עסקת שליט
מאת איל גרנט | 15 באוקטובר 2011
העסקה לשחרור 1027 מחבלים תמורת החייל השבוי גלעד שליט כבר מזמן חצתה את גבולות העיסוק הרציונלי בסוגיות ציבוריות אחרות של כלכלה, ביטחון וכו' ונראית לפעמים יותר כמו אמונה דתית מבחינת הרצון של אנשים להגן על העמדה שלהם בה.[i] הקו בין המתנגדים לעסקה, שנתפסים כאנשים "רעים", אגואיסטים קרים ומנוכרים שלא אכפת להם מגלעד שליט, לבין התומכים בעסקה שהם "הטובים", אוהבי האדם האלטרואיסטים שבעד שגלעד שליט יחזור למשפחתו ולחייו. (בתמונה ה"נוסח" של "מכתב שליט" אותו המציא העורך בידיעות אחרונות – 10.6.08)
עד כאן הראייה הפשטנית מאוד של תומכי העסקה וכך היא מוצגת הרבה פעמים. רק שיש עוד דבר אחד שלא בדיוק מסתדר בתמונה הזאת-המחיר. כן, המחיר הוא חשוב, בעולם האמיתי לכל דבר יש מחיר, אולם תומכי עסקת שחרור גלעד שליט אוהבים לומר את המשפט "צריך לשלם כל מחיר עבור שחרור גלעד שליט"…
עכשיו, עבור המתנגדים לעסקה, שאף אחד מהם לא באמת שונא את גלעד שליט האמירה שאין מחיר למשהו היא די תמוהה, ניסיון החיים שלנו הרי מלמד אותנו שלכל דבר בעולם שרוצים יש "מחיר", גם לדברים שלא נמדדים בכסף, אם אתה רוצה להתחתן עם בחירת ליבך המחיר של זה הוא לוותר על חתונה עם כל האחרות, אם אתה רוצה לקרוא את מאמר הדעה הזה באינטרנט, תצטרך לוותר על הזמן שבו תוכל לקרוא מאמר אחר, זה המחיר. והמחיר של שחרור גלעד שליט לא נמדד בכסף, הוא נמדד בדם.
כיוון שהמחיר נמדד בדם ובחיי אדם, קודם אסביר מדוע העסקה הזאת לא משתלמת מבחינת המחיר שנשלם ואח"כ מה המשמעות האמיתית של "בכל מחיר" שמנסים לדחוף לציבור.
ראשית, כאשר המחיר נמדד בחיי אדם, ולא בכסף, כאשר אנו מדברים על המחיר שישולם, מדברים על חיי אדם אחרים שיאבדו כתוצאה מהעסקה. זה המשמעות של "בכל מחיר" , וחייבים להבין את זה, המחיר הוא לא כמות האסירים שישוחררו (כאן יש מחיר של אובדן האמון במערכת מצד אנשים שנפגעו אישית מהשחרור הזה, משפחות הרוגים וכו' וגם אובדן האמון מצד האנשים שעוסקים במלאכה של תפיסת המחבלים שכרגע אני לא רוצה לגעת בו בשל הרצון להשוות דברים דומים אחד לשני אבל גם אלו שיקולים רלוונטים[ii]) אלא המוות של אנשים אחרים שיגיע כתוצאה מהשחרור הזה. שהרי אם מדובר על הצלת חיי אדם אחד במחיר של 100 הרוגים עתידיים זה הגיוני בערך כמו להקריב את המלכה במשחק שח על מנת להציל רגלי אחד, או לשלם שטר של 100 שקל כדי לקבל מטבע של שקל.
שנית, כאשר המחיר הוא חיי אדם. אם כתוצאה מהעסקה ימות אפילו אדם אחד, דמו של גלעד שליט אינו סמוק יותר ועל כן כל העסקה אינה שווה את המחיר. מוות שאני מייחס אותו לתוצאה ישירה של העסקה יהיה נניח אם מחבל משוחרר ירצח אנשים בפיגוע, אם הוא יארגן או ישתתף בפיגוע שבו יירצחו אנשים אחרים, אם חייל ייהרג כתוצאה לעצור בשנית את אותו מחבל משוחרר שהרי מחבלים לא חוזרים סתם כך לכלא, אי שם בעבר עבור כל אחד מ-1027 המחבלים האלו שנמצא כעת בכלא, הסתכנו אנשים במדים על מנת לעצור אותם ולעיתים גם נהרגו בתהליך, או אם העסקה בכללותה גרמה לתמריץ שהגביר את החטיפות העתידיות ושבהן ימותו אנשים נוספים.
היו הרבה עיסקאות לחילופי שבויים שבוצעו במהלך השנים, לכולן היו תוצאות דומות, אך העסקה הגדולה והידועה ביותר, שמזכירה את העסקה הנוכחית נקראה "עסקת ג'יבריל". ב-1985 במסגרת עסקת חילופי שבויים לשחרורם של 6 חיילי צה"ל, שחררה מדינת ישראל 1,150 מחבלים. שחרור המחבלים הענקי הזה לא רק שהביא למוות מיותר של מאות אזרחים בשנים שחלפו לאחר מכן, אלא אף גרם לשינוי כולל של המצב הגיאו-אסטרטגי של ישראל כאשר שנתיים מיום שחרורם, מחבלים אלה היוו את הגרעין הקשה שגרם לפרוץ האינתיפאדה הראשונה בה קיפחו את חייהם מאות ישראלים. על שחרור זה נכתב:
"עיסקה זו רוקנה כמעט את בתי הכלא מאסירים בטחוניים ושלחה בחזרה לתוך השטחים מאות פעילים מאומנים ובעלי הכרה. אין עוד ספק, שמשוחררי העיסקה ההיא (שכונתה בשם הצופן "זמירות חדשות") שיחקו תפקיד מרכזי באינתיפאדה. לפי הערכות מוסמכות יותר משליש מביניהם חידשו את פעילותם במחתרת בצורה זו או אחרת בתוך שנה בלבד ממועד יציאתם לחופשי. רוב הנותרים נכנסו לפעולה כמעט ללא שהיות עם פרוץ גל המהומות הראשון.
… שירותי הבטחון התנגדו בתוקף לכניעה הישראלית לדרישה זו של ג'יבריל אך הממשלה החליטה בשעתה להתעלם מאזהרותיהם של אנשי המקצוע. לימים התפאר ג'יבריל – ובצדק – שמבצע זה זרע את זרע ההתקוממות. ואכן מתחילת האינתיפאדה שימשו האסירים לשעבר וסביבם הסטודנטים כשלד בלתי מעורער במסגרת הועדות העממיות"
(ז. שיף וא. יערי, אינתיפאדה, הוצ' שוקן, עמ' 198-199)
בתמונה מעל: תמונות 180 קורבנות טרור מתוך אתר עמותת אלמגור.
בין השנים 1993-1999 בוצעו מחוות במסגרת הסכמי אוסלו, ומדינת ישראל שחררה אלפי מחבלים מכלאם, על פי פרסומים בתקשורת מפי גורמי הבטחון כ-50% מהמחבלים המשוחררים שבו לפעילות טרור. על פי תשובה לשאילתא שניתנה מפי סגן שר הבטחון בדיון מיום 6/8/03 – לא פחות מ 854 מחבלים נכלאו בשנית לאחר שחזרו לפעילות טרור. ושוב, לכליאה של המחבלים האלה מחדש יש מחיר בחיי אדם. מחבלים משוחררים אלה היוו את הגרעין הקשה של אינתיפאדת אל-אקצא אשר גבתה את חייהם של מאות ישראלים ואילצה את מדינת ישראל לצאת לפעילות מבצעית במסגרת מבצע "חומת מגן". בין המשוחררים אלה היה גם אחמד ג'בארה, שרצח בשנת 1975 14 ישראלים בפיגוע בכיכר ציון. מיד לאחר שחרורו קרא למחבלים לחטוף חיילים ואזרחים ישראלים כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור חבריו הרוצחים שטרם שוחררו.
אפשר להמשיך בתיאור כל ההרוגים הישירים כתוצאה משחרורים[iii], אבל אין צורך בכך, ההיסטוריה מראה שלעסקאות מהסוג הזה תמיד היה מחיר דמים גבוה ובהרבה מהתרומה ולעיתים אף נזק אסטרטגי. בעבודת מחקר באוניברסיטה בה נבחנו הנתונים לאורך השנים והספרות המקצועית, הגיעו למסקנה כי למחיר העולה של שחרור אסירים יש השפעה לגבי עסקאות עתידיות והמוטיבציה לחטיפת חיילים. [iv] באתרים מסויימים אף פורסמו ויתורים סודיים ולא רשמיים לגבי המחיר האסטרטגי שישראל תשלם בדמות מעבר מפקדת החמאס לקהיר והתקרבות ארה"ב לארגון האחים המוסלמים, תנועת האם של תנועת החמאס והכוח העיקרי מאחורי מהפכות האביב הערבי.[v]
אז מדוע אנו בכל זאת משלמים פעם אחר פעם אחר פעם את המחיר הכבד הזה בחיי אדם? האם הפוליטיקאים ומומחי הביטחון לא יודעים שנשלם מחיר כבד? התשובה היא שהם יודעים היטב מה המחיר, השר שטייניץ למשל אמר על אותה עסקה בשנת 2006 כאשר ישב באופוזיציה "פשיטת רגל מוחלטת מול החמאס"[vi], מה שלא הפריע לו להצביע עבור אותה עסקה 5 שנים אח"כ כאשר ישב בקואליציה. חוץ מזה, אם הם באמת היו חושבים שמדובר בעסקה שלא מסכנת חיי אדם הם היו עושים אותה מיידית, לא היה כל צורך בקמפיין תקשורתי נרחב, בהפגנות תמיכה, בפוסטים בפייסבוק…העסקה פשוט הייתה מתבצעת וממזמן. הקמפיין התקשורתי נועד לשכנע את הפוליטיקאים שהציבור מעוניין במחיר של חיי אדם שתגבה העסקה, ככל שהקמפיין חזק יותר, כך הציבור מסכים למחיר דמים גבוה יותר וכמו כל שיטה פופוליסטית אחרת, מה שהציבור רוצה מהפוליטיקאים הציבור יקבל.
אבל למה הציבור רוצה את העיסקה? הרי הציבור ישלם? התשובה מתחלקת ל-2. חלק מהציבור פשוט שבוי בהטייה פסיכולוגית ידועה בה קשה לראות את המחיר העתידי של מאות בני אדם בעתיד וזה לעומת גלעד שליט שהוא אדם עם שם ופנים בהווה. כמו שארגון שאוסף תרומות עבור הילדה הרעבה רוחלה יזכה ליותר תרומות מארגון שאוסף תרומות עבור כל רעבי העולם. אנשים אלה פשוט לא מבינים את המחיר שישלמו. לעומתם, ישנו חלק אחר בציבור שמודע למחיר, אבל עדיין רוצה לשלם אותו…אותו חלק בציבור טוען כי זה יחזק את "הערבות ההדדית" או "החוסן הפנימי" של העם, וכאן לקוראי "אנוכי" האידיאולוגיה אמורה להיות מוכרת, שוב פעם בשם הקולקטיב מקריבים את הפרטים, וכמו בכלכלה כאשר מדובר בכסף, ישנם אנשים נדיבים מאוד כאשר מדובר בחיים של אנשים אחרים אותם הם מוכנים להקריב לטובת הכלל. הדם של אחרים תמיד זול יותר. אותם אנשים מוכנים להקריב מאות אנשים אחרים למען תחושה אמורפית של "אחדות" כיוון שהם בטוחים שהסיכוי שמישהו שהם מכירים ייפגע מהמהלך קטן. כמו בכל חשיבה קולקטיביסטית, כולם שווים, אבל יש כאלה ששווים יותר…למעשה לאותם אנשים גם לא אכפת מגלעד שליט עצמו…אכפת להם מהאדרת הקולקטיב.
אז לסיום, אל תתפתו ללכת אחרי סיסמאות פופוליסטיות זולות, העסקה הגרועה הזאת תוביל לאותן תוצאות שאליה היא צפויה להוביל, והדילמה על שחרור אסירים מול חיילים חטופים עוד תשוב אלינו. חיי אדם צריכים לעמוד לפניכם כחשובים יותר מעקרונות אמורפיים של תחושת אחדות מזויפת. בעולם הלא מושלם בו אנו חיים, ישנם אילוצים, ואילוצים אומרים שישנו מחיר. ואת המחיר של חיי אדם אסור להפוך לזולים.
[i] דוגמא משעשעת היא איום ברצח כתוצאה מבדיחה שקשורה בגלעד שליט – כאן.
[ii] למענה לטיעונים מסוג זה מומלץ להיכנס לאתר של עמותת אלמגור – כאן.
[iii] מי שמעוניין לקרוא פירוט מעמיק יותר ישנו פירוט באתר כאן. בדקתי את הנתונים שלהם בעצמי, רק כדי להיות בטוח, המחיר המדוייק אינו משנה לצורך העניין, רק שהוא גבוה, ובהרבה מהתרומה המתקבלת.
[iv] למתעניינים בהיבטים התורת-משחקיים וההשפעה של עסקה על עסקה עתידית ומחירה כאשר מדובר בשחקנים חוזרים, מומלץ לקריאה כאן.
[v] לקריאה על ההבנות הסודיות ראו: http://www.debka.co.il/article/21375/
[vi] אם מישהו יודע מה השתנה מאז 2006 אנא שיספר לי…: http://news.walla.co.il/?w=/9/999786
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.