מאת ירון ברוק ודון ווטקינס | 06 באוקטובר 2011, המאמר פורסם במקור בטור "האובייקטיביסט" אותו כותב הצמד במגזין "פורבס".
כשאנו רואים את העולם סופד לסטיב ג'ובס אנו נזכרים כיצד היו נוהגים המוני אמריקאים להתכנס על מנת לחגוג את פתיחתו של גשר חדש או מסילת רכבת חדשה. יש הכרה רחבה בכך שג'ובס היה גאון יצירתי אשר שינה את עלמנו באופן עמוק ולטובה. אפילו הנשיא אובמה, אשר בדרך כלל אינו נוטה לשבח אנשי עסקים, אמר כי ג'ובס "שינה את חיינו, הגדיר חדש תעשיות שלמות, והשיג את אחד ההשגים הנדירים בהיסטוריה האנושית: הוא שינה את הדרך בה כל אחד מאיתנו רואה את העולם."
כל אלו מעלים שאלה חשובה שטרם נשאלה בימים אלו: מה אנו חייבים לסטיב ג'ובס ולגאונים יצרניים מסוגו?
ראשית, אנו חבים להם הכרת תודה, אותה אנו לא תמיד מעניקים להם – ג'ובס הינו היוצא מן הכלל המוכיח את הכלל. אך אנו חבים להם דבר נוסף מעבר לכך, משהוא שאפילו ג'ובס לא זכה לקבל. אנו חבים להם את ההכרה כי הישגיהם הינם מוסריים באופן עמוק.
אך במקום לרומם את היצרנים הגדולים כדוגמא למוסריות, אנו רוגמים אותם בדימויים של אל-קאפונה ובארני מיידוף ומציגים אותם כאנשים שיש לעצרם או לפחות לכבול בשלשלאות עד אשר ילמדו לשרת אחרים באופן חסר עצמיות. אפילו את ג'ובס ביקרו משום שהוא הקדיש את חייו לחברת אפל במקום לפילנטרופיה.
הגישה המעוותת הובילה אותנו להכחיש את הדבר השלישי אותו אנו חבים לגיבורים היצרניים כדוגמת ג'ובס: חירות. ממציאים מעצם הגדרתם מעמידים את המוסכמות במבחן, ורק החירות מגינה על זכותם לעשות זאת. כאשר ממשלה פוגעת בחירות על ידי יזימת כוח נגד יצרנים – על ידי מגבלות על פעילותם, על ידי שליטה על בחירותיהם, על ידי החרמת עושרם – היא חונקת ולבסוף מוחצת את מוחם היצרני.
ג'ובס היה מסוגל להצליח משום שתעשיית ההי-טק נותרה יחסית חופשית. אך מה היה קורה אם היא הייתה נתונה לאותו משטר רגולציה ביצתי של תעשיית הרכב? מה היה קורה אם בירוקרטים בעשור של 1970 היו מתחילים להכתיב את המפרטים של בניית מיקרופרוססורים, או אם הם היו מכתיבים מדדים לחיסכון אנרגיה לחוות שרתים? ספק הוא אם היינו זוכים לבוא בשערי מהפכת המידע.
אנו אבלים על אובדנו של סטיב ג'ובס – אך הבה נשתמש בהזדמנות זאת להתבונן במראה ולשאול אם נהגנו כלפי ג'ובס ואחרים כמוהו בדרך לה הם ראויים.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.