בספטמבר, מדיניות המזרח התיכון של אובמה תקרוס – בארי רובין

כנראה שיהיו מספר עצמאים אשר יזכו לחיזורים וינצחו על חשבון אחד מגושים אלו.

דמיינו את היום שלאחר הבחירות. מה תאמר התקשורת ההמונית? מה יאמרו הפוליטיקאים האמריקאים?

– כי הם טעו באשר למהפכה המצרית והאחים המוסלמים?

– כי כאשר סייעה המדיניות האמריקאית  להפיל את המשטר הישן,  היא הצמיחה אסון לאזור ולאינטרסים שלהם?

– כי אובמה טעה טעות קטסטרופית כאשר חגג את נפלאות ה"אביב הערבי" וסירב להכיר באיומים האמיתיים  ובבעיות.

– כי המדיניות שלו הובילה להתקדמות רבה של אוייבי אמריקה?

– כי ישראל נמצאת במצב איסטרטגי גרוע בהרבה ובוודאי שאינה צריכה או יכולה להציע וויתורים כלשהם?

– כי האיסלמיסטים מעיזים פנים וגם החמאס והקיצונים המנהלים את פתח נוקטים בקו קשוח יותר?

– כי אבדן האמון באמריקה מצד בנות בריתה הינו  ברור וכעת הן נאבקות כעת לכרות בריתות משלהן עם אירן וגורמים קיצוניים אחרים?

– כי קיימת אפשרות אמיתית למלחמה אליה תצטרף מצרים באופן ישיר או על ידי גיבוי לחמאס? תארו לעצמכם, מצרים נותרת "נטראלית" אך איש אינו עוצר את אלפי המתנדבים המצרים מלחצות לעזה על מנת להילחם או אפילו אל מעבר לגבול המצרי-ישראלי על מנת לשלח משם התקפות טרור?

– מה יעשה ממשל אובמה אם בפועל תקרע מצרים את הסכם השלום המצרי-ישראלי גם אם היא תעמיד פנים שהיא אינה עושה זאת?

– אנשים מתעקשים על כך שאם חמאס הופך לחלק מן הרשות הפלשתינאית אזי שארה"ב, ובוודאי הקונגרס, ינתקו את אספקת הסיוע. אך מה יקרה כאשר הממשל של אובמה עושה את כל שביכלתו על מנת למנוע עצירה של הסיועואין דבר המאפשר ללחות על הרשות הפלשתינאית לשנות את מדיניותה או התנהגותה?

יש ספקולציות רבות. הדברים הללו יקרו. איש בארה"ב או באירופה אינו דן בתרחישים אלו, ובמה שיש לעשות מולם ברצינות.

ואפילו לא הזכרתי את הבחירות לנשיאות מצרים, או לעניין זה:

– ממשלה טורקית איסלמיסטית מעיזת פנים אם כזאת תזכה בבחירות הנערכות שם ב-12 ביוני.

– ממשלה לבנונית הנשלטת על ידי סוריה ובני חסותה, במיוחד החיזבאללה, אם היא תצליח למנות ראש ממשלה וקבינט מטעמה.

– הישרדותה של ממשלה סורית אנטי-אמריקאית שרצחה מאות מאזרחיה ותמשיך לאסור ולענות אלפים, גם בשל, באופן חלקי, לכישלון ממשל אובמה לנסות ולהפילה?

– המראה של אירן המתקרבת יותר מתמיד להשגת נשק גרעיני וההודאה כי הסנקציות הינן בעלות השפעה מוגבלת בלבד?

אלו אינם תרחישים כה רחוקים. לכולם יש סיכוי של 90 אחוזים או יותר להתממש.איני רוצה לגזול מזמנכם כעת לשיעור היסטוריה אך בחנו את התקדימים:

–  1952. ממשל קיצוני משתלט על השלטון במצרים. ארה"ב מזהה את האיום באפריל 1955 אך אז מצילה את המשטר מהפלתו על ידי בריטניה, צרפת וישראל בשנת 1956. התוצאה: אלימות, שיבושים, ובעייה אנטי-אמריקאית באיזור למשך עשורים.

– 1979. ממשל קיצוני עולה לשלטון באירן. המדיניות האמריקאית משתבשת לחלוטין בטיפול במשבר המהפכני. אמריקאים נלקחים כבני ערובה, האיסלמיזם המהפכני פורח, יותר משלושים שנה של אלימות, ה-11 בספטמבר, התנועה האיסלמיסטית עדיין צומחת. מדוע איש מן ה"מומחים" שרואיינו בטלויזיה ובערוצי התקשורת ההמונית אינו זוכר כי המהפכה האיראנית החלה אחרי שהנשיא קרטר דחק בשאה לבצע רפורמות והסתיימה בקריאה של ארה"ב לשאה ללכת? מזכיר לך משהוא?

חודש ספטמבר 2011 יהיה עוד אחד מאותם ציוני זמן. סמנו זאת ביומנים. ביום השנה העשירי של ההתקפות של ה-11 בספטמבר, ארה"ב תחזה בניצחון של האידאולוגיה והתנועה – – לא אוסמה בין לאדן כמובן, אלא עמיתיו המתוחכמים יותר – בחלקים נרחבים במזרח התיכון.

 ***

אגב, הנה מדריך מצויין ועדכני, למפלגות הפוליטיות במצרים המוכיח את טענתי. אין אפילו מפלגה מתונה רצינית אחת. אמרו מוסא אינו מקים מפלגה בעוד שמוחמד אל ברדעי, המועמד המועדף על אובמה, אינו עושה דבר מלבד להתלונן. קיימת "מפלגת פייסבוק". עד כה היא צברה 1000 "לייקים". במצרים יש 85 מיליון איש.

אודות הכותב: פרופ' בארי רובין הינו המנהל של מרכז "GLORIA " לחקר יחסים בינלאומיים במרכז הבינתחומי ומשמש כעורך המגזין לענינים בינלאומיים של המזרח התיכון "MERIA ", מאמריו מתפרסמים בערוצים רבים וניתן למצוא אותם באתרו: http://www.rubinreports.blogspot.com/.