגע נתון על פי מדדים אובייקטיביים צה"ל כגוף ציבורי אינו נותן דין וחשבון לאיש והממונים עליו מקדישים את מירב מרצם להתחמקות מבחינה חיצונית אמיתית, הסקת מסקנות ואחריות אישית. על רקע הצגת כל כישלון כהצלחה ברמה של ראש הממשלה שר הבטחון והרמטכ"ל – הרי שלא מפליא שנורמות מעווותות אלו מחלחלות עד אחרון הטוראים.

בקרוב חלק ב' של המאמר – הסיפור שלא סופר על ההוריקן קתרינה